אור ברסלב
פעמוני זהב סימן קיג

פעמוני זהב· רבי רפאל אנקאווא

סימן קיג

סימן קיא

ש"ע ס"א. אין בע"ח וכו' ואפילו התרה וכו' לעד"ן דדוקא במקום דליכא שעבוד על המטל' כגון דלא כתב לו שעבוד מטלט' אג"ק הוא דלא מהני התראה אבל במקום ששעבד לו מטלט' אג"ק הגם דקי"ל אם עבר ומכרם אין המלוה מוציא מיד הלקוחות ומיד מקבל מתנה כמ"ש בסו"ס ובסמוך ס"ג עכ"ז אם התרה על הלקוחות שלא יקנו יכול הוא להוציא מידם מדין מזיק שעבודו של חבירו וכאשר דמיתי כן ראיתי להרב משי"ש ח"א סקל"ב שנשאל בראובן שיש לו מלוה ע"פ על שמעון ושמעון רצה למכור קרקע ללוי וראובן התרה בלוי אל תקנה כי יש לו חוב עליו ולא שמע והלך וקנה והשיב על זה נראה דהתראתו התראה וטורף ולא דמי למאי דפסק מר"ן בסי' קי"ג דאם התרה בלקוחות שלא יקנו מטלט' וקנו אין מוציאין מהם דהתם שאני דליכא שעבוד כלל משא"ך הכא דשעבודא דאורייתא והיכא דלא שייך טעמא דיהבי רבנן משום הזיק הלקוחות טורף מהם עכ"ל הרי לפניך דבמקום דאיכא שעבוד למלוה התראתו התראה וטורף וא"כ גם כאן במטל' ששעבד אותם אג"ק הדר דינייהו כדין קרקע גמור וכמ"ש לעיל בסק"ז יעו"ש בדברי הטור והרב"י ששם מבואר דמטל' ששעבדם אג"ק הדר דינם כדין קרקע וא"כ ודאי דמהנייא התראתו וכן ג"כ מבורר מדברי הרב רבינו יעב"ץ זלה"ה הבאתי דבריו לעיל בסימן ס' שכתב וז"ל ראובן יש לו שטר נגד שמעון ושמעון הכין נדונייא לבתו להשיאה ללוי ובא ראובן והתרה בחתן קודם כניסתו לחופה שהרי החפצים כבר נשתעבדו לו הדין עם ראובן כיון שהודיע לחתן קודם שיזכה וכיון שהתרה בו הוי קונה שעבוד אחרים ואין לך גזל גדול מזה ולפיכך לא יחרוך רמיה צדו ולא תעשינה ידיו תושיה וצריך להחזיר וכך אנו דנים וכך ראיתי לרבותי שהיו דנים עכ"ל מדבריו אלו נראה דבשטר שיש בו שעבוד מיירי מלשונו שכתב שהרי החפצים נשתעבדו לו וכו' ופסק דהואיל והתרה יכול לטרוף וא"כ צדקו דברי הרב משי"ש ז"ל כדעת הרב הגדול מוהר"ר יעב"ץ ורבותיו זיע"א

הן אמת דדעת הרב פת"ש בס' ק"ד לא כן הוא שהרי שם בס' ק"ד סק"ב הביא משם הרב חוו"ת יאי"ר שנשאל וכו' ולבסוף כתב וז"ל אך מה שבא שמעון לטרוף בכתיבת יד מפני שהראה אותו והתרה בלוקח אין בדבריו כלום דאפילו בא המלוה ע"פ או בכת"י הנכתב בנאמנות וערער והתרה בלוקח ולא חש הלוקח וקנאו אין לו עליו כלום אחר שאמרו רז"ל מלוה ע"פ אינו גובה מהלקוחות לא פלוג עכל"ה הרי דדבריו אלו הוא הפך פסק הרבנים הנז"ל עכ"ז אנן בדידן אין לנו אלא דברי רבותינו שבמערב הן מצד דהם רוב מניין ורוב בניין הן מצד שהעיד הרב רבינו יעב"ץ ז"ל שכך דנו רבותיו וכך הם דנים ובעקבותיהם אנחנו הולכים ודו"ק:

שם. ואפילו התרה וכו' אין המלוה טורף וכו' נראה פשוט דהגם דאין המלוה יכול לטרוף אם עבר ומכר לו הלוה עכ"פ יכול הוא לעכב בב"ד על המוכר שלא ימכור במקום דאיכא חשש פסידא למלוה ובההיא דאהע"ז שכתב מור"ם בס' צ"א דיכולים לעכב על הנשואין על האשה עד שתפרע לבע"ח יעו"ש ועיין מה שהביאתי לעיל בס"ס על דברי הש"ך דסק"ה יעו"ש מה שהבאתי משם הרב הגדול רב המרבי"ץ ז"ל ועיין ג"כ מ"ש מור"ם לעיל בסקי"א סי"ג ועיין מש"ל בסק"ד ס"א וק"ל:

שם. ואם נתנם במתנת ש"מ המלוה טורף וכו' ולענין אם זה הטורף חייב לישבע כדין טורף או לא עיין בס' גושפנק'א דמלכ'א דף ע"ג ששם פסק דדין מקבל הוא כדין יורש וכמו דמהני נאמנות לגבי יורשין כן מהני לגבי מקבל וחכמי תלמסאן חולקין עליו יעו"ש שדחה דבריהם וק"ל:

סמ"ע סקי"ב. יכתוב הקניתי וכו' אבל כשאנו מוחזקין בו דלית ליה וכו' עיין להרב מש"ה מערכת אל"ף אות ב' שהאריך הרחיב בדינים אלו לגבי מקומות שכותבין דהקנה לו אגב ארבע אמות שיש לו בארץ ישראל יעו"ש שאסף איש טהור להקת הפוסקים רבו כמו רבו דס"ל לא מהני. וכוותיהו העלה לדינא אך מצד מנהגא קיים הדבר מדין סטומתא דקנייא יעו"ש:

תוכן העניינים

פעמוני זהב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה