אור ברסלב
פעמוני זהב סימן קיד

פעמוני זהב· רבי רפאל אנקאווא

סימן קיד

סימן קיג

ש"ע ס"ג. אם רצה הלוקח וכו' ראיתי להעתיק כאן מה שנשאלתי מידיד רב אחאי הרב מר דיינא הוא כמוהר"י בירדוגו נר"ו יאיר וז"ל לקראת ואחיהו"ד ואחיר"ם ממשפחת רם אור ישראל וקדושו נזר אלהיו על ראשו הרב המובהק הדו"מ סבד"פ כמוהר"ר המלאך רפאל אנקאווא יאריך ימים וכו' הן עתה הוצרכתי לכתוב לכת"ר להאיר עיני במה שנתקשיתי בדברי מר"ן ומה שיישבתי בדוחק הנה מר"ן כתב בסקי"ד ס"ג אם קנה שתי שדות וכו' ואם רצה המלוה וקבלה במאתים אין הלוקח חוזר וגובה מן המוכר אלא מאה ע"כ מלשון זה נראה ברור שאף אם המלוה יתן בעדם מאה וחמשים ורוצה לגבות מן השדה האחרת החמשים אפילו הכי יוכל הלוקח לומר או תקבל השדה הא' בכל המאתים או תקבל מאתים זוז ותסתלק וכשלא ירצה המלוה לקבלה במאתים ויצטרך הלוקח ליתן לו מאתים זוז הוא חוזר וגובה כל המאתים מן הלוה ואף דבזה מטי פסידא ללוה דאם המלוה יקבל השדה א' במאה וחמשים ויגבה מן השדה הנשארת חמשים לא יוכל הלוקח לחזור ולגבות מן הלוה כ"א מאה וחמשים שהרי השדה ראשונה אינה שוה כי אם מאה והלוקח הוא שחביבה עליו ליתן בה ק"ן וממילא ירויח הלוה חמשים אפילו הכי שומעין ללוקח.

וכן נראה ג"כ מדברי מר"ן שם ס"ו שכתב אם בע"ח והלוקח באים להוסיף כל אחד על חבירו נותנים השדה לאותו שמוסיף יותר אם התוספ' הוא עד כנגד כל החוב אבל אם הלוקח רוצה להוסיף מעט על שומת ב"ד ולא יהיה כל החוב פרוע אין שומעין לו נראה מדבריו דמיירי בשני חלוקות ומר"ן השוה דיניהם יחד שוה בשוה, חלוקה ראשונה מיירי כגון שלקח הלוקח השדה במאה ונשומא ג"כ במאה והמלוה נושא מאתים ורוצה המלוה לקבלה בשומתה שהיא מאה והלוקח רוצה ליתן בעדה מאה וחמשים אין שומעין ללוקח דקא מכוון לתועלתו שהרי לסוף הוא יחזור ויגבה מן הלוה ק"ן והמלוה יחזור ויגבה עוד מן הלוה חמשים ולא מצי לסלקו כי אם יתן לו מאתים שמסלקו בכל החוב ולא נשאר עליו כי אם בע"ח אחד שהוא הלוקח מסך מאתים חלוקה השנית כגון אם המלוה רוצה לקבלה במאה וחמשים והלוקח רוצה לקבלה במאה ושמונים דגם בזה אין שומעין ואדרבא זה מכ"ש מחלוקה ראשונה דבזה אם היה שומעין להלוקח לקבל במאה ושמונים לא הוה שום רווחא להלוה דהלוקח יחזור ויגבה ק"פ והמלוה יחזור ויגבה עשרים מהלוה אבל אם יקבלה המלוה במאה וחמשים לא יוכל הלוקח לגבות מן הלוה כי אם מאה, דוקא כמו שנשומה וממילה ירווח הלוה חמשים אבל אם יתן הלוקח למלוה מאתים שנושא בהלוה יכול לסלקו אף דבזה מטי פסידא להלוה ובאמת דבר זה תמוה דלמה באמת לא חשו חז"ל לפסידא דלוה ונימא דאף הלוקח יתן בעדה מאתים מ"מ אחר שהוא יחזור ויגבה הכל מן הלוה אבל אם יקבל אותה המלוה במאה וחמשים הוא מרויח חמשים א"כ להמלוה שומעין וכן קשה ג"כ במ"ש מר"ן שם ס"ז אם המלוה אומר אקבל הקרקע בכל חובי וכו' והלוקח אומר לא כי אלא ישומו אותה וכו' אין שומעין ללוקח וכתב שם הסמ"ע הטעם משום פסידא דלוה ע"ש הרי דכל עקר הטעם דאין שומעין ללוקח הוא משום פסידא דלוה וא"כ למה כתב מר"ן זה דוקא באם הלוקח אומר יתן כפי שומתה דוקא דמשמע הא אם אומר יתן כל החוב שומעין ללוקח והרי סו"ס איכא פסידא דלוה שהרי הלוקח יחזור ויגבה הכל מן הלוה ואם יקבלה המלוה ירויח הלוה כנז"ל מכל זה נראה ליישב בדוחק וכו' עכ"ל הטהור ולא ראיתי להאריך כי מתשובתי תבין הכל בעה"ו:

תחלה וראש יודע לכת"ר דלדעת הסמ"ע כך הוא סדור דברי מר"ן דהיינו דהש"ע בס"ג שם איירי דאם רצה הלוקח לסלק להמלוה במעות וכו' היינו קודם השומא איירי ושם איירי דגם הלוה אינו רוצה לקחתה כי אם בשומתה בזה העדיפו כח הלוקח וכמ"ש הסמ"ע סק"ד אבל אם ירצה המלוה לקחתה ביותר מהשומא הדין עמו אפילו עדיין לא שמו אותה ואין הלוקח יכול לסלקו כי אם דוקא אם יתן לו כל החוב והוא מה שפסק הש"ע בס"ז ובודאי מ"ש מר"ן שם בס"ז וז"ל אם המלוה אומר אקבל הקרקע בכל החוב וכו' מה שאמר בכל החוב הוא לאו דוקא אלא אפילו מעלה אותה קצת יותר משומתה אליו שומעין הואיל ויש ריוח ללוה במה שמוסיף המעט הוא אם רב וא"כ הני תרי פסקי דס"ג וס"ז הם איירי קודם השומא אלא דבס"ג איירי ברוצה גם המלוה לקבלה בשומתה דוקא לזה שומעין ללוקח ובס"ז איירי במעלה אותה המלוה יותר משומתה דבזה שומעין למלוה ובס"ו איירי בדכבר שמוה ב"ד בזה הוא דפסק שם הש"ע דאם באים המלוה ולוקח דהיינו לוקח דעלמא שרוצה לקנותה עתה בזה שומעין למי שמעלה אותה יותר הואיל ויש בזה תועלת ריוח ללוה אבל אם לא יש כאן שום אדם אחר שמוסיף כי אם הלוקח הראשון שבא עתה המלוה לטרוף ממנו בזה אפילו ירצה המלוה לקחתה כפי מה ששמה דוקא והלוקח הנטרף רוצה להעלות דמיה אין שומעין לו כי אם דוקא אם יתן לו כל דמי חובו זהו המכוון בפסק הש"ע ועלו דברי הסמ"ע דסק"ד כהוגן וכדי להבין הדבר מילתא בטעמא ויסתלקו תמיהות כת"ר הנה תחלה צריך להטעים למה קודם השומא העדיפו כח הלוקח לסלק למלוה בשומתה היכא דהמלוה גם הוא אין רוצה לתת אלא כדי שומתה והוא דין דש"ע דס"ג ולמה אחר השומא אין הלוקח יכול לסלק למלוה אלא דוקא בכל החוב הלאו הכי תשאר ביד המלוה אפילו לא יראה להוסיף כלל על שומתה ששמוה לו אלא נראה לחלק דבשלמא קודם השומא הואיל והיא בחזקת הלוקח ודאי כוחו עדיף ועל זה אם בוא יבוא המלוה שנושא מאתים לקחתה בטענה כמו שהיא שוה יכול זה הלוקח לומר לו מאי חזית שתקח אותה אתה במנה ואם בשביל שאתה נושא מאתים ורוצה את לקחתה במנה וברבות הימים תרויח בה מנה אחר. אפוך אנא למה תקח אותה מידי ואני נפסיד מנה אדרבא אני אתן לך מנה דמי שוויה ותשאר בידי וברבות הימים נרויח המנה שתקח מידי וא"כ הוא הואיל ואין שום הרוחה ללוה בזה אלא לוקח ומלוה כל אחד להנאת עצמו הוא דורש דין הוא שתשאר ביד הלוקח התפוס בה וזהו הדין שכתב מר"ן ס"ג אם רוצה הלוקח לסלקו במעות הרשות בידו הואיל וגם המלוה רוצה לקחתה בשומתה ואין רוחה ללוה ע"כ אבל אם אמור יאמר המלוה רוצה אני לקחתה במאתים או אפילו מאה וחמשים מאיזה טעם שיהיה או משום שחביבה בעיניו או משום שמא ברבות הימים ירויח בה בזה אין הלוקח יכול לומר לו מאי חזית תרויח בה אתה לא אתן אני כי אם מאה דוקא כדי שומתה ואותו ריוח שיהיה בה יהיה לי לזה יש להשיבו דהואיל ויש ריוח באמצע ללוה דין הוא שיטול אותה המלוה ביותר מכדי שוויה כמו שהוא רוצה להרויח בה הואיל וגם ללוה מטי ליה רוחא וזהו ג"כ פסק מר"ן בס"ז כל זה בקודם השומא וכנגד זה היכא דשמו והכריזו אדרבא הדר דינה כאלו היא גבויה ביד המלוה על כן אם בוא יבוא הלוקח להוציאה בסך של השומא דוקא יכול המלוה לומר הואיל ושמוה לי לקחתה אדרבא כבר יצאת מרשותך ועמדה ברשותי משעת השומא ואדרבא אני ארויח בה וכו' וכמו שהיה אומר הלוקח למלוה קודם השומא כמ"ש לעיל אלא דבכאן אפילו יעלה אותה הלוקח לסך מאה וחמשים יכול ג"כ לומר מאי חזית הואיל וכוונתך ג"כ להוציאה מידי כדי שתרויח בה ולא מטי שום רוחא כלל ללוה למה אתן אותה לך שתרויח בה אדרבא רוצה אני שתשאר בידי להרויח בה דהואיל וכבר ב"ד שמוה לזה המלוה הויא כאלו גבויה בידו וזכה איהו להרויח בה אבל אם אמור יאמר הלוקח הרי מאתים שלך והסתלק הדין עמו ולא מיבעיא אליבא דהרמב"ם דפסק הש"ע דשומא הדרא אפילו אחר שגבאה פשיטא דיכול לסלקו אלא אפילו לדעת הרא"ש ומור"ם דס"ל דשומא לא הדרא אחר שגבאה בכאן דעדיין לא גבאה יכול הלוקח לסלקו בכדי חובו הגם דמשעת ששמוה חשבינן כאלו יצאה מרשות לוקח והשתא עומדת ברשות מלוה עכ"פ הואיל ועדיין לא גבאה בפועל יכול הלוקח הזה לומר לו למה אתה רוצה ליטלה כדי שתרויח בה ולא תפסיד חובך דרך משל ברבות הימים יעלה שוויה ותשוה כשיעור חובך לזה הרי אני משלם לך חובך ולא יהיה לך פסידא ותן אותה לי כדי להרויח בה כי אולי ברבות הימים יעלה בה שומא יתירה ולא אפסיד מדי והגם דבאופן זה מטיא ליה פסידה ללוה דהא אם ירצה הלוקח לתת בה כדי החוב אפילו אם ירצה המלוה לתת בה מאה וחמשים יכול הוא לסלקו או אפילו ירצה המלוה לקחתה בכל דמי חובו יכול הוא הלוקח לסלקו בזה לא חיישינן לפסידה דלוה משום דפסידה דלוה ספק יהיה עשיר אח"כ וישלם ספק לא יעשיר ואין פסידתו מבוררת ועיין לעיל בש"ע סל"ז סעיף יו"ד אבל לגבי הלוקח הואיל והיא חביבה בעיניו לקחתה ולשלם כל דמי החוב הואיל ומובטח שברבות הימים יעלה יותר לזה יש לחוש למלאת חסרוני לפי דעתו מלחוש לספק פסידא דהלוה וא"כ יכול הלוקח לומר ללוה מאי אזיקתך וצריך להחזירה לו ולא כתב הסמ"ע סקי"ט וז"ל אין שומעין ללוקח הטעם משום פסידא דלוה וכו' אלא באותו דין דס"ז שרוצה הלוקח לקחתה בשומא כדי שממנה יעלה חסרונו כשיעלה שוויה והמלוה אדרבא רוצה הוא לקחתה בחובו ג"כ בכל חובו שלדעתו שוה לו כל חובו דאזי שקולים הם המלוה להנאתו דורש לקחתה בכל חובו כדי שלא יפסיד שום דבר מחובו והלוקח גם הוא להנאתו דורש כדאמרן וא"כ מן הראוי הואיל וקודם השומא איירי א"כ מן הראוי לשמוע דברי הלוקח דהואיל וקודם השומא איירי הרי הלוקח קרוי מוחזק לזה כתב הסמ"ע הואיל דאי מעדפת את הלוקח א"כ יש פסידא ללוה וא"כ רוחא דבי תרי עדיף ובזה כל פסקי הש"ע עלו כהוגן אם יראה ודו"ק כל זה כתבתי קודם שזכיתי לספר פרו"ד וספר הב"ח והן היום ש"ל זכיתי לספרים הנז' ועמדתי עליהם וראיתי להם שעמדו בזה ויישבו באופן אחר ואזי נחה דעתינו והנלע"ד כתבתי קודם שזכיתי לספרי הקדש הנז' וק"ל:

שם בש"ע. אם רוצה הלוקח וכו' עיין להרב מש"ה מערכת ט' סכ"א שכתב וז"ל דעת רש"י ז"ל שאין הלוקח יכול לסלק הבע"ח במעות אלא היכא שקנאה באחריות דהוא עומד במקום המוכר ומוכר גופיה מצי לסלק הב"ח במתן דמים אבל קנאה שלא באחריות לא דכאיש אחר הוא עכ"ל מהרש"א ז"ל בחדושיו לכתובות דצ"ב ברש"י ד"ה ופייסה וכו' עכ"ל:

ש"ך סק"א. אם רוצה הלוקח וכו' אבל לפי וכו' א"י לסלקו עד שיתן לו כל חובו ע"כ מלשון זה נראה דהש"ך הבין בדברי הסמ"ע בהאי חלוקא דכתב דקודם השומא יכול הלוקח לסלק למלוה הוא אפילו רוצה המלוה לקחתה בכדי חובו עכ"ז יכול הלוקח לסלקו בשומתה ועל זה יש לנו להקשות דמי הביאהו עד הלום להבין כך בדברי הסמ"ע הו"ל לפרשו כמו שכתבנו לעיל דלא איירי הסמ"ע בכלל זה אלא ברוצה גם המלוה לקחתה בשומתה דוקא ונלע"ד דהש"ך מדקדק דברי הסמ"ע דכתב זז"ל עפרו"ד שם כתבתי וכו' אזי יכול הלוקח לסלקו בדמי שווי השדה אפילו אינו עולה לדמי חובו וכו' האי מלת אפילו אינו עולה לדמי חובו מה טיבם של מלות אלו והרי הם כיתור לזה פירש הש"ך דבמלוה שרוצה לקחתה בדמי חובו מיירי לכך נקט זה הלשין דיכול הלוקח לסלקו בשומתה אפילו אינו עולה לדמי החוב שרוצה לקבלה המלוה אך אנן בדידן כבר פירשנו דברי הסמ"ע כדי שייתישבו לו פסקי הש"ע ומה שנקט כאן הסמ"ע אפילו אינו עולה לו כל דמי חובו לא בא אלא לרמוז לאפוקי דין דש"ע דשם איירי בס"ז במעלה אותה המלוה דשם בעינן עד שיעלה אותה הלוקח בדמי כל החוב לזה כתב כאן הפך משם כנגד מה שכתב שם צריך שיעלה אותה נגד כל החוב אגב כתב כאן דאין צריך וק"ל:

אך מה שיש עוד לדקדק על דברי הש"ך בהבנתו זה בדברי הסמ"ע דאפילו במעלה אותה המלוה בדמי כל החוב איירי יש להקשות למה הקשה עליו ממה שפסק לקמן בס' קט"ו כהרמב"ן והראב"ד וכו' הרי היה יכול לתמוה עליו מדברי הש"ע ובסימן זה ס"ז כדאמרן ואולי לזה י"ל בדוחק ודו"ק:

שם בש"ך סק"א. וז"ל ע"ש בסמ"ע ואם כבר וכו' ול"ד לדלקמן וכו' אין לדברי הש"ך אלו שום הבנה ועיין להרב ברי"ת אבו"ת שרצה ליישב דברי הש"ך בחלו"ף וי"ו לזיי"ן יעו"ש ואין ישובו ישוב כלל ודו"ק וזולת מה שאין ישובו ישוב לדברי הש"ך בתחלת דבריו במה שהקשה על הסמ"ע נ"ל עוד לדקדק על דבריו במה שכתב וז"ל אבל בשכבר שמו למה יצטרך ליתן כל דמי חובו יתן לו כפי השומא ע"כ מלשון זה משמע דאחר השומא הוא גרע ויכול הלוקח לסלקו בשוויו וקודם השומא דוקא בדמי כל החוב וזה נראה שהוא הפך ממ"ש בס' קט"ו ס"ך בסוף דבריו וז"ל ולפי זה אפילו בא הלוקח לסלק לבע"ח קודם שעשו ב"ד שומא והכרזה בשדה זו בשבי הלוה הדין כן וכו' הרי מלשון זה מוכח דאחר השומא יותר מהשומא ודו"ק:

ש"ך סק"ב. שוב אין הלוקח וכו' וזה טעות וכו' כוונת הש"ך לומר דהסמ"ע דמעמיד דברי מור"ם אלו דמיירי בדלא רצה הלוקח לתת לו כל החוב איירי א"כ ש"מ דאם נתן לו כל דמי החוב יכול לסלקו לדעת מור"ם א"כ מוכרח לומר דהסמ"ע מפרש לדברי מור"ם דבעשו שומא והכרזה איירי ועדיין לא גבה אותה והוא על דרך החלוקה השנית דכתב הסמ"ע בסק"ד ועל זה הקשה הש"ך דהואיל ומור"ם מדין שומא לא הדרא איירי א"כ מוכרחים לומר דמור"ם דכבר גבאה איירי דבזה הוא דאמרינן שומא לא הדרא וא"כ יכולים לומר דמור"ם אפילו ברוצה הלוקח לסלקו בדמי כל החוב איירי זהו כוונת הש"ך ומה שיש ליישב למה הסמ"ע לא פירש כמ"ש הש"ך ומה גם לפי פירוש הסמ"ע דפירש במור"ם דמיירי בדלא רצה לסלקו בכל החוב איירי אבל אם רצה לתת לו כל החוב יכול לסלקו יש להקשות למה כתב מור"ם דין זה בשם י"א דמשמע דמר"ן פליג הרי זוהי סברת מר"ן בס"ו ועיין בבראז"ל מה שמיישב ודו"ק:

תוכן העניינים

פעמוני זהב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה