אור ברסלב
פעמוני זהב סימן פב

פעמוני זהב· רבי רפאל אנקאווא

סימן פב

סימן פא

ש"ע ס"ו. היה המלוה ת"ח אין משביעין אותו וכו' ואם הת"ח פוגם שטרו דקי"ל אפילו לא טען הלוה אישתבע לי אנן קי"ל דטענין ליה מהו הדין של הת"ח אם יש לנהוג כמ"ש כאן. ראיתי להרב מש"ה מע' פ' א"כ שהביא דברי הלח"ם בפרי"ד מהל' מלוה הל"ב דמשם באירה דלדעת הרמב"ם הוא דגם בפוגם יש לנהוג כמ"ש כאן דאין משביעין ולדעת הטו"ר נראה דת"ח שוה לאדם דעלמא בדין פוגם ומנ"ר אוסיף מדיליה דגם בע"ל התרומו"ת דעתו היא כדעת הטו"ר דהשתא להרמב"ם דין כופר ופוגם שוה בת"ח ולא מזדקינן ליה לישבע ולדעת הבעה"ת והטו"ר יש חלוק ובפוגם דינו כשאר כל אדם וכתב דגם הרב חו"ט המשול"ש ח"ב ס"ה דף מ"ז ע"ג דעתו כדעת הלח"ם ושוינהו בפלוגתא יעו"ש אלא דהרב מש"ה הנז' מצדד אצדודי דדעת מר"ן היא כדעת הרמב"ם ולבסוף חזר וכתב וז"ל ולענין דינא אם תמצא לומר דהרמב"ם חלוק בדבר כיון דבעה"ת והרא"ש והטו"ר ז"ל ס"ל דבפוגם לא מסק'י להשביע להת"ח הכי נקטינן וכ"ש אם נאמר שזו היא דעת הרמב"ם לפ"ד מר"ן בש"ע עכ"ל יעו"ש דיש טעות סופר בסוף דבריו האחרונים כמו שניכר לעין וצ"ל ומסקינן ליה לישבע וק"ל:

ודע דכל זה הוא לענין שבועת המשנה שצריך לישבע קודם הגבייה היכא דטוענו אישתבע לי בזה הוא דיש חלוק לת"ח בין טענת אשתבע לי לפוגם שטרו אבל אחר הפירעון יכול הלוה להשביע אפילו לת"ח שבועת הס"ת וכמ"ש הטו"ז ופשוט ועיין בספר הגהות אמר"י ברו"ך הנדפסים בס' זה מ"ש על מנהגם בשבועת הת"ח ודו"ק:

ובעיקר הדין אם יש לנהוג דין ת"ח האידנא לענין זה עיין להרב מש"ה במערכת הנז"ל מה שכתב בזה ועיין להרב דמש"ק אליעזר ז"ל וק"ל:

ש"ע ס"ט. לא היה חשוד וכו' אלא אחרים סתם הרשות וכו' ואם חזר הלוה ואמר לו קבל אתה חר"ס ואני אשלם עיין מ"ש אצלי לקמן בס"ד בס' פ"ז סי"א יעו"ש ועיין דמש"א מה שדקדק מכאן יעו"ש ודו"ק:

סמ"ע סק"ל. או השבע וכו' לפ"ז צ"ל דמה שאמר וכו' דמה לי זה או זה וכו' כוונת הסמ"ע לומר דבס' פ"ז מבואר דכל מי שמשביע חבירו המשביעו יקבל חר"ס ועל זה הוקשה כאן להסמ"ע על מאי דאמר מר"ן דאם אמר התובע איני נשבע ואיני נוטל אלא אחרים סתם הרשות בידו היאך סיים ואמר ואין הלוה יכול לומר או השבע או הוציאני וכו' היאך יוצדק הנתבע שיאמר דבר זה הרי בלאו הכי כשאמר הנתבע לתובע שישבע ויטול הרי הנתבע הזה צריך לקבל חר"ס וא"כ היאך יוצדק שירצה לקבל חר"ס וחבירו ישבע והוא ישלם ולא ירצה לקבל חר"ס ויפטר. לזה כתב דכאן איירי שאומר השבע וטול ואני לא אקבל חר"ס ופשוט ובשביל מה שנתעקש כתבתי וק"ל ועיין טו"ז דאדרבא הוכיח מכאן דהמהפך אינו חייב לקבל החר"ס יעו"ש ובס' פ"ז וק"ל:

ש"ע סי"א אם טען וכו' ויכול לטעון מחלת לי וכו' מה שיש להקשות בזה אחרי כותבי מחקתיהו כי מצאתיהו בס' פתח"י תשוב"ה יעו"ש מה שיישב מדברי הגאון מוהריע"א ז"ל ועיין להרב מש"ה מערכת מי"ם אות אל"ף מה שנוגע לדין זה יעו"ש:

ויכול לטעון מחלת וכו' והרחבת זמן היה ג"כ בכלל טענת מחילה כן מוכח מהש"ך סע"א סקי"א יעו"ש וע"ש מ"ש קי וק"ל:

והמדקדקים כותבים ובכל עניני חוב זה עיין להרב כר"ם חמ"ר ח"א סקפ"ט ששם הביא פסק הראשונים רבני פא"ס דסברי מרנן דשטר שכתוב בו כך יכול המלוה להוציא אפילו מהיתומים אם אמור יאמר שאביהם הודה שהיה ריוח בעסקא כו"כ יעו"ש הדברים ברוחב ותמצא נחת ועיין גם בתוש"י ח"ב סי' צ"ט מה שנוגע לדין דסעיף זה וק"ל ועיין בס' וי"צ סק"מ ודו"ק:

ש"ע סי"ב. טען הלוה וכו' נשבע הס"ת ונפטר ע"כ. מה שיש לדקדק בדברי מר"ן אלו מרישן לסיפן ומדברי מר"ן דסי' רמ"א עיין בש"ך סקל"ג ובס' רב אד"א ז"ל בספרו מעי"ן גני"ם בסימן זה ובהרב ברי"ת אבו"ת ז"ל ובס' פת"ש משם הרב מי"ם חיי"ם ובס' תוש"י סי"ד בח"ב והדברים הם באו באורך יעו"ע במקומם:

והילך מ"ש הרב המלאך ר"ב זלה"ה בספר משפטים ישרי"ם ח"א סל"ג וז"ל ראובן נתחייב לשמעון סך מאה מתקאלים בשטר על סמך שיתן לו סחורה ונתן לו כת"י על זה ואח"כ אמר שמעון שנתן לו הכל וראובן טוען שעדיין לא נתן לו כלום פשוט בש"ך ספ"ב סי"ב יעו"ש שהביא ראיה בסו"ס פ"ג דהשטר חזק יעו"ש עכ"ל מדברי הרב נראה דדעתו לפסוק כדברי מר"ן דסו"ס פ"ג וק"ל:

תוכן העניינים

פעמוני זהב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה