אור ברסלב
פעמוני זהב סימן קנג

פעמוני זהב· רבי רפאל אנקאווא

סימן קנג

סימן קנ

ש"ע ס"ו. הרוצה להוציא וכו' החזק זה בצנור וכו' ואם חייב בעל הצנור לשלם בקלקול החצר עיין להרב זכו"ל ח"א דנ"ד ששם ציין שיש לעיין בס' קע"ג ס"ג ובב"ד ס"ד ובש"ע ס' קס"א ס"ו ובס' ק"ע יעו"ש:

סמ"ע ס"ק. ט"ז כך החזק בעל החצר וכו' היינו בעוד הגג קיים אבל אם רצה לשנות מגג עלייה אין בעל החצר יכול לעכב וכו' לכאורה דזה הוא הפך מה שפסק הש"ע לקמן ס"ך בדין נעיצת קורות שאין בעל הכותל יכול לסותרו יעו"ש ובפרט תגדל התימא לפי מה שראיתי כאן להרב בעל נתיבות המשפט שמקשה כיצד יחזיק בטל החצר בצנור בעל הגג וז"ל קשה הא אפילו אם אמר בפירוש והקנה לו שיהיה ממי הגג יורדין לחצירו נראה דלא מהני קנין כיון דלא הקנה לו גוף הקרקע וכו' ונראה הטעם כיון שבעל הגג קנה חצר חבירו שיהיה מי גגו יורדין לתוכו ובטל החצר לא הקנה חצירו רק במחיר שיתן לו בעל הגג מי גגו תמיד ולקמן סר"ג כתבתי דאם קנה מטלטלים במשיכה והתנה לתת לו אפילו דשב"ל דנתחייב לתת לו דהקנין מחייב את שכנגדו וכו' יע"ש וא"כ לפי זה תגדל התימא דבלמרך אפילו בנעיצת קורות דלא היה שם קנין דבדלא היה שם קנין איירי דאי הוה שם קנין אפילו סתר ובנה כותל אחר נשתעבד כותל האחר לבעל הקורות יעוין במה שאכתוב לקמן בעה"ו וא"כ באומרך אפילו במקום נעיצת קורות שלא היה קנין לבעל הקורות עכ"ז אין בעל הכותל יכול לסותרו מכ"ש כאן דהוה הצנור קנוי לבעל החצר היאך יכול לסתור הגג ולעשותו עלייה זה קשה אלא דראיתי להרב הגדול בעל מש"ה מערכת חי"ת אות גימ"ל שנתקשה בזה ותרץ וז"ל והנראה פשוט דשנייא. דחזקת נעיצת קורותיו לאלתר הוא מזיקו וקא עקר לקורותיו בהא ודאי כיון שהחזיק באותו כותל ונשתעבד לו לאו כל כמינה לבטל חזקתו ולהזיקו לאלתר אבל הכא דשעבוד גג של חבירו לזכות במי גשמים של גגו ולא קעביד הזיק לאלתר דלא קא מחסירה מדי אלא דמימנע ליה מליהנות וכו' ע"כ יעו"ש ודו"ק:

ש"ע סי"ט. היו קורותיו של ראובן בתוך הכותל ובצד שמעון מקומות חפורים להכניס בהם הקורות לא החזיק בהם שמעון להכניס קורותיו ואינו יכול לטעון שמעון שהוא שותף בו שהרי אין לו בו תשמיש שהרי יכול ראובן לטעון הכנתי אותם כדי שיקנה אותם ממני מקום להכניס וכו'. ראיתי לברר דין זה שנראה לכאורה שיש סתירא בין סעיף זה למ"ש מר"ן לקמן סקנ"ז סי"ח שכתב וז"ל כותל חצר שבין שני השותפין שטען האחד שהוא בנאו לבדו וחבירו אומר שסייע בבנין זה. הרי זה בחזקת שסייעו ואפילו אם ידוע שאחד בנאו לבדו ושואל מחבירו שיפרע לו חלקו וטוען שפרעו נאמן בשבועת הסת וכו' א"כ נראה דסתראי נינהו דבכאן נמי מיירי בכותל שבין שניהם קאי דהא מיירי באופן שזה סמך עליו מכאן וזה בא לסמוך עליו מכאן וא"כ מוכח דבכותל שבין השותפין איירי ועכ"ז פסק כאן דאפילו היה סימן מאחורי הכותל דהיינו מקום הכנסת הקורות עכ"ז אינו יכול לטעון שהוא שותף בו ומשם בס' קנ"ז סי"ח דמעמידים הכותל בחזקת שניהם אפילו לא היה סימן כגון נעיצת קורות:

אלא דצריכים לחלק ולומר דההיא דס' קנ"ז סי"ח הוא מיירי בכותל ארבע אמות שכל אחד מהשותפין יכול לכפות לחבירו לבנות עמו שלא יסתכל כל אחד בחבירו וכן משמע מסוף הסעיף שסיים וכתב וז"ל עד שיביא עדים שהיה במקום פלוני מיום שהחל זה בבנין הכותל ויודעים אנו שלא פרעו או שיעידו עדים שהעמידו בב"ד שיסייענו וצווהו ב"ד שיסייעו וסרב מלעשות צווי ב"ד ע"כ. הרי מבורר לפניך דבכותל של ארבע אמות שכופים זל"ז איירי וא"כ בדין הוא לומר דבחזקת שניהם קיימא כותל זה דהואיל ומחויב בדין לשלם עמו נאמן לומר ששלם חלקו ובכאן בס' קנ"ג איירי בכותל גבוה דאין השותף מחויב לשלם יותר מגובה ארבע אמות בזה אמרינן אין לשותף לומר שהוא שותף עמו דהואיל ואין עליו חיוב לתת עמו בגובה ודאי דאין לשותף חזקה יותר מארבע אמות ועדיפא מזה מצאנו דאם האחד הגביה ובא חבירו וסמך עליו דגילה דעתו דניחא ליה במה שהגביה וזה אומר נתתי אינו נאמן וכתב הסמ"ע סק"ל הטעם הואיל ואינו דין פשוט שיתחייב ליתן חלקו בתוספת בשביל שסמך לו כותלו נגדו ואמרינן דמשקר עכל"ה הרי לפניך דאפילו בדין הוא שיתחייב לשלם אפילו הכי הואיל והדין אינו פשוט עכ"ז לא מהימן לומר נתתי חלקי מכ"ש במקום שאינו חייב מן הדין ודאי אינו נאמן לומר נתתי חלקי וא"כ נתחוורו שני הסעפים באופן זה דכאן בס' קנ"ג איירי בגובה שלמעלה מארבע אמות על כן איני נאמן לומר שהוא שותף ובשם בס' קנ"ז איירי בכותל ארבע אמות שהואיל וכופים זה לזה אמרינן נאמן לומר ששלם לו:

אך עדיין צריכים אנו לומר דכאן בסימן קנ"ג מיירי בכותל שראובן בנאו משלו וההכרח לזה דהא מצינו למר"ן בס' קנ"ז סי"ב שם פסק בדין כותל גבוה וז"ל בד"א שהיה ידוע בעדים שכותל זה בנאו התובע אבל אם אינו ידוע הרי הוא בחזקת שניהם ע"ש א"כ מכאן הוכחה דכאן בס' קנ"ג איירי בידוע שראובן בנאו ולכך אפילו היו ראשי קורות חפורים לצד שמעון לא מהני וכן נמצינו למדין מפירש"י בגמרא בפרק קמא דבתרא ד"ו ע"א דפירש על ההיא מימרא דרב הונא דאמר שם ומודה ר"ה דכוי אין להם חזקה יע"ש מפירש"י דבידוע דשמעון בנאו קא מיירי וממנו הוא מקור דין זה יע"ש ובב"י:

איך שיהיה נמצינו למדין לפי זה שלשה חלוקים דכותל של ארבע אמות אפילו ידוע שאחד מהם בנאו נאמן חבירו לומר פרעתיך הואיל ובדין חייב לשלמו והוא מה שפסק מר"ן בס' קנ"ז ס"ח. ובגובה שלמעלה מארבע אמות יש חלוק אם אין ידוע מי בנאו אפילו מידה האחד לחבירו שהוא בנאו עכ"ז נאמן לומר פרעתיך במיגו שאנחנו שנינו בנינו אותו והוא מה שפסק מר"ן שם בס' קנ"ז סי"ב והיכא שידוע שאחד מהם בנאו. על הגבוה שלמעלה מארבע אמות אין חבירו נאמן לומר פרעו אפילו היה בו איזה סימן כגון ראשי קורות חפורים והוא דינא דידן דסימן קנ"ג סי"ט:

אך צל"ע על הרמב"ם שממנו מקור הדין ומה שכתב מר"ן כאן הוא לישנא דהרמב"ם פרק ח' מ' שכנים הל"כ ומאי דקשה לי הוא על מאי דכתב היו קורותיו של ראובן בתוך הכותל ובצד שמעון מקומות חפורין וכו' דלמה הוצרך הרמב"ם למנקט בלישניה היו קורותיו של ראובן בתוך הכותל כל זה הוא נראה כיתור דמי דהואיל וידוע דכותל זה ראובן בנה אותו מה לי היו קורותיו בו או לא דהא לא שייך לומר דבלא ידוע איירי דהא תקשה לן האי סעיף זה עם סעיף י"ב בסימן קנ"ז דא"כ סתראי נינהו דמשם מוכח דבאינו ידוע נאמן שמעון במיגו. ומלשון הגמרא שממנו מקור דין זה אינו מוכרח לפרש דהיו קורותיו של ראובן בנוים בתוך הכותל איירי וא"כ למה הרמב"ם נקט זה בלישניה:

ועלה על דעתי ליישב ע"פ מה שכתב מר"ן בס' קנ"ז ס"ז דשם נאמר דאם היתה תקרה ומעזיבה של אחד מהם על הכותל הוא סימן שהוא של אחד מהם שיש לו בו המעזיבה והתקרה ושם איירי הוא להעמיד הכותל מתחלתו ועד סופו בחזקת מי שיש לו עליו מעזיבה וכו' והגם דדברי מר"ן שם הם איירי במקום שאין בו דין חלוקה הרי כתב הרב מאמ"ר קדישי"ן סקי"ט דאורחא דמילתא נקט דבמקום שיש בו דין חלוקה מסתמא כופין יעו"ש הרי לפניך דלא נקט מר"ן דאין בו דין חלוקה אלא משום אורחה דמילתא אבל אה"ן דאפילו במקום שיש בו חלוקה והאחד לבד יש לו בניין על גבו מעמדין הכותל כולו בחזקתו ועל פי זה יתיישב לנו למה הוצרך הרמב"ם והש"ע למנקט היו קורותיו וכו' דאיכא למימר דכוונתו לומר דאפילו אינו ידוע מי בנאו עכ"פ קורות ביתו מעידין עליו שהכותל שלו ולפיכך הוי כאלו יש עדים שהוא של ראובן שקורותיו נעוצים בו ולא של שמעון אפילו יהיו מקומות חפורים לצרכו וא"כ איכא למימר לזה נתכוון הרמב"ם ז"ל להשמיעינו דרך אגב דקורות ביתו מעידין בו:

אלא דראיתי דאין זה אמת דהא מדברי הרב ב"ח בס' זה ובס' קנז' ומדברי הרב הפירשה בס' זה מלשון הריב"ש שהביאו משם באירה דבכותל של שני שותפים שחצץ בניהם אם אין ידוע מי בנאו אפילו יהיה לאחד מהם קורות ותקרות נועצים בו ולאחד אין לו אפילו הכי מעמידין אותו בחזקת שניהם דכך הוא דרך זה נועץ בו לעת הצורך וזה נועץ בו ג"כ לכשיצטרך יע"ש וא"כ מוכרחין לומר דהתם בס' קנ"ז ס"ז שאני דשם שהיה התקרה והמעזיבה על גבי הכותל אבל בנעיצת קורות לבד או תקרה לא מהני להעמיד הכותל בחזקתו וא"כ מוכרחים לומר דכאן בידוע בעדים איירי וא"כ לא ידעתי למה נקט הרמב"ם והיו קורותיו של ראובן נעוצים בו הדרא קושייתינו לדוכתה. ואולי דילמא הרמב"ם אורחא דמילתא נקט דאין מדרך האדם להגביה הכותל אלא א"כ לבנות בו דהא כאן בכותל גבוה איירי כמש"ל ועדיין לא נחה דעתי בזה וצריך להתיישב ודו"ק:

ש"ע ס"ך. ראובן החזיק בנעיצת קירות וכו' ראיתי להרב מש"ה אות חי"ת סי"ג דשם כתב וז"ל ראובן יש לו גג עומד על העמודים ושמעון גם הוא גגו על העמודים ולעת עתה רצה ראובן להסיר העמודים ולבטל גגו אין שמעון יכול לומר כבר נשתעבדו העמודים לתשמישי והחזקתי בהם כמה שנים דאין חזקה עומדת להשתמש עם הבעלים הרב ב"ד סימן מי"ם ע"ש וצריך להתיישב בדין נעיצת קורות דסקנ"ג עכ"ל ולעד"ן לחלק דשאני כותל לא מקרי נשתמשו בבת אחת דבכותל דבמקום שנעץ זה לא נעץ זה ודמי נעיצת קורות לההיא דס' ק"ם סט"ו דפסק וז"ל היה מעמיד בהמה במקום מסוים מחצר חבירו וכו' הרי זה חזקה יע"ש ושם הטעם הואיל ומקום זה שיחד לתשמיש ולא היה משתמש' שם הבעלים דודאי כך איירי הלאו הכי תקשה היאך החזיק הואיל ובעל הבית היה ג"כ משתמיש שם וכן פירשה הרב מהר"ם גאלנטי ז"ל הובאו דבריו בס' שמו משה ס"ה יע"ש וא"כ דומיא דידה נעיצת קורות מקום שנעץ זה לא נעץ זה ולכך החזיק אבל בההיא דעמודים דהרב ב"ד ז"ל מקום שמניח זה גגו עליו הוא המקום שזה נמי מניח עליו דהיינו על ראש העמודים ושניהם נשתמשו בבת אחת על זה ודאי לא עלתה חזקה ודו"ק:

שם ס"ך ראובן החזק בנעיצת קורות בכותל הידוע לחבירו וכו' פשוט דבידוע שהוא של חבירו איירי ולא החזיק זה בנעיצת קורות כי אם בתורת מחילה אבל אם קנה ממנו בדמים מקום לנעוץ קירותיו פשיטא דאפילו נפל ונבנה יחזור וינעוץ עליו קורותיו בו גם אם אינו ידוע אם בתורת קנין נעץ הקורות או בתורת מחילה פשיטא דיכול לטעון שקנה ממנו לנעוץ הקורות דהוי דינו כדין דפסק לעיל סי"ח:

ועדיפא מזה ראיתי להרב משחד"ר שכתב משם מהר"ם גאלנטי זלה"ה דאם. לקח הלוקח או ירש היורש מקום זה שהיו קורותיו נעוצות בכותל של אדם אחר ונפל אותו כותל טענין ליורש וללוקח דבתורת מקח נעץ שם קורותיו המוכר או המורש והואיל ובתורת מקח ירד בדין הוא אפילו נפל ונבנה יחזור ויסמוך עוד יע"ש בס' הנז' סקנ"ג ודו"ק ועיין ג"כ מזה בס' ערך השלחן יע"ש וק"ל אבל לא טענין ליורש או לוקח נגד יורש או לוקח אחר עיין סר"ו וק"ל:

תוכן העניינים

פעמוני זהב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה