אור ברסלב
פעמוני זהב סימן קכ

פעמוני זהב· רבי רפאל אנקאווא

סימן קכ

סימן קיט

ש"ע ס"א. המעות וכו' עיין למהריט"ץ סי' י"ט פלפול על דברי סעיף זה ועיין בספר בי"ת יאוד"א חחמ"ש סי"ז מה ששייך לזה ודו"ק:

ש"ע ס"ב. והמלוה מסרב מלקחתם וכו' דוקא במסרב שלא יקחם כלל אבל אם פליגי שהמלוה אומר לו שיביאם לו לביתו והלוה אינו רוצה אלא רוצה הוא שילך המלוה לבית הלוה ויקחם משם בזה חייב הלוה כ"כ הרב דמש"א ובזה מתרץ ההיא דסע"ד דשם איירי שאומר הלוה שילך המלוה לביתו ליתנם לו והמלוה רוצה שיביאם לו לביתו ודו"ק:

שם במור"ם. ראובן שהיה חייב לשמעון וכו' לא נשתנה מכח דבור בעלמא ע"כ הנה יש להעיד בזה דנראה ברור דכמו דהמעות קיימי באחריות הלוה להיות נשאר חייב באונסין כדמעקרא דלא נשתנו בדבור בעלמא כך ודאי הדעת מורה דלא יתן מן הריוח כלום כדי דלא להוי המלוה קרוב לשכר ורחוק להפסיד וכן ראיתי להגוא"ל זלה"ה בסימן זה סק"ב שכתב וז"ל אפילו אם הרויח בהן הלוה פטור ואם נתן מעצמו מותר לקבל עכ"ל אך יש לי לדקדק דהנה מצאנו למר"ן בס' פ"א סל"ב כתב וז"ל ראובן תבע לשמעון ריוח החוב שהיה לו עליו מכמה שנים ואומר שהתנה עמו לתת ריוח ושמעון אומר שלא התנה שמעון פטור אף משבועה שאף לדברי ראובן לא היה תנאי זה בשעה שנתחייב שמעון ואף אם אמר שמעון אח"כ אני אתן לך ריוח דברים בעלמא הן בלי קנין ויכול לחזור ע"כ וראיתי להסמ"ע שם סקס"ה שהקשה דברי מר"ן עם הגהו"ת מור"ם דסימן רצ"ב וז"ל עיין סרצ"ב ס"ו בהגהו"ת מור"ם דאם תבע ראובן מעותיו שירויח בהן והיה מעכבן בידו שחייב לו הריוח מכאן ולהלאה וצ"ל דכאן איירי בשלא הגיע הזמן של פירעון אי נמי לא תבע מעותיו עכ"ל ועל זה קשה לי על הסמ"ע למה לא הרגיש להקשות הג"ה זאת דס' ק"כ עם אותה הג"ה דסימן רצ"ב דכבר לפי הדברים שכתבתי ולפי דברי הרב הגוא"ל ז"ל מוכח דאין צריך לתת לו ריוח א"כ הו"ל להקשות זה ההג"ה עם ההיא דסי' רצ"ב. והתרוצים שתרץ הסמ"ע גם את הראשון גם את השני לא יוצדק כאן בסק"כ דהא כאן איירי אחר שהגיע הזמן וכמ"ש מור"ם וז"ל וכשהגיע הזמן א"ל וכו' ותרוץ השני נמי לא יוצדק דהא כאן שמעון המלוה הוא דאמר ללוה תתעסק בהם ש"מ דתבע המלוה ללוה וא"ל הניחם בידך וא"כ מה יענה בין שני ההגהו"ת אכן תרוצו של הש"ך כאן יוצדק גם כאן אכן לדברי הסמ"ע צל"ע ודוחק לומר דהסמ"ע ס"ל כאן דהגם דקיימי באחריות לענין אונסין עכ"פ לענין ריוח חייב ליתן. זה לא יתכן וכדכתבנו ועוד לפחות הו"ל להסמ"ע להעיר אוזן מזה ומה זו שתיקה והגם שעלה בדעתי לתרץ ולומר דמור"ם כאן בס' ק"ך מיירי בדלא תבע המלוה ליתן לו מעותיו כההוא דסרצ"ב אלא איירי בדלא אמר לו שיתן לו מעותיו אלא אמר לו סתם להתעסק בהם וא"כ הדר דינו כההיא דספ"א וכתרוץ השני של הסמ"ע אלא דזה נראה לי דוחק דהא מדכתב מור"ם והגיע הזמן של הפירעון וכו' פשטן של דברים מורה דבא לתובעו קא מיירי וכשלא נתנם לו אמר לו להתעסק בהם דאל"כ למה נקט מור"ם בדבריו והגיע הזמן וכו' ואם כוונתו לאשמועינן אפילו הגיע הזמן ואמר לו להתעסק בהם אינו חייב לתת לו ריוח ומיירי בדלא תבע אותו שיתן לו מעותיו הכי הול"ל בזה הלשון אפילו הגיע הזמן ואמר לו שיתעסק בהם אפילו הכי פטור גם באמת מכל זה לא הוה ליה לרבינו הסמ"ע זלה"ה לשתוק מזה על כן צריך להתיישב בדבר ודו"ק:

רפאל אנקאווא סי"ט

הלכות שליחות

תוכן העניינים

פעמוני זהב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה