פעמוני זהב· רבי רפאל אנקאווא
סימן קכא
ש"ע ס"א. שלח לו חובו אפילו השליח עכו"מ וכו' עיין בס' כר"ח סקע"א שהביא פסק מוהר"ר יעב"ץ זלה"ה משם מהרד"ך זלה"ה בראובן שהיה שולח סחורה לשמעון למוכרה ושמעון היה שולח לו המעות עם החמרים ולעת בואו חשבון נמצא כתוב אצל שמעון בפנקסו ששלח לו סך מה על ידי חמר עכו"מ כנהוג וראובן טוען שלא הגיעו אליו ושמעון טוען ברי לי שקבלתי כתב ידך שהגיעו אליך אלא שהאגרת נאבדה ממני ולא היו עדים על מה ששולח ראובן לשמעון דבענין שמעון יש לו מיגו והיתה תשובת הרב הנז' הן אמת דקי"ל לא ידענא פשיעותא היא אמנם דוקא אם אמר לא ידענא היכן הנחתיו אבל כאן לא קאמר אלא לא ידענא ביד איזה חמר נאמן שלח א"כ אין כאן דין פשיעה וישבע שמעון ופטור יעו"ש ואני בעוניי תמהתי על פסק זה מכח דברי הסמ"ע דסימן זה סק"י דהואיל ובשאלה כתוב שהגיע לידו תשובת ראובן שהגיעו לידו המעות דמכח זה טוען ברור לו שהגיעו א"כ לא איכפת לן במה שהכניס הספק בידענא אם היא פשיעותא ודו"ק:
בש"ך סק"ו. על ידי עכו"מ וכו' ונראה דעכו"מ אפי' מחזיקים אותו בנאמן וכו' עיין למהריטץ ז"ל דפליג על זה וס"ל דאם הוחזק נאמן פטור המשליח יעו"ש וראיתי להרב ברי"ת אבות סימן זה שכתב דהרב מוהרא"ף זלה"ה דקדק מאי דיש להקשות דברי מר"ן רישא לסיפא דברישא כתב והוא ששלח ביד אדם נאמן וכו' דמשמע בעינן שיהיה ידוע שהוא נאמן ובסיפא כתב אבל אם שלח על ידי מי שהוחזק כפרן וכו' דמשמע דלא בעינן שיהיה ידוע שהוא נאמן אלא אפילו בסתם כל שאינו ידוע שהוא גזלן פטור יעו"ש וכתב הרב דלפי סברת מהריט"ץ יש לתרץ דרישא איירי בעכו"ם לכך בעינן שיהיה ידוע שהוא נאמן ובסיפא איירי בישראל יעו"ש ובעקר הדין כתב הואיל והש"ך ומהריט"ץ פליגי המוציא מחבירו עליו הראיה ודו"ק:
במור"ם ס"ג. ויחרים תחלה וכו' וי"א שצריך וכו' ראיתי מה שתמה הסמ"ע סק"ט על דברי מור"ם אלו לפי מאי דמפרש דברי מר"ן דבלא יש הכחשה איירי יעו"ש משמע דביש הכחשה ניחא וכמ"ש הש"ך סקי"ז יעו"ש ולדידי קשה דבמקום שיש הכחשה הרי יש עדות השליח שאומר המלוה שלחו וא"כ הרי מוסכם פסק מר"ן ס"ט דצריך המלוה לישבע ע"פ עדות השליח אפילו הוא נוגע יעו"ש ואפשר דכאן איירי בשאין השליח לפנינו שיעיד וכמ"ש הש"ך סקכ"ג לקמן ודו"ק:
ש"ע ס"ח. אם השליח כופר בנפקד וכו' עיין בש"ך סימן זה סקמ"ז וממנו תוכל לברר לכאן מי נשבע תחלה דלפי הענין המובן משם נראה דהשלוחים נשבעים תחלה ודו"ק:
ש"ך ס"ק מ"א. והלוה או הנפקד וכו' גם כאן אף במלוה בשטר איירי וכו' מכאן מוכח דאם המלוה עשה שליח לקבל לו מעותיו מאת הלוה ישבע הלוה שפרע ביד השליח שהוא המורשה והשטר בטל וזה הוא הפך מ"ש הש"ך עצמו בס' ע"א ס"ק כ"ט דשם מסיק וכתב וז"ל ונראה דהוא הדין אם טען שפרע ליודא אחר שבא בכוחו ראובן גובה בלי שבועה ויודא צריך לישבע וכמ"ש הסמ"ע סקל"ב גבי כשהאמין את המלוה ויורשיו ודו"ק עכ"ל א"כ משם מוכח דאין השטר בטל אלא המורשה נשבע וגובה בעל השטר וא"כ דברי השיך סתראי נינהו:
ואחר החיפוש ראיתי להרב תוש"י זלה"ה בסק"ד דמוקי דין זה דסקכ"א דכתב הש"ך דאפילו בשטר מיירי היינו דוקא בדלא היה השליח בידו השטר דאם הוה ביד השליח לא בטל השטר וז"ל הרב שם בסק"ד גם מה שהוסיף החכם לחדש בדברי הרב דלאו דוקא נקט הרב כתב יד דהוא הדין בשט"ח שנתן לסוחר הדין כן שנאמן לומר פרעתי מההיא דס' קכ"א שגג בזה שגגה גדולה אחר המחילה דבשט"ח דמהני ביה טענת שטרך בידי מאי בעי ומסרו ליד הסוחר בידיעת ראובן הלוה ודאי דאינו נאמן לומר פרעתי נגד השטר מטעם שטרך בידי מאי בעי כשם שאינו נאמן לומר למלוה פרעתי מהאי טעמא גופיה דמ"ש המורשה שלא יחוש על השטר שבידו מהמלוה דאינו יכול לומר פרעתי כששטרו בידו מטעם שטרך בידי מאי בעי ועוד שלדברי החכם לא תמצא שום שטר שניתן ביד המורשה שיהיה קיים וכו' וזה פשוט עכ"ל וכן פירשה הרב ברי"ת אבו"ת זלה"ה בס' זה ובדף צ"א ע"ב דדברי הש"ך דכתב כאן דאפילו בשטר איירי ישבע הלוה ויפטר הם איירי בדלא היה השטר ביד המורשה מכח מאי דקשה ליה דברי הש"ך אלו עם תשובת הרא"ש שהביא הסמ"ע בסנ"ח סקי"ב יעו"ש:
וא"כ זכינו ליישב דברי הש"ך דכאן בס' קכ"א איירי כמ"ש הרבנים הנז' דלא היה השטר ביד המורשה ושם בסע"א סקכ"ט איירי דהיה השטר ביד המורשה דבזה אינו נאמן הלוה אלא ישבע השליח ויטול ואם היה כתוב בשטר שהאמין הלוה למלוה ולב"ך אם לדברי הש"ך שם יש לנו לחלק דאם היה השטר ביד המורשה ישבע המורשה ויטול אם אמר שפרע בידו ואם היה ביד המלוה כנדו"ד שבו איירי הש"ך ודאי לא ישתנה הדין דהא מה שהאמין הלוה למלוה ולב"ך לא מהני לדעת הש"ך אלא אם אומר שפרע ביד המלוה עצמו הבא מכחו פטור משבועה דלא פקדנו כמו שמוכח מדבריו שם אבל אם אומר שפרע ביד השליח עצמו לא מהנייא לגבי דידה הנאמנות א"כ בנדו"ד שהיה השטר ביד המלוה והלוה אומר שפרע ביד המורשה ודאי לא מעלה הנאמנות והשטר בטל וישבע הלוה ונפטר אלא דראיתי להרב בר"ית אבו"ת ז"ל שם דשם מוקי דלא מלבד דדברי הש"ך בס' קכ"א הם איירי בדהיה השטר ביד המלוה ולא ביד השליח אלא דמוקי ג"כ דמיירי בדלא היתה הרשאה ג"כ ביד המורשה אלא בדעשאו שליח בעדים דאי בדהיתה ההרשאה בידו. הלוה פשע דלא נקט מידו ההרשאה כמ"ש בס' קכ"ד ס"ג יעו"ש כל זה לדעת הש"ך דס"ל דאם האמין הלוה למלוה ולב"ך לא מהנייא לגבי הלוה וצריך לישבע שלא פרע בידו אבל לגבי הדין ראיתי להרב ברי"ת אבו"ת הנז' שכתב בדף קכ"ז דרבני מקנאס יע"א פסקו דאם כתב לו האמינו לו ולב"ך אין צריך השליח והלוקח לישבע יעו"ש וא"כ לפי זה השליח הואיל והוא מורשה מכח השטר הרי הוא ב"ך מיקרי ופטור השליח מן השבועה אפילו אומר שפרע בידו ודו"ק:
ש"ע ס"ט. בד"א וכו' וישבע המלוה וכו' עיין בס' בית יעקב ס"ח מדין ראובן ששלח ללוי מעות עם שמעון כדי שיקנה לו מטלטלין וכשבא ראובן לתבוע ללוי ענה לוי ואמר שלא הגיע לידו כלום ע"ש מה שהאריך אם יכול ראובן להשביע ללוי ע"פ דברי שמעון יע"ש ולע"ד נראה דמדקדוק דברי הסמ"ע כאן סקכ"א יש להוכיח דאם היו במעמד אחד שמעון ולוי חייב שמעון לישבע אך מדברי הש"ך סוף הסימן בפסקת העולה מזה לא נראה כן ודו"ק:
ש"ך סקמ"ז. השליח שנתנם וכו' עיין בתרומת הדשן וכו' עיין במאמ"ר קדישין ספ"ז ס"ק מ"ש משם הרב מהר"י הלוי ז"ל מה שנוגע לדין זה יעו"ש:
מור"ם סי"א. מי ששלח וכו' פשיעה וכו' עיין זכו"ל ח"ב חחומ"ש או"פ מדין פשיעה ודו"ק:
שם במור"ם. ואם אמר לו אצל פלוני והוא כופר חייב ע"כ עיין במר"ן סקפ"ה ס"ט שהשמיט בבא זאת והסמ"ע כתב דהיא השמטת הסופר יעו"ע אכן הרב הש"ך שם סקפ"ב כתב דבכוון מר"ן השמיטה דלא קי"ל הכי יעו"ש וכן ראיתי להרב דמש"ק אליעז"ר בס' זה דהעקר הוא כדעת מר"ן שם דהשמיטה ודלא כמור"ם והסמ"ע יעו"ש וא"כ דין זה דכתב מור"ם הוא ספיקא דדינא אם מר"ן ס"ל הכי או לא וק"ל: