אור ברסלב
פעמוני זהב סימן צג

פעמוני זהב· רבי רפאל אנקאווא

סימן צג

סימן צב

בש"ע ס"ד. המשליח וכו' עיין להרב משי"ש ח"א סקל"ג שנשאל בראובן ששכר פועל לעשות עמו בתבואה וכיוצא באיזה סחורה לברר או לשמור אם יכול להשביעו מספק כדין ב"ב או לא והעלה דדוקא לא הצריכו שבועה אלא אם נכנסו מעותיו של חבירו בידו לקנות או למכור אבל פועל בכל מידי שלא נכנס ממון חבירו בידו לקנות או למכור כי אם לעשות מלאכתו אין עליו אלא חר"ס אלה היו דברי הר"ב המלאך זלה"ה ודבריו מטין לדברי הרב נה"מ ז"ל שכתב בסימן זה וז"ל המשליח דוקא ששלחו לקנות או למכור שמורה התר באומר שהרויח לו איזה דבר שקנה בזול אבל שלח מעות לאחר אין בזה הוראת התר יעו"ש ועיין עוד להמשי"ש שם דסבר דגם בנותן לאומן לתקן לו איזה דבר אינו מביאו לידי שבועה בנק"ח ע"ש ודו"ק:

ש"ע ס"ה. השותפים וכו' או שהיה אחד מפקיד הסחורה וכו' הנה דין זה ראיתי להרמב"ם שפסקו בפרק תשיעי מהלכות שו"ש הלכה וא"ו וכתב עליו הרכ"ס וז"ל דין זה פשוט הוא בטעמו עכ"ל ואני ראיתי ולא אבין דהרי טעמא דשותפ' וכל הנהו הנשבעין מספק משום דמורה התירא יעו"ש בגמרא פרק כל הנשבעין ובפוסקים א"כ בכאן שאחד שאינו מתעסק אלא שמפקידים אצלו סחורה וכו' לא שייך טעם מורי התירא א"כ למה הזקיקוהו לישבע. ואמרתי אני אולי יש לדמות דין זה למ"ש הרמב"ם שם הל"ה והוא מה שפסק הש"ע לעיל ס"ד דמי ששלח ביד חבירו חפץ למכור וכו' אפע"פ שלא נתן לו שכר על זה וכו' עכ"ז הואיל ונשא ונתן בממון של חבירו הרי זה כבן בית וכו' אלא דכל זה איננו שוה דהתם יש טעם מורה התירא הואיל ורואה אותו שהביא לו ריוח על ידי טרחתו ועיין מ"ש הרב נתיבו"ת המשפ"ט וז"ל המשליח דוקא ששלחו לקנות או למכור שמורה התירה באומר שקנה לו דבר בזול אבל שלח עמו מעות לחבירו אין בזה הוראת התר ע"כ וא"כ נדו"ד נמי דמי הוא לשולח מעות וליכא הוראת התר ולמה הזקיקוהו לישבע ומה לי נפקד זה משאר כל נפקד דעלמא דלא מצינו לו שישבע אם המפקיד מסופק אם נחסר לו מן הפיקדון או לא וצל"ע:

שוב זכיתי וראיתי למהרי"ט ז"ל בתשובותיו סק"ה שהוקשה לו כן על דברי הרמב"ם והוצרך להשיב על זה ולומר דנראה דטעמא דמורי התירה גבי שותף לא הוי דומיא דשאר אריסי וכו' דכיון דטרח מורי התירא אלא טעמא דשותפין משום שאם אין השותף יכול להשביע את חבירו מספק יעכב גם הוא ממון לעצמו מממון השותפ' כנגד מה שחושד את חבירו להכי תקנו רבנן שבועת השות' שלא יהיה שום לב אחד נוקף על חבירו וכו' עכל"ה ונהניתי ודו"ק:

ועיין להרב משי"ש ח"א סט"ל שכתב בדין שנים שקנו האלסיג"א והעמידו אחד לטרוח בעדם והם יושבים ובטלים והוא גובה ומביא להם פעם לזה ופעם לזה מעיקרא רצה לצדד שלא לישבע וז"ל נראה שאין יכולים להשביע זא"ז דאין אחד מהם טורח כדי שיורה התיר לעצמו אך מדברי הש"ע סימן צ"ג ס"ה נראה שצריכים לישבע עכ"ד בס' ט"ל ועיין עליו ג"כ שם סימן קע"ז יעו"ש שכך דעתו ולי הדל נראה דלפי קושיית מהרי"ט ותרוצו נראה דא"צ שבועה בזה הואיל ולא שום אחד מהם טרח אין כאן לא טעמא דטרחא ולא טעם שיעכב ממון חבירו הואיל וחושדו דהואיל ולא טרח שום אחד ליכא חשד ודו"ק:

ש"ע ס"ו. חלקו השותפין אינו יכול לחזור ולהשביעו בטענת ספק האי דינא דכתב מר"ן כאן הואיל ולא תבע השבועה בשעת חלוקה אמרינן ודאי מחל ראיתי לכמה פוסקים ז"ל שפסקו דלאו דוקא לגבי שבועה הוא דאמרינן מחל אלא גם לתביעת ממון דהו"ל בהכריח להזכירו בשעת חלוקה ולא הזכירו אמרינן ביה ודאי מחל ע"ע בספרתם ועיין להר' מש"ה אות חי"ת והרב פח"ד יצח"ק אות עלילה והרב תוש"י ח"א סל"ג והרב זכו"ל אות מי"ם ודו"ק:

שם בש"ע. ומגלגל עליו וכו' ראיתי להרב עט"ר מו"ר זלה"ה בספר כר"ח ח"א שאלה קל"ד שהביא משם הרב מוהריב"ל זלה"ה בראובן שקבל עסקא משמעון ואח"כ נפרדו ולא תבע שמעון מראובן שבועת השות' ואח"כ חזר וקבל ראובן מבנו של שמעון עסקא ולעת פרידתם תבע בן שמעון לראובן לישבע לו ומגלגל עליו ג"כ שלא גנב משותפ' שהיתה בידו מאביו כי בן שמעון זה בא בטענה כי ממונו היה ביד אביו בעסקא ואי כבש משל אביו גם משלו כבש וראובן זה משיב כיון שלא תבעני אביך ודאי מחל ומאן מוכח שהיה בידו עסק משלך ופסק הרב בזה דיכול לגלגל דגלגול שבועה אין לו שיעור אלא דיכול להחרים תחלה עליו שהיה לו ממון ביד אביו ואח"כ ישבע לו ע"י גלגול וסיים על זה ואמר ג"כ וז"ל אמנם אם מפחד השבועה יודה שבשנה הא' תפס משל אביו אצלו כלום הרי הסך ההוא שיתפשר בו יחלקו הבן עם אביו ע"פ חלוקתם ולא אמרינן דחלק האב יהיה מחול הואיל ולא תבעו לישבע יעו"ש ודו"ק:

תוכן העניינים

פעמוני זהב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה