פעמוני זהב· רבי רפאל אנקאווא
סימן קכג
בפתחי תשובה סק"א ע"ע שהביא משם הרב שע"ר המשפ"ט דמי שהרשה פלוני ופלוני סתם שימכרו הקרקע שלו נכנס במחלוקת הנזכרת ביור"ד סרכ"ח וכו' ע"ע אך ראה ראיתי להרב מש"ה מערכת ה"א אות ק' שכתב וז"ל ראובן שהרשה את שמעון ולוי אין אחד מהם יכול לדון עם הנתבע האחד עיין כנה"ג סר"צ אות ק"ו וק"ח הגהו"ט ע"כ ועיין בס' פח"ד יצח"ק אות אפוטרופוס בדף צ"ב ע"ב מהספר יעו"ש במי שמינה ב' או ג' אפוטרופוסים ונסתלק אחד מהם דצריך להשלים המנין יעו"ש מ"ש משם הרב עפ"ר יעק"ב יעו"ש ועיין בס' גוא"ל בסוף סימן סמ"ך יעו"ש ועיין בס' קני"ן פירו"ת בדף ש"ג ע"ב ס"ד שהביא סברת הפוסקים דהמוחזק יאמר קי"ל יעו"ש ודו"ק:
ש"ע ס"ה. הבא בהרשאה וכו' עיין מש"ל בס' קכ"ב ס"ו ועיין בס' מש"ה מערכת שי"ן אות ק"ג ועיין ויאמ"ר יצח"ק דף ח' ע"ב ועיין ספר משפ"ט וצדק"ה ביעק"ב סנ"ב ודו"ק:
ש"ך סקי"ט. וז"ל ויהיה מונח וכו' וכתב מהרש"ל וכו' ואין נראין וכו' נלע"ד פשוט דבשטר שיש בו נאמנות אלא דאין דנין ביה דצריך לקבל חר"ס אפילו תהיה הנאמנות נגד החרם בזה פשוט דאפילו הרש"כ מידן ידין דגובה המורשה ולכשילך הלוה אצל המלוה יתבע אותו במה שירצה דודאי לא פליג הש"ך כי אם במקום שבועה:
ועיין להרב מהר"י ן' וואליד זלה"ה בס' וי"ץ סמ"ג דשם פסק דאם המורשה בא ליפרע מן היתומים דצריך לישבע לגבות מהיורשים בזה יודה הרש"ך למהרש"ל דהדין הוא שיגבה המורשה והב"ד שבמקום המרשה ישביעוהו יעו"ש והן אמת דיש לתמוה דהא שבועה שנשבע המלוה נגד היורשים היא שבועת המשנה ואדרבא מצינו להש"ך כתב כאן דאפילו מהרש"ל יודה. תמיהא זאת כבר שם באותו פסק תמה עליו הרב כמוה"ר וי"ש זלה"ה והוא שם ג"כ השיבו בטו"ט יעו"ש כל זה שם בס' מ"ג ודו"ק:
סמ"ע סקי"ז. לדון עם ערב וכו' ונראה דכשאין ללוה עתה ממה לשלם אזי מקבל עדותו של הלוה על הערב או על הקבלן וכו' וכן הסכים הש"ך בס' קכ"ד וכתב דלא אמרינן השני נוח לי אלא לענין שאם העד צריך להוציא אבל לא כשהעד חייב וכו' הקושייא מדברי הסמ"ע והש"ך מבוארת דזה הוא הפך פסק מר"ן ס"ו סכ"ב דשם חשיב ללוה נוגע בדבר משום דהשני נוח לו יעו"ש וראיתי להרב מהרש"א בס' משח"א דרבות"א דמחלק דשאני התם דפסול הואיל ובא להעיד לזכות השני לאפוקי כאן אדרבא בא להעיד לחובת השני ודאי לא שייך זה נות לי אלא דנשאר לפניו התמיהא על הש"ך דכללא כייל דכל נתבע לא אמרינן ביה זה נוח לי יעו"ש ודו"ק:
ש"ך סק"ל. יכולים לשלוח וכו' אך לבי מהסס בעקר הדין דלא אשתמיטתיה שום פוסק וכו' וכן ראיתי למהרשד"ם שכתב דסברת ר"ת יחידאה היא עכל"ה עיין למג"א באו"ח סי' תמ"א סק"א דשם הביא משם הש"ג בדין מכירת חמץ דיקניהו לגוי בחליפין יעו"ש ועיין להרב בעל מש"ה אות ח' סע"ט שהאריך בזה ועשה סמוכות לדברי ר"ת יעו"ש ועיין בס' כר"ח ח"ב דף נ"ב ע"ש ודו"ק: