פעמוני זהב· רבי רפאל אנקאווא
סימן עח
בש"ע ס"א הקובע וכו' דחזקה לא פרע וכו' עי' להרב מש"ה מערכת ה' אות מ"ב ששם כתב משם כנה"ג שכתב משם הב"ח דלא שנא מלוה עכו"ם או מלוה ישראל ונפקא מינה לעכו"ם שקבל לדון בדיני ישראל אי נמי לעכו"ם שמכר שט"ח שיש לו על ישראל כך דיינין ליה יעו"ש להרב הנז"ל ודו"ק:
ש"ך סק"ב אפילו קטנים וכו' ועיין בתשובות מהרשד"ם וכו' ואין דבריו נ"ל וכו' עיין בס' וי"ץ ס"ן ששם נשאל על דין זה והביא דברי מהרשד"ם אלו והביא עליהם דברי כנה"ג דפסק הפך מזה ודעתו כדעת הש"ך שבכאן ופסק שם כדעת כנה"ג הואיל ומהרשד"ם לא פסיקא ליה אלא ספוקי מספקא ליה וק"ל:
סמ"ע סקיו"ד וז"ל ושם נקט דינו בחי רבותא. דדעת הרמב"ם שכתב בשמו דאין צריך שבועה ללמדינו דאפע"ג דאם בא ליפרע מלוה עצמו צריך שבועה וכו' הרואה לשון זה יתמה דהיכן מצינו להרמב"ם ס"ל דהבא ליפרע מלוה עצמו צריך שבועה אדרבא הרי מצינו להרב"י שכתב דנראה דהרמב"ם ס"ל כהרי"ף והר"י מיגאס רבותיו דאם בא ליפרע מלוה עצמו אינו צריך שבועה וא"כ דברי הסמ"ע הם הפך דברי הרב"י ז"ל אלא נראה לי ליישב דברי הסמ"ע ולומר דנתכוון לומר דהרב"י לא פסיקא ליה מילתא דהרמב"ם ס"ל כסברת הרי"ף והריב"ם אלא בדרך אפשר אמר וכמו שמובן מדבריו שכתב וז"ל ונר' דהרמב"ם ס"ל כהרי"ף והריב"ם וכו' דלפי האמת קשה למה נקט הרב"י בלשונו ונראה דהרמב"ם ס"ל וכו' הו"ל למיכתב בפשיטות דהרמב"ם ס"ל כהרי"פ והר"י מיגאס וכו' דהא להרמב"ם אפילו יש ללוה עד מסייעו פטור המלוה משבועה מכ"ש אם אין ללוה שום מסייע ודאי דפטור אלא ודאי דהרב"י מסופק בדבר שיכולין אנו לומר דהרמב"ם מיירי באומר הלוה שמא פרעתיך ובזה הוא שכתב הרמב"ם שאפילו יש עד"א פטור המלוה מכח חזקה אבל אם הלוה טוען ברי אפילו לא יהיה שום עד בדבר איכא למימר דחייב לישבע והגם שהרב"י ז"ל סיים שם בדבריו וכתב דהרמב"ם מיירי באומר הלוה ברי לי שפרעתיך אין הדבר בפירוש בדברי הרמב"ם אלא מכח סברא אמר כן וא"כ בזה ינוח לנו קושיית הסמ"ע דכוונתו לומר דהתם נקט דינו בחיי לרבותא להרמב"ם דאפילו תפרש דהרמב"ם ס"ל דחייב לישבע כנגד הלוה עכ"ז לגבי הלוקח א"ץ ודו"ק ועיין להרב ברי"ת אבו"ת שנתקשה בזה וישוב דחוק ורחוק ודו"ק:
ש"ע ס"ז. הא דאמרינן חזקה וכו' עיין להבאה"ט סט"ל סק"ט שכתב דאם היתה ההלואה בקנין בסתם דהוי שלשים יום. כולי עלמא מודו דלא פרע גו שלשים יום יעו"ש: