פעמוני זהב· רבי רפאל אנקאווא
סימן קל
ש"ע ס"ב יש מי שאומר וכו' עיין לקמן סקל"א ס"ב ובסמ"ע סק"ב דמשם בארה דמר"ן דעתו לפסוק כדעת הרמב"ם דבערב צריך לומר לו ערבני ושלם שהיא דעה ראשונה שהביא כאן יעו"ש והילך מה שראיתי כתוב בכת"י משם הרה"ג מוהר"י טולידאנו זלה"ה הנקרא מהרי"ט ז"ל לוה שלוה מראובן בשטר ושמעון ערב ומתו גם שניהם הלוה והערב ובא המלוה ליפרע מיורשי הערב ופרעו היורשים וכתב להם המלוה התקבלתי דמי החוב מיורשי הערב ובאים יורשי הערב לתבוע מיורשי הלוה נ"ל דהיורשים פטורים דטענין ליהו דילמא אביהם מעצמו נכנס ערב וקדם ופרע למלוה ולא הרשהו לוה לפרוע דאז הם פטורים כדפסק מר"ן סק"ל ס"ב וכן סתם בס' קל"א ס"ב ע"ש ונ"ל דאם הוא עני ואין לו במה לפרוע בזה לא דבר מר"ן ע"כ מכאן נראה כמש"ל ודו"ק ועיין בס' משי"ש ח"א ס' ס"ה שכתב שם וז"ל אך כד דייקינן שפיר כיון שאמר לו שיאמר שהוא טוב הו"ל כאומר ערבני והו"ל כהא דכתב מר"ן סי' קכ"ט דאם אמר לו ערבני ועמד ופרע אפילו מעצמו חייב וכל שכן בנדו"ד שפרע בע"כ עכל"ה ולי ההדיוט דבריו מחזו כסתראי דמדמצריך לומר ערבני דהתם לא חייב אלא משום שאמר טוב הוא דחשיב ליה ערבני א"כ מחזי דמצריך ערבני כסברת הרמב"ם ז"ל אך במה שסיים אפילו עמד ושלם מעצמו זה דלא כהרמב"ם וא"כ סברתיה לא כדעת הרמב"ם ולא כדעת הראב"ד אליבא דמר"ן דלהראב"ד אפילו לא אמר לו ערבני אם עמד ופרע מעצמו חייב ושטה זו שכתב הרב היא כשיטת הבעה"ת והטו"ר שהביא הסמ"ע סקי"א יעו"ש ואולי יש ליישב ודו"ק:
סמ"ע סקט"ז ולא בקש ממנו השטר כאן לא כ' המחבר דהיינו דוקא בדהזכיר לו הלוה לקיחת השטר כמ"ש סנ"ח ס"א כיון דידע הערב בעצמו שהלוה לו בשטר ושט"ח עדיין ביד המלוה ע"ך הרואה יתמה דסו"ס עדיין קשה דהרי בס' נ"ח משם בארה דאפילו הודיעו שיש למלוה עליו שטר בעינן שיאמר לו שיקחהו מידו ואם לא הזכיר לו הלקיחה פטור אפילו מידע ידע שיש עליו שטר וא"ך היאך כאן פסק בערב דחייב הואיל ומידע ידע שיש שטר למלוה ונראה דזוהי כוונת הש"ך בסקי"ב שהביא מעיקרא דברי הסמ"ע ואח"ך כתב וז"ל ואע"ג דכתב הבעה"ת וכו' נראה דכוונתו לסתור דברי הסמ"ע וכן ראיתי להרבנים כמוהר"ר יעב"ץ והרב המשבי"ר זלה"ה שפסקו בערב שהיה מקבל מעות מישראל חבירו הלוה ונותנם לעכו"ם המלוה ולא היה מניח הפירעון ע"ג האלעקד שהוא שט"ח של עכו"ם ופסקו דפטור אותו ערב הואיל והלוה לאן הזכיר לו שיניח מה שנותן ע"ג האלקעד והגם דהוקשה להם דברי מר"ן אלו דס"ז שם חלקו כדברי הש"ך אלו דסקי"ב יעו"ש בכר"ח דסי' קכ"א שם ודו"ק:
ש"ע ס"ז. היה המלוה כותי וכו' שמא אביהם נתן ליד הערב וכו' הא דלא נתן מר"ן הטעם כאן כמו הטעם האמור על דין דס"ו דאמור צררי אתפסיה לוה למלוה כמ"ש הסמ"ע סקט"ו משום כך מפורש בגמרא דבמלוה כותי אין מדרך הלוה להתפיסו צררי הואיל ודיניה מעיקרא ערבא אזיל א"כ אפילו יתפסוהו יחזור על הערב אלא משים דהכותי אזיל בתר ערב תחלה חיישינן אדרבא דהערב לא רצה ליכנס ערב עד שיקבל צררי מן הלוה יעו"ש כל זה בפרק גט פשיט דף קע"ד יעו"ש: