פעמוני זהב· רבי רפאל אנקאווא
סימן צב
סמ"ע סקי"א. וז"ל ובע"ש כתב וכו' דאפע"ג דאיסור שבועה דודאי קיימא לן וכו' מכאן סתירה למה שהקשה הסמ"ע על הע"ש בס' פ"ז סק"ג יעו"ש דמכאן מוכח דכוונת הע"ש היא ככוונת הסמ"ע שם סק"ג ובודאי דהסמ"ע בשעה שכתב מה שכתב בס' פ"ז לא ראה מ"ש הע"ש כאן בודאי לזה נתכוון הסמ"ע במ"ש בסוף דבריו וז"ל ועיין מ"ש לעיל בסע"ה ובספ"ז ודו"ק:
סמ"ע סקי"ד. והוא שיש עדים וכו' יש ללמוד וכו' ונתוודע שנתן וכו' האי ונתוודע ודאי בעדים הוא ומזה קשה על מה שראיתי להרב דמש"א שכתב על דברי הסמ"ע אלו וז"ל ולי נראה להביא ראיה דאם לא ראוהו בידו דאינו הוחזק כפרן כיון דקי"ל דגם גבי פקדון כזה נאמן לומר החזרתי תוך זמנו כמבואר סע"ח ס"א בהג"ה א"כ נאמן לומר להד"מ במיגו דהחזרתי כמפורש בסימן צ' ס"ב עכ"ל ולדידי תמיהא לי עליו דלפי דבריו היאך מצינן הכלל דקי"ל מיגו במקום עדים לא אמרינן וההיא דסי"ץ הרי הדבר מפורש בהרב"י ז"ל דבעל אותה סברא שהוא הרמב"ם טעמו הוא דלא חשיב מיגו במקום עדים משום דלאו הכחשה היא דמילתא דלא רמיא עליה דאיניש היא הלכך מיגו שלא במקום עדים הוא יעויין כל זה מפורש בהרב"י שם יעו"ש אבל בכאן הואיל ובאו עדים ואמרו שלפניהם נתן לו מעות להתעסק בו לאחריות הנותן הרי יש כאן עדים וא"כ בודאי אין להאמינו במיגו הואיל ואיכא עדים ודברי הסמ"ע שרירים וקיימים וק"ל:
ש"ע ס"ה. אין אדם נעשה חשוד וכו' אבל אם הוא מהנשבעים ונוטלים אין נשבע ונוטל ויש מי שאומר שאם נתחייב שבועה להפטר כיון שהוא אומר שהוא חשוד אם רצה התובע נשבע ונוטל ע"כ מכאן דנתי בראובן שתבע לשמעון מנה ושמעון כפר בו ודנתי אותו שישבע שמעון הסת ויפטר ואז ענה ראובן בכרוכיא שלא יקבל שבועתו כי חשוד הוא שכמה פעמים נשבע לו בזוגות של תפלין שבועת שקר ושבועתו אינה שוה כלום אז אמרתי לו א"כ פטור הוא מהסת ולא ישבע כלל אלא יקבל חר"ס כדין החשוד וכמ"ש בסי' צ"ב סי"א וחילי הוא ממה שכתב כאן הש"ע אם הוא מהנשבעים ונפטרים לא ישבע ויטול והטעם הוא כמ"ש הטור והביאו הסמ"ע סקי"ז דהודאת בע"ד כמאה עדים דמי וא"כ גם כאן הואיל והוא מודה שזה חשיד הוא הרי הוא העיד על עצמו שאינו חייב לו שבועה וגם יש ללמוד דבר בקו"ח ממ"ש בסוף הסעיף ז"ל ויש מי שאומר וכו' אם רצה התובע נשבע ונוטל וכו' ע"כ וכתב הש"ך דסברא זו מוסכמת אליבא דכו"ע יעו"ש וא"כ השתא ומה אפילו להוציא ממנו ממון להחזיקו חשיד ע"פ הודאת פיו אמרינן יש להחזיקו שהוא חשוד ואם נתחייב שבועה דאורייתא חבירו ישבע ויטול להעמיד הממון ביד המוחזק לכ"ש כגון נדו"ד שהמלוה מודה שהלוה חשוד ודאי יש לנו לומר דהודאת המלוה כמאה עדים דמי להחזיקו בחשוד לתביעה זאת לפוטרו ממלוה דידיה דקא מודה ביה שהוא חשוד מהס"ת וקו"ח זה הוא דומה ממש לקו"ח דילפינן ביה עד"א פוטר מן השבועה מקו"ח עד"א שמתחייב את המוחזק שבועה יעו"ש בהרב"י סע"ה ס"ג יעו"ש ודוגמא דידיה נדו"ד:
ודין זה ג"כ הביאו הרב"י מפורש בס' ע"ה סי"ו משם הרמב"ן וז"ל כתוב בתשובה להרמב"ן סק"ט אם ראובן תבע את שמעין גזלתני או הלויתני ברבית בפני עדים אין משביעין איתו כיון דלדברי התובע חשוד הוא עכ"ל והד"מ ג"כ בס' צ"ב ס"ה כתב וז"ל אם התובע אמר שהנתבע חשוד אם משביעין הנתבע עיין לעיל ספ"ז ובודאי דהד"מ על תשובת הרמב"ן זאת סמיך:
שוב ראיתי להרב משכנו"ת הרועי"ם במערכת שי"ן אות ס"ח שכתב שבא לפניו כדין זה ממש ודן בו מסברא דנפשיה כמ"ש אני בעוניי וכתב שפקפקו עליו דיינים אחריה ולא נחה דעתו עד שמצא כדבריו בפשיטות בתשובת הרי"פ ז"ל ואז אותם דיינים עמדו ולא ענו יעו"ש ותמיהא לי על הרב מש"ה ז"ל איך לא זכר מתשובת הרמב"ן שהביא הרב"י והד"מ שהבאתי ודברי הש"ע שבכאן ג"כ:
הן אמת דתהלי"ת לא נעלם ממני דברי הרב"י בסימן זה משם הרשב"א שכתב וז"ל במח"ס ס"ה וז"ל ואח"כ כתב כל שהתובע טוען בריא שהוא חשוד אם לא מצא עדים יש לדקדק אם הפסיד תביעתו לפי שיש לומר לפי דבריו א"א למסור לו שבועה וגם התובע אינו נוטל בשבועה כיון שאין עדים שזה חשיד ואני רואה מחכמי ישראל שיראה מדבריהם שאין נמנעים מלהשביעו מפני שחשדו בעל דינו על שבועתו ונראה שדעתם לומר שאין פוסלים אותו לחצאין שיהא פסול לגבי זה וכשר לגבי עלמא וכן כשהעידו עליו עד"א אין אומרים שיהא פסול לגבי עד זה וכשר אצל אחרים וכן נראה מדברי הראב"ד וקצת חכמי פרובינסא ובעל העיטור כתב בשם תשובת הרי"ף שהנשבע שבועת הסת ואח"ך בא ע"א משביעין אותו ע"פ העד שד"א עכ"ל וכתב רבינו לעיל בס' ע"ז עכ"ל הרב"י וא"ך מתשובת הרשב"א זו נראה דהרב"י הביאה להלכה דאפילו טוען שהוא חשוד יכול להשביעו:
אך אחר הדקדוק נראה דלא כך הוא דהא כבר רמזתי לך מ"ש הרב"י בסע"ה סי"ו ושם ראינו לו שהביא סברת הפוסקים ג"ך וז"ל כתב במרדכי בריש מציעא שפסק רבינו שמחה שהאומר לחבירו גזלתני או גנבתני מנה והלה אומר להד"מ לא נתקנה שבועת הסת על זה אלא היכא דאיכא הודאה מקצת או עד אחד דאיכא שבועה דאורייתא דבדבר איסור לא מהמנין לתובע וראיה מפרק כל הנשבעין ורבינו מאיר דחה ראייתו ופסק דאפילו על מילתא דאיסורא משביעין ליה ובתשובות להרמב"ן ס"ק פסק שאם ראובן תבע לשמעון גזלתני או הלויתני ברבית בפני עדים אין משביעין אותו כיון דלדברי התובע חשוד הוא עכ"ל ודעת תלמידי רשב"א כרבינו מאיר וכתבו ומיהו הטוען לחבירו מנה של רבית יש לי בידך והלא אומר להד"מ דעת מורי שאינו נשבע מפני שלפי טענתו של זה אין ראוי לישבע ואפע"פ שאין זה ראוי לפוסלו לעלמא נאמן הוא לחובתו וטעמא שאינו ראוי לישבע ברבית טפי מגזילה משום דברבית ליכא למימר משום ספק מלוה שיש לו עליו הלוהו ברבית דרבית לא אפשר בחזרה דלא מתקן לאויה בהכי וכיון שכן לא תפיס רבית מניה מספיקא ועוד לפי דבריו של זה אפע"פ שמחזיר הרבית אכתי פסיל הוא דלא מתקן לאויה וכיון שהוא פסול לא משביעינן ליה כך דעת רבינו בדין זה ונכון הוא אפע"פ שראיתי מהגדולים חלוקים עליו ומיהו כי אמרינן דלא משמע לאינשי דרבית לא מתקן לאויה בחזרה ס"ל רבית כגזל ונשבע עליו עכ"ל הרב"י משם תלמידי הרשב"א יעו"ע הרי עיניך הרואות שהוצרכתי להאריך להביא לך דתשובת הרשב"א זו שבסימן ע"ה היא חולקת על תשובה שבסי' צ"ב שכתבתי לעיל ואין כאן שום קושי' דמ"ש בתשובה שהביא הרב"י הוא דעת הרשב"א עצמו וההיא דסי' צ"ב לא כתב בה דברי עצמו אלא דברי חכמי ישראל כמו שמפורש בדבריו אבל הוא חולק וכמו שבא בתשובה שכתבו תלמידי רשב"א שהגדולים חלוקים עליו עכ"ז הכריעו כוותיה ואם כן הואיל ושני תשובות אלו סתראי נינהו לא מלבד דקי"ל כללא הוא כל היכא דאיכא מחלוקת בשבועה לא משביעינן עיין בש"ך ספ"ז סק"י יעו"ש אלא דעדיפא מזה נראה דמר"ן עצמו גילה דעתו בש"ע שהרי בסע"ה ס"ח פסק מנה לי בידך שגזלתני וכו' משביעין אותו הסת וכתב הרב באה"ג דדין זה הוא מדברי הר"ם וכ"ך תלמידי הרשב"א עכ"ל וסיים הבאה"ג וכתב וז"ל ואפע"פ שזה טוען שגזלו וגם העיד עליו עד"א לא מפסיל בעד"א ואמרינן משום ספק מלוה ישנה שיש לו עליו גזל ממנו ודעתי להחזיר לו אחר שיעיין בחשבונו שאינו חייב לו וכו' יעו"ש הרי לפניך דדעת מר"ן לפסוק כדעת תלמידי הרשב"א דדוקא בטוען גזלתני דיש לתלות בספק מלוה הוא דמשביעין ליה הלאו הכי כגון רבית דאין לו במה לתלות אין יכול להשביעו וא"כ על פי דברי הרב באה"ג כאלו מפורש בש"ע דכל דברי תלמידי הרשב"א הלכה ומורין כן דכל המחזיק חבירו בחשוד אין להשביעו והיא ג"כ סברת הרמב"ן שכתבנו והגם דהרמב"ן כלל הכל בין האומר גזלתני ובין הלויתני ברבית וכו' ומצינו דמר"ן לא פסיק כוותיה בדין האומר גזלתני אלא פסק דיכול להשביעו היינו משום שבא מפורש בדברי הר"ם ובדברי תלמידי הרשב"א משום דבגזלתני יכולין לומר משום ספק מלוה אבל באומר רבית לא שייך האי טעמא ואדרבא גם תלמידי רשב"א מודים לדעת הרמב"ן בזה דטעמו ונמוקו עמו דהואיל ולפי דעתו חשוד הוא אין להשביעו וא"כ ודאי הכי נקטינן דאין להשביע הן מצד דדבר השנוי במחלוקת אין להשביע הן מצד דמדברי הש"ע הכי נראה דאין להשביע כדאמרן:
כל זה נראה ע"פ דברי התשובות הנז"ל וע"פ דברי הש"ע כמ"ש אך עומד לנגדי סתירה גדולה תשובת הרשב"א שהביא הרב"י ביור"ד סקע"ז וז"ל ע"ש האומר לחבירו מנה לי בידך מרבית קצוצה שגבית ממני והלה אומר להד"מ משביעין את הנתבע הסת ולא אמרינן כיון דלדברי התובע הוא רשע אינו נאמן בשבועה עכ"ל ופסק בש"ע סימן הנ"ז סי"א וכן פסק כאן בחומ"ש ספ"ב ס"י יעו"ש וא"כ נראה אדרבא דמר"ן פסיקא ליה כדעת החולקים על הרשב"א שהיא תשובה שהביא הרב"י כאן בס' צ"ב דס"ל דאפילו טוען על חבירו שהוא חשוד יכול להשביעו:
אך עדיין יש להשיב ע"פ מה שיש לדקדק דלפי האמת למודעי אנו צריכים שהרי כאן כתבנו תשובת תלמידי הרשב"א משם רבם דבטוען שנתן לו רבית אינו יכול להשביעו הואיל ולפי דעת התובע חשוד הוא והיאך יוצדקו דברי הרשב"א אלו עם דברי הרשב"א שכתבנו שהביא הרב"י ביור"ד דיכול להשביעו הרי דברי הרשב"א סתראי נינהו אלא דמוכרחים אנחנו ליישב ולו' דדברי הרשב"א המובאים ביור"ד הם אזלי ע"פ סוף דברי תלמידי הרשב"א המובאים בחומ"ש בסע"ה ששם סיימו וכתבו וז"ל ומיהו כי אמרינן דלא משמע לאינשי דרבית לא מתקן לאויה בחזרה ס"ל רבית כגזל ונשבע עליו ע"כ וא"ך דברי הרשב"א המובאים ביו"ד הם אזלי ע"פ סברא זו דהואיל ובני אדם לא ידעי דלא מתקן לאויה על זה אפשר סמך הלוקח לעכבו בידו עד שיתברר לו ולכך יכול להשביעו אך אלולי סברא זו יש לנו לומר דהיכא שאין לנו במה לתלות והתובע אומר שהוא חשוד אין להשביעו וכסברת הרמב"ן שכך היא סברתו לפי דעתו וכך היא דעת הרשב"א כדכתבנו ולא חייב ברבית אלא מטעם דלא משמע ליהו לאינשי וכו':
אך מה שעומד לנגדי הוא מה שראיתי להרב קצו"ת החוש"ן בס' זה סק"ב שמביא לתשובת הרשב"א זו שבס' זה שמביא משם חכמי ישראל דמי שחושד לחבירו עם כל זה יכול להשביעו משום דאין לפוסלו לחצאין שיהיה פסול לגבי זה וכשר לגבי זה יעו"ש שמקשה אותה תשובה עם התשו' שמביא הרב"י בסע"ה דאין משביעין אותו, אם טוען לקחת ממנו רבית יתרץ משום דהתם אם אתה מאמינו שלקח רבית כבר חשוד הוא ואם אי אתה מאמינו שלקח ממנו רבית שבועה זה למה אבל הכא השבועה היא על ענין אחר ואין אנו מאמינין לזה דאין נפסל לחצאין עכ"ל וע"פ הדברים האלה נראה דסברא זו שהביא הרשב"א משם חכמי ישראל הלכה היא אליבא דכו"ע דהאומר לחבירו שבריא לו שהוא חשוד יכול להשביעו והרשב"א עצמו מודה ושאני בטוען לקחת ממני רבית כדאמר בדבריו דממ"ן אין להשביעו וא"כ על דבריו ג"כ גם הרמב"ן יכולים אנו לומר דגם הוא מודה לזה ולא כתב דבאומר גזלתני או לקחת ממני רבית דאין להשביעו אלא משום ממ"ן נמי כדאמר הרב קצו"ת החוש"ן הנז' אליבא דהרשב"א ודו"ק ואני הפעוט לא נחה דעתי בתרוצו זה כי לדעתי נראה כמש"ל דפלגאי נינהו הואיל וכך הובא בדברי תלמידי הרשב"א דהגדולים חולקים עליו ובודאי הם הראב"ד ושאר חכמי ישראל שהזכיר הרשב"א בתשובה שהביא הרב"י בסימן זה:
גם באמת אי לא מסתפינא אמינא דמר"ן בש"ע לא פסיקא ליה ההיא תשובת הרשב"א משם חכמי ישראל דהא טעמייהו הוא משום שלא יהיה נפסל לחצאין שיהיה פסול לגבי זה וכשר לעלמא יעו"ש וזה הוא מיחזי הפך דברי הרמב"ם דפסק כאן בסעיף זה דאם נתחייב שבועה להפטר מתביעה שתובעים אותו משביעים אותו אבל אם הוא מהנשבעין ונוטלין אינו נשבע ונוטל וכו' הרי כאן פסק דיש פסול לחצאין דכשיבוא ליטול אמרינן הודאתו כמאה עדים ופסול וכשיבואו ליטול ממנו אין אנו מאמינים אותו ואומרים לו צריך לישבע והגם דלכאורה נראה לחלק דהתם בנדון דהרשב"א שמתרץ הרב קצו"ה הוא במשל חשוד לראובן דוקא ולכל העולם כשר בזה הוא דלא אמרינן חשוד לחצאין אבל בנדון דפסק הש"ע הוא דלגבי עצמו שלא להוציא מאחריני פסול לכל העולם ולגבי אחריני שתבעוהו ורוצים להשביעו הוא כשר לכל העולם לדעתי לא נחה בזה דסו"ס בגוף אחד יש פסלות וכשרות דלגבי להוציא מאחרים הוא פסול וכשיבואו להשביעו הוא כשר ואין הדעת סובלת סברא זו דמה אלו אף אלו וא"כ דברי הרב קצו"ת החוש"ן שגבו ממני:
ותהלי"ת חפשתי ומצאתי להרב משנ"ה למל"ך בפ"ב מטוען הל"ג ששם הביא תשובת הרשב"א שהביא הרב"י בס' צ"ב משם הראב"ד וחכמי ישראל ואחר שהביא כל התשובה סיים עליה וז"ל ועיין במ"ש התוס' בפרק נערה שנתפתתה דמ"ד ד"ה איכא בינייהו אורועי סהדי ובמ"ש הרא"ש שם ועיין בתשובת להרמב"ן סק"ט הביאה מר"ן סע"ה ובתשובת הרשב"א ח"ב סרל"א ובמהריק"ו ל"ג עכ"ל ואני עיינתי בדברי התוס' הנז' ובדברי הרא"ש ז"ל ומשם באירה כבעתא בכותחא דלדברי התוס' והרא"ש הם הפך דברי חכמי ישראל והראב"ד שכתב הרשב"א ופלגן בהדייהו וא"כ פשוט הוא דמ"ש הרב משנ"ה למל"ך עיין בתשובת הרמב"ן ק"ט ועיין במהריק"ו ותשובת הרשב"א רל"א כוונתו היא לומר דפליגי הם על תשובת הרשב"א הנ"ז בהרב"י סצ"ב דכמו דהתוס' והרשב"א פליגי ודאי גם מ"ש ועיין הרמב"ן והרשב"א כוונתו לומר פליגי ופשוט הוא וששתי כי מצאתי און לי כדברי דפלגאי נינהו וא"כ הדרן למאי דאמרן הואיל ותשובות אלו פלגאי נינהו ומה גם לפי פסק זה של הש"ע ס"ה דממנו נראה דיש פסול לחצאין דין הוא דבאומר ברור לו שחבירו חשוד על השבועה יכול לפוסלו לגבי עצמו ופסקינן ליה שלא ישבע הסת ואין עליו כי אם חר"ס ובלאו הכי כבר יסדתי דכך הורה זקן הרב מש"ה שכך מצא בפשיטות בתשובות מהר"י ן' מיגאס ז"ל משם הרי"ף יעו"ש אלא שתמיהא לי איך לא זכר ש"ר מכל מה שכתבנו כדרכו דרך הקודש להאריך כמידתו לכל רוח ודו"ק:
ש"ך סק"ה. מי שנתחייב וכו' ולא למימר דהעד יפטרנו וכו' עיין להסמ"ע לקמן סקכ"א שהביא קושיית התוס' והביא שני תרוצים ודחה תרוץ שהביא משם מהר"ם יפה יעו"ש והש"ך חזק תרוץ השני דהטעם הוא למה משביעין שכנגד החשוד כדי שלא ילך וכו' ויאמר שאינו יודע שזה חשוד ומן הספק משביעין ליה יעו"ש בדברי הש"ך סקיו"ד וא"ך יש לתמוה על הש"ך למה בעד"א מכחיש הנתבע והנתבע חשוד למה הצריכו להתובע לישבע הרי ליכא האי גזירה דילמא כל אחד יביאהו לידי שבועה דבשלמא במודה מקצת איכא למיחש כל אחד יביאהו לידי שבועה אבל בעד"א מכחישו היאך שייך לומר כל אחד יביאהו הרי לא נחשדו ישראל להעיד שקר חלילה ואפשר לתרץ דלא חלקו חכמים וכמו דבמודה מקצת אמרו שישבע ויטול הוא הדין בעד"א מכחישו:
שוב ראיתי להרב עזריאל ז"ל בחדושיו לשבועות דל"ב שהקשה לדברי הש"ך כן ותרץ וז"ל שוב ראיתי בתשובה מיימוני לספר משפטים ס' ס"א והובא בש"ך ספ"ז ס"ו סקי"ט בקצרה דהביא באמת משמעתין דכנגד החשוד לא אמרינן עד המסייע פוטר ויטול בלי שבועה דא"כ נפיק ממונא אפומא דחד סהדא והתורה אמרה לא יקום עד"א לכל עון בשום מקום רק לשבועה וא"כ אתי שפיר עכ"ל ולי ההדיוט נראה דאין זה מרווח דהואיל ובחשוד מן הדין אמרינן הואיל ואינו יכול לישבע ולא הביאנו לומר אלא משום איכא למיגזר וכו' כתירוץ השני א"כ במקום דליכא חשש לא נגזור וליכא למימר דעל פי חד סהדא יצא הממון אלא מידע ידעי דיצא הממון הואיל ואינו יכול לישבע וק"ל: