פעמוני זהב· רבי רפאל אנקאווא
סימן קנד
ש"ע ס"א. במור"ם אלא כמו שבנאו או קנאוהו או ירשוהו וכו' עיין להרב יוא"ל זלה"ה בתוש"י סק"ט שכתב דדוקא אחר שהשלימו הבנין ונתייאשו עוד מלבנות אבל כל זמן שעדיין עסוקים בבנין ולא נתייאשו ממנו נראה פשוט שיכולים לעשות עליות ולהוציא חדרים ופתחים להחצר כמו שירצו וק"ל:
ש"ע ס"ב. אחד מהשותפין וכו' שהביא לביתו אנשי בית אחרת וכו' חקרתי אחר לשון זה והוא מהרמב"ם ז"ל וכתב עליו הרב המגיד שהוא דעת עצמו ואני בעוניי הוקשה לי למה הרמב"ם לא נקט ברישא דדבריו כמו שנקט בסוף דבריו והו"ל למימר הכי אחד מהשותפין בחצר שהביא קרוביו או מיודעיו לשכון עמו כאחד וכו' וכמ"ש בסיף דבריו ועל זה רציתי לדקדק מזה דלגבי השותפין הואיל והעכוב הוא מפני שמרבה עליו הדרך איכא למימר דיכול לעכב אפילו אם ירצה להביאם עמו דרך עראי דהיינו יום או יומים לכך לא נקט לשכון לא כן במשכיר בית דהקפידה היא על הבית שלא תהרס ודאי כל שלא הביא אותם לדור בקבע אין קפידא זהו מה שנראה לי לדקדק משנוי הלשון אך מלשון הסמ"ע כאן סק"ז נראה דגם ברישא דדברי הרמב"ם ומר"ן כאן הם איירי דוקא בדירת קבע כמו סיפא דדבריו יעו"ע על כן צל"ע למה שנה הרמב"ם לשונו ודוק:
שם במורם אע"פ שחולק ביתו לדיורין ויש להם בית הכסא אחד לא יכול השני למימר הם ממלאים לי בית הכסא עכל"ה לכאורה נראה מכאן דמור"ם ס"ל דהוצאות הזבל של חצר ובית הכסא הוא לפי הבתים דאל"כ אלא הוא לפי הנפשות א"כ מה טענה זו טוען השותף ואומר שהם ממלאים לו הבה"כ הרי ישיב אמריו לו דאם נתמלא עתדים לשלם לפי הנפשות אלא ודאי לפי הבתים משלמים וא"כ יש לתמוה על הש"ך בסו"ס קע"ב שהניח הוצאת הזבלים בצ"ע לדינא אלא דנראה דיש לצדד ולומר דכוונת מור"ם כאן דהשותף אומר הרי הם ממלאים לו בית הכסא וצריך אני בכל עת לפנות אותה וגם יכול לומר הגם שיהיה התשלומין לפי הנפשות עכ"פ אין רצוני לירד עמכם לחשבון ולדינא ודיינא וא"כ אין מהנה זאת הוכחה אכן מדברי הסמ"ע שם בס' קע"ב סק"מ בין לפירוש שמפרש הזבל היא הוצאת הזבלים לנקות החצר בין לפי פירוש שמפרש הזבל הוא לחלוקת הזבל שנעשה אשפה לכל הפירושים משמע דהזבל הוא לפי הפתחים דהא לית ליה חלוק אלא בדבר שגובים אותו לפי הנפשות איך תהיה חלוקת זבלו וכדומה אבל הזבל שעושים בחצר הולך אחר הפתחים ובה"ך בכלל הוצאת זבלים ונקוי החצר הוא ודו"ק:
בש"ע ס"ה. אחד מהשותפים וכו' והיו לו שני דלתות וכו' ובאם היה לו דלת אחד גדול ורצה לעשות ממנו שנים הגם שיש בו טבותא דבפותח אחד לעולם יהיה פתוח כולו ובשנים יסתום אחד ויפתח אחד עכ"פ נראה דיכול לעכב דיאמר לו דעכ"פ בעת שאתה מוכרח לסוגרו יהיה כולו סגור אבל עתה שהם שנים תסגור אחד ותפתח אחד דומייא דכתב בס"ד דאם היה הפתח גדול לא יעשינו שנים וכו' ויהיב שם הסמ"ע הטעם בסקט"ו יעו"ש:
ש"ע ס"ו. מי שבא לפתוח חלון וכו' ואם רצה לפתוח ולעשות לו תקון שלא יהיה הזיק לחבירו עיין גוא"ל סק"ה ובמשכנות הרועים מערכת חי"ת אות ס"ה ובכר"ח סמ"ה ובפתחי תשובה סימן זה סק"ט ועיין בבאה"ט סינ"ה סקמ"ח ודו"ק ובס' זכו"ל אות ח' ואות נ' יעו"ש:
ש"ע סי"ב. וכן מי שהיתה לו וכו' או שסתמה ושתק בעל החלון וכו' פשוט דבזה אפי' לא הרס הפיצימין ודאי מחל ושוב אין יכול לפותחו דכן מוכח מדברי ההג"ה דלא הזכיר חלוק נתיצת הפיצימין אלא אם סתם בידו דוקא ופשוט הוא וכן בא בפשיטות בדברי הסמ"ע סקס"ב סקי"ד וק"ל:
ש"ע סי"ח. ראובן יש לו בית אצל כותי וכו' כדין ישראל עם ישראל וכו' הנה מדברי הסמ"ע סקמ"ה שהקשה דין סעיף זה עם סי"ט שם פירש דינא דסי"ח בגג שאין בו הזיק ראיה איירי יע"ש וכן פירשו הרב באה"ט סק"ל וסק"מ דבסי"ח איירי במקום דליכא הזיק ראיה איירי יע"ש ועל זה עמד הספק לנגדי מה יעשה ישראל בפסקי מר"ן הללו דמחזו סתראי. דבסי"ו הביא דברי הראש דבפותח חלון לחורבת חבירו אי לגג של רעפים מקום שאין בו הזיק ראיה לא החזיק ויכול אח"כ לומר לו סתום חלונך ואפילו אח"כ הביא דברי הרשב"א ושאר פוסקים דס"ל דיכול לעכב עליו לכתחילה דלא יפתח לחורבה וגג של רעפים עכ"ז סיים על דבריהם וכתב ומיהו הרמב"ן כתב שנ"ל שאינו יכול להחזיק עליו הואיל ואינו מזיקו עדיין ע"כ נמצינו למדין משם דדעתו לומר דאפילו תפסינן כסברת הרשב"א וכו' עכ"ז לא עלתה לו חזקה ובכל עת וזמן שירצה יאמר לו סתום וא"כ היאך יוצדק עם מה שכתב בסעיף זה דאסור לסתום כדין ישראל עם ישראל וכו' דמשמע מזה דבישראל עם ישראל החזק וזה הוא הפך מה שפסק משם הרמב"ן:
ולענין עקר הדין היאך לדיינוה דייני אם כסברת הרמב"ן המובאה בסי"ו או כסברת הגאון דפסק בסי"ח. ובודאי כסברת הגאון נקטינן דלא מלבד דהרואה שם בב"י שהביא סברת כמה פוסקים החולקים על הרא"ש דס"ל דהפותח חלונו על חורבת חבירו או על גג של רעפים לא החזיק על זה שם בב"י הרבה להביא סברות דחולקים ובפרט הריב"ש שדחה דברי הרא"ש בטוב טו"ד ולבסוף העלה הרב"י דאין לתפוס כהרא"ש אלא כהחולקים שהיא דעת הריב"ש וא"כ בודאי בכאן בסי"ח שהביא סתם ובא לפסוק כסברת הגאון דממנו מוכח דהגאון ס"ל כדעת הריב"ש מדכתב בדבריו זל"ה דאסור לסתום כדין ישראל עם ישראל הרי מורה באצבע דאפילו במקום שאין הזיק ראיה ישראל עם ישראל החזיק כדעת הריב"ש כמ"ש ודאי וא"כ הואיל והכריע בב"י כדעת הריב"ש וחזר עוד בקצר כאן בסי"ח פסק באחרונה לסברת הגאון המורה שהיא כדעת הריב"ש ודאי דכמשנה בתרא אזלינן כמו דקי"ל ע"פ הכללים וא"כ הואיל ולבסוף כתב סברת הגאון שהוא הפך דברי רמב"ן כנז"ל הכי נקטינן. וכן ראיתי להרב מוהרר"י עייאש ז"ל בס' בני יהודה ס"ץ שכתב ליישב מה דקשה לסמ"ע מסי"ח לסי"ט דכתב ליישב וז"ל דהך דסי"ט לאו טעמא דבא מכח עכו"מ אלא מטעם דלא היה לישראל בעל החלון חזקה בפתיחת החלון משום דבעכו"ם אינו יכול למחות בו כי כן הוא בדיניהם ומשום זה לא החזיק שהרי אפילו בישראל עם ישראל אם היה החלון באופן שאין לו חזקה יכול בעל החצר לסתום חלונו של חבירו כגון פותח חלון לחורבת חבירו לדעת הרא"ש יע"ש והיינו בדאיכא הזיק ראיה דאי ליכא הזיק ראיה כגון פותח חלון על גג של רעפים דבהכי איירי הא דסי"ח דקי"ל בישראל עם ישראל יש לו חזקה ולכך אסור להגביה באופן שמאפיל וכן נראה דעת ר"ם רבק"ש ע"כ נמצינו למדין מדבריו דפסיק ותני דבגג של רעפים ישראל מישראל החזק וכפסק בתרא דמר"ן סי"ח וכן ראיתי להרב דמשק אליעזר שכתב וז"ל ראובן יש לו בית אצל עכו"ם וכו' נ"ל כתב זה לפי דעת החולקים על הרא"ש והוא ריב"ש עכ"ל מדברי הרב מוכח ומפורש דכוונתו דמר"ן פסיק כאן כסברת הרא"ש והריב"ש הוא מאן דחולק על הרא"ש וס"ל דיכול למחות והואיל ויכול למחות עלתה לו חזקה וכמו שבא הדבר בתשובתו שהביא הרב"י יעו"ש וכ"כ הסמ"ע סקל"ו דהריב"ש ס"ל דהואיל ויכול למחות יש לו חזקה והוא הפך דברי הרמב"ן הנ"ז וא"כ שמע מינה דמר"ן חזר כאן לפסוק כדעת הריב"ש דעלתה לו חזקה וא"כ הכי נקטינן וכן ראיתי להרב פתחי תשובה ס"ק י"ד שכתב משם הגאון מוהר"ר עקיבא איגר זלה"ה וז"ל עוד האריך שם לבאר דרוב הפוסקים חולקים על הרמב"ן בזה וס"ל דהוי חזקה גמורא גם על שמא שיזקינו דא"צ לסתום וכן מבואר דעת הרמב"ן עצמו בסוגייא דיונה פפאה וכמ"ש הב"י וגם בתשובת הריב"ש ומזה נראה דהרמב"ן עצמו ספיקי מספיקא ליה ולא אתי ספיק דהרמב"ן ומוצא מידי ודאי של רוב הפוסקים עכ"ל א"כ הואיל וכל הנהו פוסקים הנז' ס"ל כדעת הריב"ש יש לנו לתפוס כשטת מר"ן בסי"ח ואתי כעין חומר על קוטב זה פסק מר"ן דסכ"ד דפשט מר"ן נראה דאזיל בשטת הריב"ש דהא פסק מר"ן שם וז"ל עשה גג משופע אצל חלון חבירו צריך להשפיל ממנו ארבע אמות ע"כ ובאמת לנו יש לדעת כצד מעקרא יכול לעשות גג לפני החלון עד שנאמר לו צריך להשפיל הרי אינו יכול לעשות כלל דבעל החלון יאמר לו שמא היום או מחר שנסתום החלון מפני שאתה יכול לומר דמעקרא פתחתי חלוני על גג שלך שאין בו הזיק ראיה ואם תרצה להסיר הגג תכפני לסתום משום דלא החזקתי לפי סברת הרא"ש והרמב"ן שבסי"ו אלא ודאי דמר"ן קים ליה כסברת הריב"ש דאפילו במקוה שפתח על מקום שאין בו הזיק ראיה החזיק ולכך אין בעל החלון יכול לעכב מצד שמא יפסיד חזקתו דלפי האמת חזקתו אינה נפסדת הואיל וקי"ל כשטת הריב"ש ז"ל:
והגם דראה ראיתי להסמ"ע בסקנ"ח שהקשה קושייא זו על דברי הש"ע דסכ"ד וממנו משמע דמר"ן ס"ל כדעת הרא"ש דסי"ו דבפותח לחורבה לא החזיק יעו"ש שהוצרך ליישב באופן אחר א"כ נראה מדבריו דהש"ע אזיל בשטת הרא"ש גם מדבריו של הסמ"ע ג"כ בסקמ"ה שכתב תוך דבריו זל"ה וכהאי גוונא אפילו בישראל עם ישראל היכא דאין מחאה אין חזקה עכל"ה מדבריו אלו מוכח דס"ל דהדין הוא כדעת הרא"ש דבפותח לחורבת חבירו או לגג של רעפים לא החזיק והגם דהוא מוקים לדברי מר"ן בסי"ח במקום דליכא הזיק ראיה בודאי כוונתו לומר דבגג שאינו של רעפים איירי ועם כל זה לא מקרי יש בו הזיק ראיה הואיל ואין תשמישו קבוע כו"כ כמו החצירות ולכך בישראל מישראל החזיק אבל בישראל הבא מכח עכו"ם לא. וכמ"ש מילתא בטעמא בסקמ"ה גם לא אכחד תחת לשוני דבאמת כך ראיתי להרב מוהריבו ז"ל בס' קע"ד ובס' קע"ט שמוכח ומבורר בפירוש דס"ל דמר"ן ס"ל כדעת הרא"ש דבפותח לחורבה ולגג של רעפים לא החזיק ומר"ן לא החזיק ומר"ן סי"ח איירי בגג הראוי לתשמיש וכדעת הסמ"ע בסקמ"ה ע"כ עכ"פ אנן בדידן אין לנו אלא כהני חבל פוסקים דמשמע ליהו דסברת מר"ן בסי"ח אזיל בשטת הריב"ש ז"ל ואפילו את"ל דהדבר במחלוקית שנוי המזיק דהוא בעל החלון יכול לומר קי"ל וכמו דקי"ל דהמזיק קרוי מוחזק וכמ"ש מור"ם בסימן זה סי"ב יעו"ש:
שוב ראיתי להטו"ז ז"ל שגם איהו ס"ל דמר"ן דעתו היא כשטת הרשב"א והריב"ש יע"ש בס' זה סכ"א שפירש דברי מר"ן דסכ"א דבהחזיק בחלון או בקעה איירי וז"ל נראה לי דברי הרמב"ם אלו מיירי שהיתה מתחילה חורבה או בקעה וקמ"ל דיש חזקה למחזיק בבקעה כמ"ש הריב"ש סימן תמ"א וכן לחורבה וס"ל להרמב"ם כרשב"א דהוי חזקה בפותח לחורבה ועל כן אמר ובא חבירו אח"כ ועשה חצר יעו"ש והן אמת דראיתי להרב מאמ"ר קדישי"ן כתב דהר' מח"ה כתב על דברי הטו"ז אלו דמה בא להשמיעינו בהחזק בבקעה הרי כבר פסק כהרשב"א דיש חזקה לחורבה ומשום זה הוצרך הרב מח"ה ז"ל לפרש דברי מר"ן כדברי הסמ"ע הרי הרב מאמר קדישין דחה דברי הרב מח"ה וכתב וז"ל ולי נראה לתרץ דברי הגאון דמלשון הרשב"א משמע שלא החליט הענין מטעם דיש חזקה כמ"ש באריכות בתשובה דאפילו למ"ד דס"ל אין חזקה לחורבה יכול לעכב מטעם שרבתה מחלוקית בישראל בהזיק ראיה אם יש לו חזקה אם לאו ושמא יעמוד ב"ד וידון שיש לו חזקה או לאו יע"ש ומש"ה הביא כאן דעת הרמב"ם דס"ל דיש חזקה לחורבה ודוק הרי דרוב הפוסקים ס"ל כמר"ן דס"ל פותח לחורבה יש לו חזקה שוב ראיתי להכנה"ג בס' ק"ן אות ס"ו שכתב דמר"ן בסי"ח בגג של רעפים איירי דליכא הזיק ראיה יע"ש וק"ל:
ש"ע סכ"ג בנה כתלים משני צדי החלון צריך להיות רוחב ארבע אמות והחלון באמצע הארבע וכו' עיין להסמ"ע שכתב דהאי באמצע לאו דוקא אלא ר"ל שיהיה בין שני כותלים ארבע אמות עם רוחב החלון שהוא בכלל המרחק של ד"א ומ"ש באמצע כאלו אמר בכלל ארבע אמות עכל"ה נראה פשוט דאפילו כתב הסמ"ע באמצע לאו דוקא ודאי דאין כוונתו לומר דאפי' יעשה כותל מצד אחד מצומצם עם החלון ומצד אחד ידחק תשלום השיעור דזה לא יתכן דפשוט דאין יכול לעשות שום כותל מצומצם עם החלון אלא דצריך לפחות להרחק טפח מצד אחר ובכותל השני יהיה רחוק תשלום השיעור של ארבע אמות וזה נלמד מקו"ח ממה שפסק בסכ"ב דאפילו בא לבנות כותל אחד בצד החלון עכ"ז צריך להרחיק מהחלון טפח יעו"ש וא"כ באומרך אפילו בכותל אחד דאין שם האפילה כמו שני כותלים עכ"ז צריך הרחקת טפח מכ"ש בבא לבנות משני צדדים ודאי צריך לפחות הרחקת טפח וכן כתב הטור בפשיטות והרב"י משם הרב המגיד יע"ש וראיתי להרב מוהרי"ע ז"ל במנהגו ארזיל במנהג חלונות ס"א דשם פסק כדעת הטור דמצריך ארבע אמות זולת רוחב החלון יע"ש ותמיהא לי אם באנו לומר דמצד הדין כתב כך היאך פסקו נגד מר"ן דלס"ל כדעת הטור ואם מצד מנהג כיצד נהגו כך הואיל והריב"ש מאריה דאתרא לא ס"ל וכמ"ש הש"ך סקכ"ג דהריב"ש ס"ל דהחלון הוא בכלל ארבע האמות ודו"ק:
ומה שיש לי להסתפק הוא אם היה החלון יש בו רוחב ארבע אמות אם צריך להרחק הכותלים או אין צריך. ומה שנלע"ד מן הסברא דאין צריך אפילו הרחקת טפח מכל צד דהא הואיל ושיערו חכמים דבארבע אמות אין שם אפילה אפי' יהיה החלון פתח קטן דרך משל רוחב החלון אמה והרחקנו הכותלים שלשה אמות דבעינן הרי כותלי החלון שבין החלון לכותלים שבונה זה מגינים על האור עם כל זה הואיל ויש בין שני הכותלים שבנה זה ארבע אמות די בה הכנסת אורה זו מכ"ש אם תהיה החלון כולה פרוצה ארבע אמות ודאי אין לך אורה גדולה מזו אפילו יהיו שני הכותלים שרצה לבנות זה דבוקים לחלון ואין סברא לומר דשאני התם הואיל ולא החזיק לאור גדול אלא לחלון דרך משל בת רוחב אמה לכך די בהרחקת שני כותלים בארבע אמות אבל שהחזיק לאורה מרובה נימא דלא מלבד דאינו יכול לדבק כותליו בחלון אלא אפילו הרחקת ארבע אמות לא מהנייא אלא תהיה צריכה אומד על פי האומנים כמה הרחקה צריכה חלון זה בת ארבע. לעד"ן דאין זו סברא אלא הואיל וחכמים שיערו האור בארבע אמות ואפי' בבת אמה מכ"ש זו כמ"ש דאין לנו להפסיד לזה כדי שימלא זה רצונו ללא צורך הנלע"ד כתבתי מן הסברא ולא מן הגמרא כי עתה לא ראיתי שום פוסק הזכיר זה ולא מצאתי סעד וסמך כי אם מדברי הרשב"א שהביא הרב"י במח"ס כ"ד דמשם נראה דיש סייעתה לדברי יע"ש ודו"ק: