פעמוני זהב· רבי רפאל אנקאווא
סימן קד
ש"ע ס"א. מי שיש עליו וכו' ואם קדם המאוחר וכו' מוצאין מידו ע"כ יש להסתפק אם המאוחר שכבר גבה יכול לסלק למוקדם כדין הלוקח שמסלק למלוה או נימא שאני לוקח הואיל ומעיקרו אדעתא דארעא נחית אבל מאוחר שכבר גבה לא היתה כוונתו אלא לגבות חובו וכדין השומא הנז' בס' שקודם לזה ועיין בס' וי"ץ סקנ"ה מעין זה ודו"ק:
שוב ראיתי להרב קצו"ה סימן זה סק"ד שכתב וז"ל ואם בע"ח מאוחר יכול לסלק בדמים למוקדם עיין מ"ש בס' ק"ם סק"א ודו"ק:
שם במור"ם. אבל אם הלוה בעצמו נותנם לו י"א דאין בע"ח יכול לעכב עכ"ל ראיתי להטו"ז שהקשה וז"ל מלשון זה משמע אפילו עדיין לא נתן אין המוקדם יכול לעכב וכו' על זה הוקשה לו דברי מור"ם דסתראי נינהו דכאן פסק דאין המוקדם יכול לעכב ובס' ע"ג פסק דאם הלוה מבזבז נכסיו יכול המלוה לעכב יעו"ש בדברי הטו"ז שהניח בתימא ואי לא מסתפינא יכולים לתרץ דברי מור"ם ע"פ מה שראיתי שכתב מור"ם בס' קי"א סי"ג בדין לוה שבא למכור קרקעותיו לגוי ויש עליו חובות שלא יוכלו לטרוף מעכו"ם דאין המלוה יכול למחות שלא למכור וכו' דשמא יפרענו עדיין קודם שיבוא זמנו וכו' וסיים מיהו אם נראה לב"ד שלא יהיה מקום לגבות חובו אח"כ יכול למחות ועיין בס' ע"ג ס"י טכ"ל וראיתי להרב פת"ש שם שכתב דהאי נראה לב"ד לא שנראה להם שהוא עני ולא יהיה לו ממה לפרוע וכו' אלא נראה לב"ד היינו שידעו והכירו דזה רוצה הוא למכור כדי לברוח או להרחיק נדוד וכדומה זהו אם יראה לב"ד הוא שיכולים לעכב מצד זה אבל מצד שמא יעני לא מעכבין עליו יע"ש וא"כ בזה נסתלקה תמיהת הטו"ז על רמ"א כאן דכתב דאם הלוה עצמו בא ליתנם לו י"א דאין בע"ח המוקדם יכול למחות מההיא דסע"ג דיש לומר דכאן מיירי בשלא נראה להם דלא יבוא לידי פרעון אלא דרואים שהלוה עני אבל יכול להיות שיפרע על ידי שירויח אבל ההיא דסע"ג הואיל וחזינן שהלוה מבזבז על הרוב כוונתו שלא יבוא הלוה לידי גוביינה ויכולים לעכב וא"כ אתי ההיא דסע"ג ודסקי"א שוים בנראה לב' יבוא לידי פירעון כמ"ש הרב פת"ש ובכאן דלא נראה לב"ד כך ואתי הכל כמין חומר והגם דהטו"ז כתב דדין זה מהרשב"א. והרשב"א קאי בשטת הרמב"ן דסבר דאפילו במזבו אין מעכבין וא"כ נראה דלדעת הרשב"א דין אחד להם לההיא דבזבוז עם ההיא דכאן ש"מ דשוים הם. איכא למימר דמור"ם בחר בסברא דבזבוז דלא כהרשב"א ובדין זה פסק כהרשב"א ודו"ק:
שם בש"ע. וכן אם הניח בע"ח מאוחר מטלט' וכו' מה שיש לציין כאן עיין עליו לקמן סקי"א סי"ב וסקט"ו ג"כ קחנו משם ודו"ק:
ש"ע ס"ג. במטלטלים וכו' ולא עוד אלא וכו' עיין להרב שע"ר המשפ"ט הובאו דבריו בס' כר"ח ס"פ שכתב על זה וז"ל ונסתפק הרב שע"ר המשפ"ט בזה אם דוקא כשגבה המאוחר בב"ד הוא דלא הוי תפיסה של השני תפיסה או גם בקדם וגבה חוץ לב"ד יעו"ש שהאריך בפלפול נחמד והעלה בסו"ד וז"ל דמר"ן מיירי בגבה בב"ד ולכך לא מהני תפיסת השני אבל אם גבה חוץ לב"ד אם עמד הראשון ותפסם תפיסתו תפיסה עכ"ל שהובא בס' כר"ח ואני בער ולא אדע כוונת דבריו מה שאמר דאם גבאם המאוחר שלא בב"ד אם עמד הא' ותפסם תפיסתו תפיסה לא ידעתי פירושו אם תפיסתו תפיסה דקאמר היינו ליטול כל החפץ כל זה הראשון שתפסו א"כ מוכרחים אנו לומר דהרב שע"ר המשפ"ט ס"ל כדעת הרשב"א בב"י דס"ל דוקא אם קדם וגבה הוא דאין להם דין קדימה אך אם באו מתחילה שניהם לגבות מגבים המטל' למוקדם ועל זה באו דבריו של הרב שע"ר המשפ"ט דאם לא היתה הגבייה על ידי ב"ד א"כ אם חזר הא' ותפסם הדר דינא לראש וכאלו עכשיו באו לגבות בב"א וזכה הראשון בכולן וא"כ דברי הרב שע"ר המשפ"ט הם הפך דברי הסמ"ע סקי"ג יעו"ש או נימא דכוונת הרב שע"ה ז"ל דאמר דמהני תפיסתו של הראשון הוא לענין שיטול הוא מחצה דוקא דדיינין ליה כאלו עתה באו שניהן יחד שהדין הוא שיחלוקו וכמ"ש הסמ"ע סק"ט ואין כאן מחלוקת והואיל ואין ספר זה של השע"ה ז"ל בידי לראות הדברים במקורן כתבתי זה לי לזכרון בעלמא ודו"ק:
שם במטלטלים אין וכו' ואם קדם וכו' עיין מ"ש לקמן סקי"א סכ"ג וק"ל:
שם במור"ם. מיהו אם תפסם שטרות וכו' עיין בס' כר"ח שכתב משם כנה"ג דאם כבר גבה ודאי דזכה במעות יעו"ש שכתב כן משם מהרימ"ט וכן ראיתי בס' פת"ש ס' זה סק"ה משם הרב שבו"ת יעק"ב יעו"ש בתוך דבריו וק"ל:
שם. מיהו אם תפס שטרות וכו' עיין להרב פת"ש סימן צ"ה סק"א שכתב דשטרות העשוים על האלבנקא והממרנ"י דינם כמעות אבל האליטרא וכו' דינם כשטרות יעו"ש:
ש"ך סק"ח. מיהו אם תפס שטרות וכו' עיין להרב משכנו"ת הרועי"ם במערכת פ' אות ע"ד מה שכתב בענין זה הוא והרב ער"ך השולח"ן הובאו שם דבריו ודו"ק:
ש"ע ס"ו. הא דמקרקעי צריך קדימה דוקא כשהיו וכו' אבל וכו' כלם שוים ע"כ ובדין מי שהוציאה לו אשתו קרקע בנדונייא דקי"ל דאין הבעל יכול למוכרו או למשכנו ובתוך יומי הנישואין השתרגו עלו על צוארו חובות מוקדמים ומאוחרים ואח"כ מתה האשה ונפל הקרקע לפני הבעל או על ידי שהיתה כתובתה כד"ת שהבעל יורש את אשתו או כפי התקנה דקי"ל כל מה שימצא לו ולה יבוא לכלל חלוקה בין הבעל והיורשים אחר שיפרעו תחלה החובות שיהיו על הבעל ועל זה יש להסתפק כיצד יהיה דין בעלי חובות בהאי קרקע אי חשבינן לקרקע זה דבחזקת הבעל היא קיימא אפילו מחיי האשה וגובה ממנה המוקדם תחלה הואיל והוא היה חייב באחריותה דידיה חשיבא או דילמא הואיל ולא היה לו כח למוכרה לא הויא שלו ולא זכה כי אם אחר מיתת האשה והוי דינה כלוה ולוה ואח"כ קנה דיחלוקו בשוה אם היה כתוב לשניהם דאקני אליבא דכו"ע ואם היתה לאחד ולאחד לא נכנס במחלוקת מר"ן בבד"ה והש"ך יעו"ש בס"ז סקט"ו וכן לשאר חלוקות שבין הסמ"ע סקי"ט והש"ך סקי"ג יעו"ש:
על ספק זה חקרתי ומצאתי בזה פלוגתא דקמאי דהיינו להרב מוהרי"ע ז"ל בח"ב ס"ל שם ס"ל הואיל והוא חייב באחריותה חשיבא דידיה ויש לדון דין קדימה בהחליט יעו"ש וכנגד זה ראיתי להרב כמוהר"ר יעב"ץ זלה"ה הובאו דבריו בס' כר"ח סקפ"ג דן לה בהפך וס"ל דהוי לוה ולוה ואח"כ קנה יע"ש וראיתי לרב אחרון הוא ה"ר יוא"ל ז"ל בס' חל"ק פסיק ותני כסברת הרב מוהר"ר יעב"ץ זלה"ה דדינו הוא כלוה ולוה ע"ע:
וכל זה הוא בקרקע שהוציאה בנכסי צאן ברזל אבל בנכסי מלוג אפילו הרב מוהרי"ע ז"ל מודה דדינו כלוה ולוה וכו' ודו"ק:
שם. וכל הקודם וגבה זכה אפילו הוא אחרון ע"כ עיין להרב יוא"ל בתוש"י סקכ"ה שכתב דהאי גבה לאו דוקא מכרה לו אלא הוא הדין אם עשאה למאוחר משכונה דסורייא הויא גבייה לזה המאוחר וזכה בה יעו"ש ועיין ג"כ להרב צרור החיים סוף דק"ג שכתב כן והגם דראה ראיתי להרב זי"ע ז"ל בסימן נ"א ובסנ"ג דספוקי מספקא ליה אי משכנתא הויא כמכר או לא ומצדד אצדודי דלא הוי כמכר עכ"ז אין לנו אלא כפשוטו של הרב יוא"ל וצרו"ר החיי"ם ודו"ק שוב ראיתי מ"ש הסמ"ע בס' קי"ח סק"ט וממנו מוכח כדברי הרב יוא"ל ז"ל יעו"ש ואפילו לדברי הטו"ז יש לחלק בין עדיין לא גבה ובין עשאה לו משכונה דהויא כגבייה יודה הטו"ז ודו"ק:
שם. מי שהיתה לו קרקע מכורה בהטבה ואח"כ בין מכירתה לפדייתה לוה מאחר הדין שיחול שעבודו של זה המלוה על אותה קרקע ואם לוה אח"ך מאחרים או מכרה לאחרים אחר פדייתה הראשון שהלוה לו הוי מוקדם כן ראיתי בס' כר"ח סקס"ט משם כגה"ג יעו"ש:
ש"ך סקי"ז. היו עליו חובות וכו' ועיין בהר"ן וכו' וא"כ קשה וכו' לע"ד נראה דאפשר דמר"ן ס"ל הגם דמלוה ע"פ קודמת לשטר מאוחר מכל מקום דוקא אם הניח תביעתו בע"פ על פי עדים אבל אם כתב שטר עליה הגריע לדין קדימתו שהיה לו משעת התביעה ולא חשבינן לתביעתו כי אם משעת השטר והואיל ומן השטר אינו ניכר זמן לקדימתו וכמ"ש הסמ"ע סקכ"ד לכך דינם שוה יעו"ש ודוגמא קצת לזה החלוק תמצא בסמ"ע סט"ל סק"ב יעו"ש:
ש"ע ס"ט. אם ב"ד וכו' אבל אם הלוה מכרו כדי לפרוע למיקד' בע"ח טורף מהלוק' ע"כ היינו דוקא אם מכרו ללוקח דעלמא אבל אם הלוה עצמו מכרו למלוה מוקדם אין יכול המאוחר לומר למוקדם משעת המכר נמחל שעבודך והרי הוא כמו שלקחת אותה במעות ושטר שלי מוקדם ממקחך ואטרוף אותה כי לגבי זה שעבודו קיים כאלו גבה אותה בב"ד וכן אם בא בע"ח מוקדם וטרף אותה ממנו חוזר וגובה משאר נכסי הלוה מזמן שטר חובו עכ"ל הרי"ו הובאו דבריו בהרב"י סק"ג יעו"ש ולע"ד דלא הוצרך רבינו ירוחם ז"ל להשמעינו דין זה אלא בדלא נמצא כתוב בשטר מכר שעשה לוה למוקדם שמכר זה נתהווה מפאת שט"ח שנושא בו מזמן פלוני דאם נמצא כתוב כן שמכר לו מפני חובו של זמן פלוני זה דבר פשוט שלא יפסיד דין קדימה וכמ"ש לעיל בס' מ"א הש"ך סק"ה על דין מי שנאבד שטר חובו וכתבו לו אחר יעו"ש דכתב שהוא מהגמרא יעו"ע וא"כ אם הוא כתוב כך שמכר זה מכח גביית שטרו היאך תיסק אדעתין לומר טענה זו המאוחר שטוען לומר הפסדת קדימתך אלא נראה אפילו לא היה כתוב כן בפירוש אלא אנן ידעינן מכח חובו מכר לו לא הפסיד קדימתו ועל דרך זה ג"כ יש לנו לפרש מ"ש הש"ע לעיל ס"ו וכל הקודם לגבות זכה וכו' דהתם אליבא דכו"ע אם הגבה אותה לו הלוה עצמו זכה הכי נמי הוא אפילו לא היה בשטר מכר מבורר שהוא מכח חוב שנושא בו עכ"ז כל שידעינן שמפאת חובו די ודו"ק:
והן היום חפשתי ומצאתי או'ן לי בספר מש"ה מערכת מי"ם אות קפ"ג ששם כתב וז"ל ראובן משכן ביתו לשמעון בניסן וחזר ומכרה לו בתשרי וקרע שטר המשכונה ובא לוי לטרוף הקרקע משמעון הואיל ולוי הלוה לראובן בתמוז וזמן זה הוא מאוחר לזמן המשכונה וקודם לזמן המכר אלא שכבר נקרע שטר המשכונה ונמחל שעבודו הדין עם שמעון ולא טריף לוי מוהר"ם מטראני ח"א וכנה"ג סק"ד הגהו"ט אות ח' וכו' עכל"ה הרי מדברים אלו אפילו במקום שנמחל שעבוד הראשון איירי דהיינו שלא נזכר דהמכירה היתה מכח המשכונה איירי דאי הוה כתיבא פשיטא דלא הוי נמחל שעבוד הראשון אלא ודאי בדלא נזכר בשטר מכר שנתהווה מדמי המשכונה איירי ועכ"ז יהבי ליה רבנן דין קדימה לאותו שטר מכר:
אלא דבעקר הדין ראיתי להרב מש"ה הנז' אחר שהביא דברי מהר"ם מטראני והרב כנה"ג סיים על דבריהם וכתב וז"ל וזכורני פעמים שלש בא מעשה כזה לפני מי שגדול בדורינו ומורינו גם הוא הרב חו"ק נתן זלה"ה ודן את הדין לתת הקדימה לבע"ח כיון שנקרע המשכונה ועדיין לא שאלתי את פה קדוש ועיין בשו"ת הרשב"ץ ז"ל ח"א סר"ה עכ"ל ואני בראותי זאת לא ידעתי מה כוונתו במה שכתב ועדיין לא שאלתי את פה קדוש אם כוונתו לומר דתמוהי קא מתמה עליו מכח דברי המבי"ט וכנה"ג וא"כ הואיל ולא נגלה טעמו ועינינו רואות דברי המבי"ט והחבי"ב. להם שומעין אך הואיל וסיים דבריו ועיין בשו"ת הרשב"ץ אזי ראיתי בספרו הנז' שפסק בפשיטות דאם נקרע שטר המשכונה ואין לפנינו כי אם שטר מכר לבד אבדה קדימתו ואם כתב שטר מכר ולא הזכיר בו שטר המשכונה אך הניח שטר המשכונה בידו קיים לא אבד קדימתו דודאי לא הניחו אלא לקדימה ולא נמחל לענין קדימה ע"ע וא"כ ודאי דמורו ז"ל על זה סמך וא"כ הואיל ורב אחרון חביב הכריע כסברת הרשב"ץ וגם הרב משה הביאה להלכה להם שומעין ועיין עוד מדינים אלו דכך הוא בהרשב"א הובא בב"י סימן זה סק"ד מחס"א יעו"ש ועיין מ"ש הש"ך ז"ל בס' פ"ו סקי"א יעו"ש ועיין להרב מוהרי"ע זלה"ה סקי"ט שכך פסיק ותני יעו"ש ודו"ק ועיין מש"ל בס' פ"ו ג"כ מזה ודו"ק והגם שכתבתי דבמקום שכתבו בשטר דמכר זה נתהווה משטר שזמנו זמן פלוני בזה לא הפסיד קדימתו כמו שיסדתי לעיל הדבר מסימן מ"א מדברי הש"ך סק"ה הנה כן הוא מנהג מימות הראשונים שאחר שכותבים שטר מכר או כותבים שטר חוב אחר במקום הראשון באים הסופרים בסוף השטר וכותבים הואלנו לבאר שמכר זה או חוב זה נתהווה מחוב שזמנו כו"ך וכדי שלא יפסיד דין קדימה וכו' כך ראינו וכך אנו נוהגים והן היום נגה אור ספר מוצ"ב ושם ראיתי בס' ק"ה דבדרך זה שאנחנו כותבים בסוף השטר לא מהני אלא צריך לכתוב בתחילת השטר ראה ראינו שטר ביד פלוני וזמנו יום פלוני ובכן בכח הסך הנז' הע"ע בקש"מ וכו' יעו"ש דאם לא היה בדרך זה לא מהני ודו"ק:
ש"ע סיו"ד. שטרות שזמן כלם יום אחד וכו' ראיתי להרב עט"ר מו"ר זלה"ה בס' כר"ח סמ"א שנסתפק בבע"ח אחד שיש לו שנים או שלשה שטרות או יותר על לוה אחר כיצד יחלוק עם בע"ח אחרים אם על השטרות או על הגופות יעו"ש מה שפלפל והעלה דחולקים על מנין השטרות יעו"ש וברירה לי מלתיה דאשתמטתיה למנ"ר דברי הש"ך בסנ"ג סק"ב דמשם בארה דלפי השטרות חולקים יעו"ש ודו"ק:
אחרי מופלג מ"מ יותר מעשר שנים זכיתי לספר פתח"י תשוב"ה וראיתי לו שגם מנ"ר כתב כמ"ש עטרו"ת דחולקים על השטרות וציין על הדין מדברי הש"ך הנז"ל ומדברי פוסקים אחרים יעו"ש ועיין בס' נה"מ מה שכתב לענין חלוקת כת"י ולענין חלוקת המטלטלים אפילו יהיו החובות בשטרות יעו"ש ודו"ק:
סמ"ע סקכ"ח. נמצא שם ת"ר חולקין וכו' הא דלא אמר בקיצור דיטול וכו' עיין להרב משח"ד זלה"ה בנמוקי מהרש"א שדחה לדברי הסמ"ע אלו ואמר דלא אמרו בע"ח בבינונית ואם היה לו עדית וזבורית גובה מן הזבורית אלא להנאת הלוה אמרו כן אבל בכאן דלא ישאר כלום ביד הלוה כלל מה נשתנה הב"ח זה מזה שזה נוטל זבורית וזה העדית ועוד דחה דברי הסמ"ע מדקדוק דברי מר"ן דכתב והמאה הנשאר נותנים אותו לבעל השלש מאות דמלשון הנשאר דקאמר הוא משמע החלק הגרוע שנשאר שלא רצו בו הראשונים שמע מינה דהנשאר הוא גרוע ולפי דברי הסמ"ע אדרבא הרי חלק הנשאר הוא המשובח לכן פירש איהו דנקט מר"ן לשון זה הוא להיכא דהיה לו מעות ומטלטלים וקרקע דהדין הוא דחולקין המעות תחלה שהם עדיפי ממטלטלין וקרקע ואח"כ מטלטלים דניחא לימכר והם עדיפי מקרקע ואח"כ הנשאר שהוא הקרקע ובזה יבוא הכל שפיר אלה היו דבריו ע"ע ואנא בריא קלה אמינא במח"ר ממנ"ר דמאי דקשה ליה הואיל והלוה לא ישאר לו מאומה בידו למה האמצעי יטול הזבורית והאחרון יטול העדית הרי לא תקנו שיטול זבורית אלא לטובת הלוה אבל עכשיו שלא נשאר הנאה ללוה מה נשתנה ב"ח זה מזה וכו' מחילה רבה הרי בעל חוב עקר דינו אינו אלא בזבורית וכדי שלא תנעול דלת תקנו לו בבינונית ובמקום דליכא אלא עדית וזבורית אוקמוה אדינא ליטול זבורית וא"כ בכאן שיש בין הכל ת"ר בדין שיחלקו תחילה הבינונית שנשתעבד לכולם בשוה כתקנת חז"ל ואחר שילך לו בעל המנה וישארו בעל המאתים עדיין לו מנה ובעל השלש עדיין לו מאתים דין הוא שיטולו מנה לכל אחד מהמשועבד לזה ולזה תחילה דהיינו הזבורית דהואיל וכבר חלקו הבינונית ולא נשאר כי אם עדית וזבורית הן מדין תורה הן מתקנת חז"ל לא ישתלמו תחלה כי אם מן הזבורית וא"כ היאך נאמר שזה בעל המאתים יטול עם בעל השלש מאות בעדית שוה בשוה הרי מעולם לא זכה הבעל המאתים ליטול בעדית אם יכול להיות כל פרעונו הבינונית ומן הזבורית ומעולם עדית לא נשתעבד ולא נשתעבד לו בעדית כי אם לפי שיעור שיחסר לו אחר גביית בינונית וזבורית לא כן הבעל השלש מאות ודאי נשתעבד כנגד המאה היתירה על חביריו בעדית הואיל ואין כאן בין הכל כי אם ת"ר של קרקע וא"כ עדית שנשתעבד לבעל השלש מאות ולא נשתעבד מעולם לבעל המנה והמאתים כיצד יעלה על הדעת לומר שיטלו בו בשוה זה לא יתכן שיטלו מה שנשתעבד לחבירם ולא להם ובעל הסמ"ע הוא אמת ותורתו אמת ומה שנדחק הרב ממה שכתב מר"ן והמאה הנשאר וכו' דלשון הנשאר הוא הגרוע ולפי דברי הסמ"ע אדרבא חלק הנשאר הוא המשובח אחהמ"ר גם לזה לא ידעתי מה יענה במה שאמר הכתוב והי"ה המחנ"ה הנשא"ר לפליט"ה והתם ודאי היה לו המחנה האחרון חביב מן הראשון דכך אורח ארעא אחרון אחרון חביב וכך פירש"י שם וז"ל והיה המחנה הנשאר לפליטה על כרחו כי אלחם עמו וכו' ומסתמא ודאי משום חביבות מחנה האחרון מוכרח להלחם ופשוט הוא זהו מה שנלע"ד בבקשת מח"ר מאדוני דו"ק:
ש"ע סי"א. בכל מקום שאנו אומרים בזה וכו' ישבע תחלה וכו' ראיתי להרה"ג משי"ש בח"א סימן רמ"ג שכתב דשנים מלוים במלוה ע"פ שבאו לגבות הגם שמן הדין היה נראה לו לכאורה דצריכי לישבע זה לזה אך לפי האמת הואיל ואין לכל אחד שטר שיש בו שעבוד לא הוי כל אחד כטורף שעבודו של חבירו אלא די בשבועת הלוה שנשבע כתקנת הגאונים זלה"ה ובכללה ישבע שכולם נושים בו והעיד שכך המנהג ודו"ק:
שם. ישבע תחלה וכו' ואם האחרון או הלוקח האמין לטורף ולא הזקיקו לישבע עכ"ז יכול הוא זה הטורף לחזור על הלוה ליפרע ממנו ואין יכול הלוה לומר לו לא אפרע לך משום דלא היה לך למחול השבועה כ"כ הגוא"ל סע"א סקי"ד משם מהר"ם קזי"ס ז"ל ודו"ק:
שם. מה שיש לכתוב כאן מענין אם מי שמחויב לישבע קדם ותפס ולא רצה לישבע עיין לעיל בסי' פ"ז סעיף יו"ד מ"ש שם יעו"ש:
ש"ע סי"ג. מלוה בשטר ומלוה ע"פ מוקדמת וכו' עיין להרב יוא"ל זלה"ה בס' צ"ב שהאריך והעלה דמ"ש הסמ"ע בסקל"א דמיירי כששעבד נכסיו לכל אחד וכו' לא כתב כן אלא כדי לישב דברי הטו"ר דוקא אבל לדעת רבינו האי והרשב"א דס"ל דשעבודא דאורייתא לדידהו אפילו לא שעבד לכל אחד מלוה ע"פ מוקדמת היא קודמת יעו"ש וכתב עוד דגם מ"ש הש"ך סק"כ לפרש בדברי רב האי ז"ל דלא מיירי אלא בסתם מלוה בשטר אבל בשעבד לו נכסים בפירוש בשטר מודה רב האי דמלוה בשטר קודמת וכו' לא כ"כ לפרש דברי מר"ן כן אלא לחלוק עליו בסברת רב האי שסתם הדברים בכל מלוה בשטר המאוחרת אפילו יש בה שעבוד נכסים בפירוש מע"פ קודמת ס"ל להש"ך דלא כן הוא לדעתו בסברת רב האי אבל לדעת מר"ן בכל גוונא אית ליה מלוה ע"פ קודמת וגם הש"ך יודה בזה יע"ש וכן ג"כ ראיתי להרב זי"ע זלה"ה בסימן נ"א כך דעתו לפרש דברי מר"ן כמ"ש הרב יוא"ל ז"ל יעו"ש ודו"ק:
ש"ע סט"ו. שנים שהלוו לכותי וכו' עיין מ"ש לעיל בסי' ס"א ס"ז מה שכתבתי שם ממה ששייך לכאן והן היום זימן ה' לידי ספר פתח"י תשוב"ה והאיר עיני אור בעד אור במ"ש כאן סקי"ג וראיתי שנתכוונתי לדינא במש"ל בדין עסקות ונהניתי תלי"ת ודוק:
ש"ע סט"ז. לוה שאין לו ממה לפרוע וכו' מור"ם שהרי אין בע"ח נוטל בראוי וכו' עיין להרב מוהררי"ע ז"ל ח"א סנ"ג שכתב דלא קי"ל כדברי מור"ם אלא עקר הטעם מכח אבוה דאבא וכו' ותמיהא לי מילתא דהא מדקדוק דברי מר"ן שכתב וירש את מורישו והוריש לנו וכו' משמע דהטעם הוא משום שאינו נוטל בראוי וכמו שכתב הש"ך דמר"ן ודאי הכי הוא טעמו יעו"ע בסקכ"א אך היאך פסק דלא כמר"ן ולא נחה דעתי עד שאחר החיפוש ראיתי להרב מש"ה מערכת כא"ף אות ג' שהאריך הרחיב בענין זה ובסוף דבריו רמז לדברי מוהררי"ע ז"ל הנז' ותמה עליו כמ"ש והוא בעיקר הדין ס"ל דאינו נוטל בראוי יע"ש בדבריו וכן ראיתי להרב זי"ע סל"א דהכי פסיקא ליה דאינו נוטל בראוי ועיין בגושפנקא דמלכא סמ"ז ודו"ק:
סמ"ע סקל"ה. שהרי אין בע"ח וכו' וכתב המרדכי פי"ב דמזה הטעם אין בע"ח גובה שכר פעולה וכו' ראיתי בס' כר"ח ח"א דף פ"ד ששם הביא מדברי הרדב"ז שמי שהיתה לו שותפות בסחורה בלי קרן ומת ונתהווה ריוח מאותו סחורה יכולים בע"ח לגבות ממנו ואין זה קרוי ראוי יעו"ש ופשוט בעיני דאפילו המרדכי בעל סברא זו יודה בזה דהסחורה עדיפא משכירות כפי הטעם המפורש שם בדברי הרדב"ז שכתב דכיון דקנה הסחורה בחייו זכה בה ובריוח שבא בחייו דרווחה ממילא אתי שהרי בע"ח הוא שקנה אותה וכו' לפי טעם זה פשוט הוא דזה עדיף משכירות דסחורה חשבינן משעה שקנה אותה נכלל בה גם הריוח ונמצא כאלו מחייו באו לידו הכל ודו"ק: