פעמוני זהב· רבי רפאל אנקאווא
סימן קנה
ס"ד במור"ם וכ"ז במי תשמש דבעל העלייה ששופך על העלייה אבל אם ירדו גשמים על העלייה ויורדין למטה. על הניזק לתקן שלא יוזק עכ"ל ודאי פשוט דכאן אפילו לא היתה שם שום מעזיבה כלל אין על בעל העלייה שום חיוב דאין כאן שום גרי דידיה דמעלמא אתו ומה שהקשה הסמ"ע על דין זה מההיא דס' קס"ד ס"א לדעתי נראה לתרץ מדקדוק לשון מור"ם דכאן כתב ואם ירדו על העלייה ויורדין למטה על הניזק לתקן שלא יוזק ע"כ. דמשמע דמי שהוא ניזוק הוא דמשלם וא"כ הואיל והעליון אין לו הזיק והתחתון הוא דמתזק הוא ישלם לבדו אבל שם בס' קס"ד דכתב כל צורכי הגג על בעל העלייה לשלם משמע דבשם איירי דהיה לשניהם הזיק לכך בעל העלייה הואיל ויש לו הזיק וא"כ אין כאן סתירא ודו"ק שוב זכיתי וראיתי להרב בעל דמש"א בס' קס"ד שמיישב כן אלא שאני הוספתי לדקדק כן מלשין מור"ם ודו"ק:
ש"ע ס"כ. ראובן חפר גומא וכו' בכאן לא נתן שעור שלשה טפחים באמת המים ככל הנהו דתני בס"י משום דכאן לא הוי דבר תדיר אלא החששא היא כשירבו המים ואז בוקעים וק"ל:
ש"ע סכ"ד. מרחקין השובך וכו' ואם לקחו כמו שהוא אפילו הוא תוך רובע הרי הוא בחזקתו אף אם יפול וכו' ואין להקשות ממאי דתנן בסכ"ב דכתב מור"ם דאפילו קדם הגורן לעיר מסלקו דיש לחלק דשאני התם אפילו היה עשוי בהפר מעקרא עכ"ז יכולים אח"כ הבאים לקבוע שם דירתם ולמחות בו אבל בכאן איירי דמחלו לו ועשה השובך ולא מיחו והסכימו על ידו בזה אינם יכולים למחות עוד וק"ל:
ש"ע סכ"ח. ראובן יש לו תאנה והעץ נוטה וכו' נשאלתי על אחד שהיה לו ברשותו אלן הגדיל מאליו ועקרו אומרים עליו שנולד מצואת העוף שעושה בכותל וממנו נולד ונצמח כעין אלן של תאנים קטן ונעשה זה ברשות ראובן בכותלו של ראובן וגדל מאד עד שנטה לחלון שמעון ומזיקו ועל זה שמעון תובע לראובן שיקוץ אותו וראובן טוען כי הוא לא יקוץ מפני שאומרים סכנה יש בדבר ואם ירצה שמעון לקוץ אותו הרשות בידו לכאורה נראה דהתנצלות זה שמתנציל ממנה ראובן שלא יקוץ מפני הסכנה אין בדבריו כלום מהא דראיתי להרב זכו"ל אות נו"ן דף נ"א וז"ל ראובן פתח חלון לחורבתו של חבירו וכשבנה שמעון החורבה אמר לראובן שיסתום החלון וראובן אומר שירא לנפשו מצוואת ר"י החסד והעלה שחייב לסותמה ב"ד סצ"ה עכ"ל וא"כ אם באומרך אפילו לצוואת ר"י החסד אין לחוש במקום שמזיק חבירו מכ"ש בשאר דברים הנאמרים בפי העם קבלה בעלמא שיש סכנה ואין להם יסוד כלל ודאי דיש לומר דיכול שמעון לכוף לראובן לקוץ:
אלא דיש לחלק דשאני בפותח לחורבה מחמת שעשה ההזיק בידים לא כן כאן שעלה האלן מאליו ולא עשה הוא שום הזיק בידים למה יומת מה עשה וכן ראיתי להרב מש"ה מערכת נו"ן סכ"א שנשאל כזה ממש וכתב דעדיפא מזה וז"ל נראה דאפילו נטעה לכתחלה והרחיק כראוי אלא עכ"פ מחמת גודל ענפיה הגיע הנזיק כיון דאיכא סכנה בדבר הדין עמו כדאיתא, בגמרא בפרק לא יחפור דכ"ו והעתיקו הרב"י סקנ"ה סל"ו ועיין להרב ב"ד סל"ה מ"ש בזה וכעת האיר ממזרח ספר הבהיר חיים שאל למופת דורינו מוהרח"א ז"ל ובח"א סכ"א וכ"ב עמד וימודד אר"ש עיניך תראנה עכ"ל וה' יזכינו לחזות בנועם ספר הקודש הנז' כי לדעתי נראה דאפילו לדעת הרב ב"ד דמצריך לראובן לסתום החלון היינו במקום שצריך הוצאה כדי לבנות ולסתום אבל במקום דאין צריך הוצאה איכא למימר דיכול ראובן לומר לשמעון הרשות בידך לסתום הואיל ואין לך פסידא אך באמת יש לצדד דהואיל ועשה ההזיק בידים יכול שמעון לומר לראובן הואיל ובידים עשית דבר המזיק עליך חיובא רמייא להכניס עצמך בסכנה ולסלק מה שעשית ודו"ק:
ש"ע סל"ד. מי שעשה גורן בתוך שלו וכו' צריך להרחיק כדי שלא יגיע וכו' יש לתמוה דהרי מר"ן פסק לעיל סכ"ב דהרחקת גורן יש לה שיעור חמשים אמה ובכאן לא נתן שיעור אלא תלה הדבר בכדי שלא יגיע המוץ הן חסר חמשים אמה או יותר והגם דשם דין גורן הרחקתו מהעיר ובכאן נקט הרחקתו מחבירו ודאי היינו הך והך היינו גם יש להבין הואיל ודין זה דגורן פסק שם בסכ"ב באיזה ענין איירי כאן שחזר ושנאו ולא ראיתי במפרשי הש"ע למי שנתעורר בזה עד אחר החיפוש ראיתי להרב לח"ם משנ"ה בפי"א מהלכות שכנים הלכ"א דנרגש בזה וכתב דדין זה הוא סיפא דמתניתין דמיירי בגורן שאינו קבוע יע"ש מה שהוסיף ליישב וחזר ושבח תרוץ זה ובגורן שאינו קבוע מיירי יע"ש וגורן שאינו קבוע פירש"י בבתרא דכ"ד ע"ב דהיינו גורן גדול כו"כ שאינו צריך לרחת אלא הרוח מנשבת בכרי והמוץ נדף מאליו יעו"ש:
ש"ע סל"ח במור"ם. ראובן ושמעון שהיה להם בה"כ וכו' לוי יכול למחות ע"כ ופירש הסמ"ע מטעם כשהם שנים יהיה רבוי הנכנסים ע"ך לכאורה נראה דפסק זה סותר למ"ש מור"ם עצמו לעיל סקנ"ד ס"ב דכתב שם אפע"פ שחולק ביתו לדיורים ויש להם בה"כ ביחד לא יוכל השני למימר הם ממלאים לי הבה"כ עכל"ה הרי משמע דאין השותף יכול לעכב אפילו יש לו הזיק רבוי כניסה ומאי שנא הכא. ואמרתי בחפזי לתרץ דיש חלוק בניהם דהתם הם שותפים וכל אחד אומר בחלקי הוא משתמש זה הנוסף וכמו שאין יכול לעכב ברבוי הדיורים כך נמי בבה"כ אבל הכא הם מוחזקים על חצר לוי שאין להם בה שום דבר א"כ לוי בודאי דיכול לעכב הואיל ולא החזיקו עליו לשנים אין יכולים להוסיף ודמי זה למ"ש מור"ם שם בס' קנ"ד ס"ב ז"ל וי"א דשותף יכול למלאת וכו' וכתב הסמ"ט סק"ה דוקא שותף ולא שוכר וכו' יע"ש וא"כ גם כאן לוי דומייא דמשכיר הוא וכמו שהמשכיר מעכב כך לוי הנחזק ותו לא מידי וראיתי להרב דמש"ק אלעז"ר שכתב בזה וז"ל יכול לוי למחות נ"ל דוקא לעשות שני בה"כ יכול למחות אבל אם ישאר כבתחלה רק שמרבה בדיורים אינו יכול למחות כמבואר לעיל סקנ"ד ס"ב בהג"ה עכ"ל ולענ"ד נראה דהחלוק פשוט כמו שכתבתי ומנה ליה לומר דלגבי לוי עצמו אם לא יפתח פתח אחר דיכול להרבות עליו בדיורים והנלע"ד כתבתי ודו"ק:
ש"ע סמ"ד במור"ם. שני שכנים הדרים וכו' י"א דהדין עמו וכו' לענין הלכה ודאי נקטינן כהי"א שהביא מור"ם באחרונה אלא דראיתי להרב מסגרת השולחן ולהרב מאמר קדשין שכתב משם כנה"ג ראובן שיש לו מקום חרוב סמוך לביתו של שמעון ונעשה אשפה גדולה ואומר לראובן או בנה מקומך או גדור עלי שלא יהיו משלכין אם יש לו הזיק הדין עמו ואם אומר שאין לו ההוצאה יכריחוהו למכור למי שיכול לבנותו או לגודרו ע"כ ולדעתי נראה דאין זה סותר לסברת הי"ח שהביא מור"ם דזה הזיק מצוי הרבה יותר מנפרץ ביתו שיש חשש גנבים שכתב מור"ם במחלוקת והואיל וזה הזיק מצוי הרבה יותר. אפילו החולקים מודים כמו שנראה מדברי הש"ך סקכ"ב וקי"ל: