אור ברסלב
פעמוני זהב סימן צז

פעמוני זהב· רבי רפאל אנקאווא

סימן צז

סימן צו

ש"ע ס"ד. אסור ללוה לקחת הלואה ולהוציאה שלא לצורך וכו' עיין בס' חסדי"ם סי' שע"ז שכתב וז"ל אם הוא חייב לאחרים יותר ממה שיש לו אין לו לשים נרות בבית הכנסת ולא לקנות ספרים ולא לתת צדקה ע"כ הובאו דבריו בס' פח"י אות בע"ח יעו"ש:

ש"ע סט"ו. יש מי שאומר וכו' אבל אין כופין אותו להשכיר עצמו וכו' ואם הלוה אחר שסדר נכסיו רוצה לצאת מהעיר ולילך לשוטט על מחייתו לעיר אחרת והמלוה טוען עליו שלא יצא מן העיר עיין להרב משי"ש בח"ב סימן רס"ב שכתב בפשיטות שאין בעלי חובות יכולים לעכבו יעו"ש והגם דבסימן ע"ג ס"י שם פסק דאם רוצה לברוח צריך ליתן ערב שאני התם דרצה לברוח ועדיין יש ממון בידו וכו' ופשוט וק"ל ועיין מש"ה מערכת עיי"ן אות פ"ו ועיין מש"ל בסי' ע"ג ס"י והרב מש"ה הנז' כתב משם הרדב"ז דאם רצה לילך למדינת הים אם איש עני הוא יכול לעכב עליו כדי שיעשה מלאכתו ויפרע את חובו מהשאר היתר על מזונותיו יעו"ש וכדי שלא לתת הדבר במחלוקת אפשר הרדב"ז איירי במקום שיכול הלוה למצוא טרף לביתו וכמו שנראה מדקדוק דבריו ומהר"ר ר"ב ז"ל איירי במקום שאין לו מה יעשה ופשוט וק"ל:

ש"ע סכ"ג. כשיגיע זמן הפירעון וכו' כבינוני שבעיר אפע"פ שאכל תחילה כעני וכו' עיין להרב מ"ק סקכ"ה שכתב וז"ל ובתשובת מהר"ם כתב בזה"ל ואם הוא עשיר ורגיל בהוצאות עשירים נותנים לו כמו שהוא רגיל וכן עני וכן בינוני אבל אם הוא עני ורגיל להוציא כעשיר לא יתנו לו כי אם הרגיל לעני עכ"ל ע"ע ודו"ק ומדברי מר"ן כאן לא משמע כן אלא לעולם נותנים לו כבינוני ועיין סמ"ע סי' צ"ט סק"ו ודו"ק:

שם וכסות י"ב חודש וכו' עיין להכנה"ג הגה"ט סכ"ד שכתב וז"ל כסות י"ב חודש וכו' נ"ב לחול אבל בגדי שבת וכ"ש של יו"ט אין מניחין לו הר"ם מטראני ח"ג סקי"ד וק"ל:

שם ואפילו ס"ת וכו' ולדידן שכותבים ס"ת ומקדישים אותו בפירוש להיות קבוע בהיכל הקודש ודאי שאין בע"ח יכול לגבותו דהקדש הגוף מפריע מדי שעבוד וכמ"ש בחומ"ש סקט"ז ס"ז אלא אם לא הקדישו בפירוש אלא עשה חנוך לס"ת והוליכו לבה"ך והניחו בהיכל ולא גילה דעתו אם דעתו להקדישו לעולם או לכשיצטרך ימכרנו בזה הוא דלדעת הרב הב"ח ס"ל דבזמנינו זה שכותבים ס"ת ומניחין אותו בהיכל בבית הכנסת דעת כל אדם שלא למוכרו אפילו יגיע לידי עוני גם בע"ח אינו גובה ממנו, אם לא שהתנה בפירוש שאינו מניחו בבה"ך אלא לפי שעה עכ"ל ולדעת הרב הש"ך כאן סקי"ג וביור"ד סרנ"ט ס"ז חולק עליו וכתב דלא נהגו כהב"ח יעו"ע וכן ראיתי להרב תוש"י בח"ב סמ"ג דכן דעתו כדעת הש"ך ובמקדיש בפירוש אפילו הש"ך יודה ועיין ג"כ בס' התקנות בכר"ח סקכ"ב דכן משמע יעו"ש וק"ל:

סמ"ע סקנ"ו. אין צריך לומר וכו' אלא אפילו לעבר וכו' עיין טו"ז שחולק עליו וס"ל דדברי מר"ן הם כפשטם דאם תפסה על להבא הוא דלא מהני אבל בתפסה על מה שעבר לא מיירי מזה משמע מדבריו דלשעבר מהנייא תפיסה וכן ראיתי להרב ברי"ת אבו"ת ז"ל דף קכ"ג ע"א שכתב דחכמי המערב הראשונים ז"ל חלקו על הסמ"ע וכתבו דפירושו דחוק והביאו דברי הרב גדו"ת שחלק על הסמ"ע ומסיק דאם כבר לוותה ואכלה ותפסה אין מוציאין מידה עכת"ד:

עוד ראיתי להרב הנז' שנשאל באשה ששלח לה בעלה מעות על ידי שליח ובא בע"ח ועקלם ומסיק שם הרב הנז' דזכה בהם הבע"ח כדעת מר"ן כאן דבע"ח קודם למזונות האשה והגם דהרב ה' כתב דהרדב"ז שכתב ז"ל ראובן שאמר לשמעון קח מעות אלו ותן אותם לאשתי אין בע"ח יכול לטרוף מהם עכ"ל עכ"ז כתב הרב דדברי הרדב"ז הם ודאי נגד דברי מר"ן ואנן כדעת מר"ן נקטינן שאין לתת לה אותם מעות ולהקדימה לפני בע"ח יעו"ש ולדעתי ההדיוט יכולני לומר דהרדב"ז מיירי בשלח לה מעות מזונות שכבר עברו וס"ל להרדב"ז כדעת הרב גדו"ת והטו"ז הנז' דדעתם הוא דאם תפסה על מזונות שעברו מהנייא תפיסתה וא"כ גם הרדב"ז ס"ל הכי והואיל ונתנם ביד השליח להביאם לה כאלו תפסה אותם בידה וזכתה אלא דמתוך דברי הרב ברי"ת אבו"ת נראה דאפילו תפסה על מה שעבר כבר צריכה לברר בעדים שהיא נושאת בבעלה מזונות דהיינו יש עדים שלותה ואכלה הלאו הכי אינה נאמנת אפילו בשבועה להגריע כח הבע"ח יעו"ש וא"כ הואיל ורוב הנשים אין מדרכם להלוות בעדים לצורך אכילה על הרוב תמצא לא נפקא מינה לדינא לברר כיצד היא דעת הרדב"ז על כן אין לנו להאריך בכוונת דבריו הואיל ואין ספרו בידינו ואם מכרה הקרקע אפילו למזונות שמכר בע"ח מאוחר מוציאו מיד הלקוחות ודוקא בדלא פסקו לה ב"ד מזונות אבל פסקו לה ב"ד מזונות מכרה קיים כ"כ הרב ז"א סל"ב:

גם שם בס' בר"א ראיתי להרב זלה"ה שכתב דהדין הזה שכתב כאן מר"ן דבע"ח קודם למזונות הוא אפילו בכתובות דידן שמקבל קושח"ך על המזונות עכ"ז אין לה מזונות במקום בע"ח וסמך עצמו על דברי מר"ן שכתב בב"י דכל מאי דכתבינן בכתובות דידן הוא לשופרי דשטרי יעו"ש והגם דמור"ם באהע"ז סי' צ"ג כתב דאם קנו מידו על המזונות טורפת ממשעבדי יעו"ש הרי כתב הרב הנז' דמור"ם איירי בדקנו ממנו בפירוש על המזונות ולא כן בכתובות דידן דאין הקנין בפירוש על המזונות רק אשאר דברים וכו' וע"ש עוד דכתב ז"ל דלדעתו נראה דמר"ן לא ס"ל כלל ההיא דהרשב"א והכריח הדבר ממה דכתב מר"ן בב"י הטעם למה בע"ח קודם למזונות משום דמזונות להבא עדיין לא הגיע זמנם ומזונות שעברו לא הוי חיוב על הבעל וכו' וא"כ הואיל והטעם הוא בשביל זה א"כ מה לי היה בקוש"ח או לא ודו"ק:

במור"ם סכ"ד. היה חייב לכותים וכו' עד סוף ההג"ה ראיתי בשאלה אחת שנשאלה בטיטוואן במי שהיה לו קרקע והיו נושים בו ב"ב ושאב"ב והיה אחד מן המלוים הישראלים יש לו על הלוה הזה השטר כתוב בעש"ג ובשבילו זכה הוא באותו קרקע של הלוה כפי דיניהם ואח"כ בא מלוה שיש לו שטר מוקדם בסופרי ישראל להוציאו מאותו מלוה שזכר בו מכח שטר של גוים שהיה בידו ועל זה טען זה המאוחר נגד המוקדם מאי אפסדתיך הרי אם לא הייתי אני שהיה לי שטר בעש"ג היתה משתקעת אותה קרקע ביד הגוי זהו מה שנשאל ביניהם ועל דבר זה ראיתי מימינים ומשמאילם דלדעת רבני טיטוואן זיכו הקרקע למאוחר שהוציאה מיד הגוי מכח סברא דמאי אפסדתיך והביאו ראיה מדברי הרב פנ"י מש"ה ז"ל וכתבו דגם הרב יעב"ץ זלה"ה דעתו כך מכח דברי הרב פנ"י מש"ה יעו"ש וכן הרב מוהרח"ק ז"ל בספר צרו"ר החיי"ם דף צ"ח בילקוטיו ראיתי לו שכתב וז"ל מכר קרקע לגוי והגוי מכרו לישראל אחר אין הבע"ח טורף מזה הרדב"ז סימן אל"ף רט"ז וטעמו הוא לומר הלוקח אי שתקת שתקת ואי לא מהדרנא ארעא למרה וכן העלה מהרימ"ט וכ"ך הרב יעב"ץ זלה"ה:

וכנגד זה ראיתי להרב גושפנק"א דמלכ"א דע"ד שדחה דברי רבני טיטואן יע"א וכתב דיכול המוקדם להוציאה מידו והביא ראיותיו מסימן רל"ו יעו"ש וחלק בין ההיא דהרב פנ"י מש"ה לנדו"ז יעו"ש וכן ראיתי גם להרב מוהא"ק בספר בר"א דף קי"ח שדחה גם הוא דברי רבני טיטואן דטענת מאי אפסדתיך לאו טענה היא כמ"ש סקי"ח דהעלה דהמוקדם מוציאה מיד הלוקח יעו"ע:

ואני היום לא ידעתי למה הרבנים הנז"ל לא הביאו ראיה לדבריהם מדברי הג"ה זאת האמורה דיכול המלוה להוציא מיד האשה הואיל ולא ניתנה לגבות מחיים וכו' משמע דאם היתה נגבית מחיים אין יכול להוציא מידה אפילו אם יהיו מוקדמים לה ואיפשר דלא נתכוון לתת טעם זה משום דכתובה אינה נגבית אלא כדי לפסוק שאפילו יבואו המאוחרים לה לכתובה יכולים להוציא מידה אבל אם באו המוקדמים איכא למימר דיכולים להוציא וא"כ אין ראיה מפסק מור"ם זה דו"ק:

אלא דמצאתי ראיתי ראיה גמורה לדברי רבני טיטואן יע"א והיא מדברי כנה"ג הביא דבריו הבאה"ט סק"ד ס"ג וז"ל קדם המאוחר ונפרע על ידי ערש"ג ולא היה כח ביד המוקדם למחות ובא המאוחר ומכרה לישראל אחר אין המוקדם מוצא מידו תשוב"ת רמ"א סק"ט עכ"ל הרי לפניך דסברת רבני טיטואן מפורשת והיה העלמ"ה שלא הביאו ראיה ממנה ודו"ק:

ש"ע סכ"ה. אין בע"ח גובה וכו' שצבען לשמה וכו' עיין בסמ"ע לעיל סמ"ז סק"ד ששם הביא דברי המרדכ"י שכתב ס"פ נערה שנתפ' שנאמן הבעל לומר שלקח בגדים הללו לשם אשתו ולהפסיד הבע"ח ע"כ מדברי המרדכ"י אלו נראה דאין האשה נאמנת הואיל ולא תלי כי אם בבעל וכך נראה מדברי הרב כנה"ג שהביא דברי המרדכ"י אלו בהגהו"ט אות ל"ד וז"ל ואי ליכא עדים שקנאם לשמם וקא טעין לקחתים לשמם נאמן ובשבועה מרדכי פ"ק דבב"ק ובכתובות פר"ן ומהר"ם מינץ בתשובה סי' צ"ו גורס והבעל טוען לא לקחתים נאמן לשמה נאמן ובשבוע עכ"ל ומדקדוק שנוי הגרסאות הדין יוצא שאין האשה נאמנת דוק הטיב:

ומה ששייך לדינים אלו הן לענין בגדים שקנה לשמן הן לענין בגדי שבת וכלי זהב שהקנה לה בפירוש הן לענין הסבלונות וטבעת הקידושין מה דין בע"ח בהם. כדי שלא להאריך עיין בדברי כנה"ג הגהו"ט אות ל"ו משם ואילך ועיין בס' בר"א סימן צ"ז ובס' פח"י אות כסות ובס' גושפנק"א דמלכ"א סל"א ועיין בס' מאמ"ר קדישי"ן ועיין בס' רב אחרון צו"ף דב"ש סימן ר"ד ועיין בס' הנז' מה שנוגע לדין פירות נכ"מ ונכסי צ"ב אם בעל חוב יכול לגבות מהם ועיין בשאר ספרים ועיין ש"ע אהע"ז ס"ץ סט"ו ועיין בר"א סימן צ"ז מדין אשה שאמרה קרקע שקנה בעלה הוא דמי נדונייתה שמכרה וקנתה יעו"ש ועיין כנה"ג הגהו"ט סמ"ב יעו"ש ועיין עוד שם מדין מעות שסגלה ממעשה ידיה אם בע"ח גובה מהם יעו"ש באות מ"ב ג"כ ודו"ק:

שם אין בע"ח גובה ממה שהכניסה לו וכו' עיין להגוא"ל שהביא משם הפוסקים דאפילו אם יהיו ביד ב"ח יכולה להוציאם מידו ודוק:

שם אם הכניסה לו מעות בנדונייא בע"ח גובה מהם עכ"ל הש"ע ולעיל סכ"ד כתב מור"ם ז"ל מיהו אם מעות נדונייתה עדיין בידה או ברשות אביה יכולה לתופסן למזנותיה יע"ע ועיין מ"ש הסמ"ע כאן בסקנ"ח על דברי מור"ם אלו ועיין ג"כ מ"ש הטו"ז על דברי הסמ"ע אלו יעו"ש דלכל הדברות הוא דדברי מור"מ אלו דפסק דיכולה לתפוס מעות נדונייתה בשביל מזונתה הסברא הזאת היא מוסכמת אליבא דמר"ן דפסק דאין בע"ח גובה ממעות נדונייא:

אלא דספוקי מספקא לי דאם מעות נדונייא אינם בעיין אלא הלבישו אותם באיזה סחורה או כלים ותפסה האשה הסחורה או הכלים בשביל מזונותיה מהו הדין אי אמרינן דלא זיכו לה חכמים לתפוס אלא דוקא אם הם בעין או דילמא הוא הדין אם מאי דאתי מחמתייהו קיים אמרינן ביהו מה לי הם מה לי דמיהם דהכי מצינו לסברא זו דמה לי הם מה לי דמיהם פסקה מור"ם בס' ר"פ ס"א יעו"ש וכן נמי מצינו להרב"ח הביא דבריו הבאה"ג סו"ס צ"ו לעיל וז"ל אם הסחורה שלקח בהקפה הוא בעין או מאי דאתי מחמתיה קיים אין לאחרים חלק בה והכי פסיק ותני הרב זי"ע סע"ו והמשד"ר וכן ראיתי בס' התקנות סר"י דפסקו כהב"ח יעו"ש דס"ל דכמו דלא נשתעבדה הסחורה דאין בע"ח אחר יכול לגבות ממנה כך אינו יכול לגבות ממה דאתי מחמתה וא"כ ש"מ דאמרינן מה לי הן מה לי חלופיהן וא"כ נלמד ממנו לנדו"ד:

והגם דסברא זו דהרב"ח לאו דסמכא היא ורבו כמו רבו עליה החולקים הלא המה בספרתם הראשון אדם הוא הטו"ז בסוף סצ"ו שדחה סברת מו"ח ז"ל ועיין להרב מש"ה מערכת גימ"ל או"ד שהביא גם סברת כמה חולקים ועיין להרב פח"י לאמפרונטי זלה"ה אות לוה שהביא לנו גם סברת חולקים אחרים והרב חת"ם סופ"ר סימן נ"ה ולהר"ב פת"ש סו"ס צ"ו ועד אחורן הוא הרב מהריב"ו בספרו ויאמ"ר יצח"ק יעו"ש שאחר שהרבה להשיב העלה דלצאת ידי חובתו יש לו לדיין לפשר ליקח בעל הסחורה שמכרה או בעל הקרקע שמכרו בהקפה חלק בו כדין הבכור יעו"ש וא"כ הואיל ודברי הב"ח לאו בר סמכא הם כיצד אנחנו רוצים לדמות נדו"ד לפסק הב"ח הרי בלאו הכי פסק הב"ח אינו מוסכם זה דעיקר ראייתינו היא ללמוד מדברי הב"ח דבמקום שלא נשתעבד הדבר לא נשתעבד גם מה דאתי מחמתיה ובדבר הזה איכא למימר דגם הפוסקים החולקים על הרב"ח מודו לזה דלא חלקו עליו אלא בעיקר הדין עצמו דהיינו אפילו תהיה הסחורה בעין יד בעלים שמכרוה ויד כל בעלי חובות שוין הכי ס"ל אבל בדבר דלא נשתעבד הדבר איכא למימר גם מאי דאתי מחמתיה לא נשתעבד דמה לי הן או דמיהן וא"כ ממנו נלמד לנדו"ד דיכולה לתפוס המעות עצמן הוא הדין איכא למימר דיכולה לתפוס חלופיהן:

אלא דאחר העיון נראה לחלק דלא דמי כלל הנדו"ד לההיא דסר"פ דהתם מילתא בטעמא דהואיל ולפי דברי שמעון הוא אומר שאינו אחיו ולא נתן לו מחלקו כלום א"כ כל זמן דמה שקבל לוי מראובן הוא או מאי דאתי קיים וידוע דזהו מאי דאתי מחמת ממון שקבל מראובן קיים דין הוא שלא יטול בו שמעון כלום ממ"ן דאם אמור שהוא אחיו הרי אמרינן ליה א"כ הרי נשאר בידך משלו מה שהיה ראוי לך לתת לו וא"כ טול אתה מה שנשאר לו בידך וראובן יטול מעותיו שנתן וא"כ בדין הוא לומר שם מה לי הם מה לי דמיהם:

וכן בנדון הרב"ח הואיל וס"ל דמהדין אין שאר בעלי חובות יכולים לגבות כלל מדמי הסחורה שלקח בהקפה א"כ דין הוא דהואיל והיא לא נשתעבדה לבע"ח גם מאי דאתי מחמתה לא נשתעבד דמשום האי טעמא הוא כח סברת הרב"ח כמו שלמד מההוא דין שכתב הרב"י משם בעה"ת מדין שאם יש עדים שמעות עצמן או מאי דאתי מחמתייהו קיים ביד האשה אפילו היא אשת איש בע"ח גובה מהם ומזה הדין הוליד הרב"ח הדין דידיה וא"כ מוכרחים לומר לדעת הרב"ח דכמו התם בדין דבעה"ת דהדין הוא שאין יכול הבעל ליגע באותם דמים ולא לשום אדם זולת בע"ח שלהם כך ודאי ס"ל להרב"ח בדין הקיף הסחורה דכל זמן שעדיין לא גבו הבעלים אין יכולים שאר בע"ח לגבות ממנו ולכך דין הוא לומר בה מה לי אותה סחורה או תמורתה אבל בנדו"ד דאדרבא מיום הראשון שהוציאה האשה המעות בנדונייא ניתנה רשות לבע"ח לגבות מהם א"כ הוי כאלו מעות שלו לגבות מהם ומשועבדים לכל בע"ח והגם דיכולה לתפוס אותם למזונות מה שאין יכולה לתפוס ממעות שלו נמצא מעות נדונייא הם עדיפי לגבה יותר משאר מעותיו דקי"ל כמ"ש בסכ"ד שאפילו תפסה למזו"ן מוציאים מידה ובכאן אם תפסה אין מוציאין עכ"ז הואיל ויד בע"ח שולטת בהם ונתנו להם רבנן רשות לגבות מהם דהואיל ונתנו לו מעות ודאי להוציאם נתנו אותם דין הוא שאין זכות לאשה אלא כל זמן שהם בעין אבל אם חלפו עברו אפילו מאי דאתי מחמתייהו קיים אפילו הכי אינה יכולה לתפוס ופנים חדשות באו לכאן ודינם כדין ממון הבעל שאינה יכולה לתפוס למזונות:

ולא דמי האי מילתא אלא לדינא דכתב מר"ן בס' ק"ז ס"ד וז"ל יורש שמכר כל נכסיו של אביו ואין בע"ח יכול לטרוף מהלקוחות יש אומרים שגובה ממעות שביד היורשים וי"א שאינו גובה ע"כ וכתב הסמ"ע ס"ק ט"ו עיין בטור שכתב דבמכרו מטלטלין כו"ע מודו שאין הבע"ח גובה מהדמים שביד היורשים משום שאין המטלטלין של היורשים משועבדין לבע"ח מן הדין ואף לתקנת הגאונים שתקנו שישתלם מהם בע"ח דוקא בעודם ביד היורשים אבל אם עברו ומכרו ודאי דיש לאוקמה אדין תורה יעו"ש הרי לפניך דבמקום שיש שעבוד על הדבר ואותו שעבוד אינו מן הדין אלא מתקנת חכמים לא אמרינן ביה דאפילו מאי דאתי מחמתיה נשתעבד וא"כ גם כאן כבר מר"ן כתב בסכ"ד דבמקום שיש בע"ח אין לאשה שעבוד על נכסי בעלה למזו"ן וכתב הסמ"ע דשעבוד מלוה הוא דאורייתא ושעבוד לאשה אינו אלא מדרבנן דמדאורייתא אינו חייב לזון אשתו אלא אם יש לו אוכלת עמו וא"כ לפי זה במקום בע"ח אין לאשה שום שעבוד כלל על מה שיש ביד בעלה ואפילו אם תמצא לומר דתקנו לה שתוכל לתפוס מעות נדונייא לזה אמינא דוקא כשהם בעין שהיו עליהם תקנת חכמים אבל מאי דאתי מחמתייהו מעולם לא היו בתקנה ואוקמינהו אדינא:

והגם דהש"ך פליג על אותו דין שכתב הסמ"ע וכתב שם הש"ך בסק"ז סק"ח דרב האי פליג וס"ל דאפילו ממעות שתפסו במטלטלין יכולין להוציא מיד היתומים א"כ הרי האי מילתא דמה לי הם מה לי דמיהם במחלוקת שנויה אפילו באופן זה וא"כ יכולה האשה לומר קי"ל כרבינו האי גאון ז"ל והש"ך שם וכו' עכ"ז אין ממנו סיוע לאשה דבנדו"ד אפילו רב האי גאון והש"ך יודו דהא הרש"ך שם כתב דסברת רב האי גאון איכא למימר טעמו משום דאחר תקנת הגאונים הדר דינייהו דמטלטלין להיות כשעבוד המקרקעי וגם מזיק שעבודו של חבירו מיקרו היתומים אבל בנדו"ד שעבוד המלוה קודם לאשה ומעולם לא זכתה לשום לה מזונות בפני בע"ח זולת החכמים תקנו לה אם תפסה מעות נדונייתה א"כ דיינו להעמיד אותה תקנה דוקא כשהמעות בעין אבל במאי דאתי מחמתייהו לא:

אחרי זאת ראיתי להרב באה"ט באהע"ז ספ"ה סקכ"ג שהביא לשון וז"ל עיין בתשובת מהרי"ו סימן ע"ח שכתב דרשאה האשה לתפוס מעות נדונייתה אם הם בעין לצורך מזונותיה ע"כ הרי שם נקט בלשונו כשהם בעין וא"כ הגם דכאן לא כתב מלת בעין שם נתפרשו הדברים ודאי הכי נקטינן ופשוט ודו"ק:

ש"ע ס"ל. הא דמסדרין דוקא בשלא נשבע לפרוע אבל אם נשבע לפרוע אין מסדרין לו וכו' לעולם קשה לי על מאי דנהוג קמן מקמאי דקמאי שמסדרין ללוה שמוציאים עליו שטר וידוע דשטרות דידן מסתמא כותבים בהם בקש"ם ושח"ך וכו' ובסוף השטר כותבים ונגמר הכל בקוש"ח וא"ך הואיל והשטר הוא בש"ח לפרוע חובו לזמן היאך מחייבים למלוה לסדר לו ועלה על דעתי לומר דאפשר דמר"ן איירי בנשבע בפרטות על דבר זה שיפרע לזמן פלוני אבל בשטרות דידן כשהסופרים תפסי להקנין סידר ואומרים לו הרי אתה מחייב עצמך וכו' איכא למימר דעיקר הש"ח לא באה על הפירעון שיהיה בזמן פלוני אלא באה על עקר החיוב שהוא מודה שהוא חייב וגם על שאר הדברים המוזכרים בשטר כגון נאמנות וכו' ולא ערב לי כלל חלוק זה חדא דלמה יגרע הפירעון ונימא דלא עליו קאי השבועה זה לא יתכן ואדרבא רוב השטרות אין בהם שום דבר שיצטרך להיות בשח"ך והוה די בהודאה לבד בקנין לחוד ותו לא מידי ובודאי לא כתבו הש"ח אלא על הפירעון כדי שיתפלש באפר וישלם ועוד לא יהיה אלא ספק חייב לקיים השבועה מספק דספיקא דאורייתא לחומרא וכמו דקי"ל דהנשבע לפרוע לחבירו בר"ח אדר דחייב לשלם לו בר"ח אדר ראשון וכן בכל חודש שני ימים חייב לפרוע בר"ח ראשון מטעם ספיקא דאורייתא כמ"ש הש"ע בסימן ע"ג ס"ט ובסמ"ע שם יעו"ש ומה גם בשטרות דידן הרי מפורש כתוב בסוף השטר ונג"ה בקוש"ח מדכתב ונגמר הכל משמע גם על הפירעון שכתב שחייב עצמו לפורעו הוא בשבועה חמורה וכעין זה ראיתי לרבני פאס יע"א מוהריב"ע ומוהריב"ץ ומוהרח"ט זיע"א שכתבו דתיבת מעכשיו שאנו כותבים בתחילת השטר ובסופו דהיינו בתחילתו כותבים הע"ע בקש"ם ובסופו כותבים ונגמר הכל בקש"ם וכו' תועיל לאיזה פרטים ואיזה חלוקות שבאמצע השטר שלא נתבאר בהם מלת מעכשיו דאכולהו פרטי קאי עכל"ה עיין עליהם בספר כר"ח ס' ס"ג יעו"ש וממנו נלמד במכ"ש לנדו"ד שההתחלה שמתחיל בה השטר היא על עיקר החיוב שכותבים הע"ע בקש"מ בש"ת וחייב עצמו לתת ולפרוע לפלוני בזמן פלוני וכו' ודאי דנשבע לפרוע מקרי וא"כ מה מסדרין:

ואמרתי אני בחופזי דאפשר הואיל ובזמן קדמון לא היו כותבים בשטרות בש"ח והיו מוכרחים לסדר הגם דאח"כ נתפשט לכתוב בש"ח אפילו הכי כל המלוה לחבירו אדעתא דמנהג קדמון מלוה לו אדעתא שיסדר אלא דלא נחה דעתי בזה דסו"ס זה הלוה הואיל ונשבע לפרוע חייב לקיים שבועתו ועדיפא מזה ראיתי לרבני הפוסקים שכתבו דשטר שיש בו ש"ח והרחיב לו זמן המלוה ללוה שצריך שיאמר המלוה ללוה הריני כאלו התקבלתי דבזה נפטר הלוה משבועתו הלאו הכי לא נפטר א"כ מכ"ש בכאן שמתחייב בסתם בש"ח לשלם מאן לימא לן דמשום דהיה מנהג קדמון שלא לכתוב בשטרות שח"כ והיו צריכים לסדר נימא דאפשר דלזה נתכוון ואדעת זה נחית המלוה זה לא תיסק אדעתין ועדיין צל"ע ודו"ק:

אחרי זמן רב בלימודי למסכת שבועות דף כ"ו מצאתי ראיתי להרב נחלת עזריא"ל ז"ל שנתקשה בזה ממש כקושייתי ונהנתי הרבה מאד שנתכוונתי לדעת עליון בהרגשה זאת ומנ"ה תרץ וכתב וז"ל וראיתי להעתיק פה מה שנתחבטו הראשונים בשט"ח שכתוב בו בת"ך ובש"ח אי שייך בו סדור לפמ"ש בחומ"ש סי' צ"ו באם נשבע אין מסדרין לו או דילמא הואיל והשט"ח הוא כתב הסופר יוכל הלוה לומר הסופר כתב כן לשופרא דשטרי כמ"ש הרב"י חו"מ סמ"ג ואני לא הוצאתי שבועה מפי וכו' יעו"ש שהאריך להביא סברת הפוסקים המיימינים ומשמיאלים במי שחתם על שטר שיש בו שבועה ולא הוציאה מפיו אם יהיה נחשב לו כאלו הוציאה או לא ובזה הוה מצדד אצדודי לתרץ הקושייא יעו"ש אכן לגבי דידן כל אותם ישובים לא יועילו ולא יצילו דהא בכאן הסופרים כשנותנים הסודר ביד הלוה כך אומרים לו הרי את מקבל עליך בקש"מ ובש"ח בשי"ת וכו' והוא אוחז הסודר ושותק והוי כאלו הוציא שבועה מפיו דלכך הוא מקבל הסודר ושותק דכוונתו היא הרי הוא מקבל עליו כל הדברים שאמר הסופר וא"כ הואיל והוציא השבועה מפיו חשיב א"כ הדרן לקושייתינו היאך מסדרין וה' יעמידנו על האמת אכי"ר ודו"ק:

עיין להכנה"ג סקס"ג דחוב של מס במחלוקת שנוי אם מסדרין ועיין קני"ן פירו"ת דף ר"פ ע"א סימן ס' יעו"ש ולפי יש אומרים בתרא שבכאן סכ"ט לא נפקא מינה מידי ודו"ק:

ועיין בדר"ך המל"ך דף ע"ט שהביא דברי הרמ"ל בדין מי שנשבע לפרוע שלא יסדרו לו ולא היה שם שיעור כל התשלומין אפילו לא יסדרו לו עכ"ז מחוייב לשלם כל מה שתחת ידו שעל כל פרוטה ופרוטה חלה השבועה יעו"ש ובדברי הרב פת"ש גם מדין מי שהיו עליו שני חובות אחד דינו שלא יסדרו לו ואחד דינו לסדר כיצד יתנהגו יעו"ש:

תוכן העניינים

פעמוני זהב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה