אור ברסלב
פעמוני זהב סימן סז

פעמוני זהב· רבי רפאל אנקאווא

סימן סז

סימן סו

בש"ע ס"ב. שביעית משמטת המלוה אפילו מלוה שבשער עכ"ל עיין להכנה"ג סימן נ"ז שכתב וז"ל ויראה דשטר שעברה עליו שמיטה ולא נכתב עליו פרוזבול צריך להחזירו ללוה כמ"ש הטו"ר בס' ס"ז סל"ו דינו כשטר פרוע ובמקום שצריך לכוף למלוה או לנדותו כך הדין כאן ע"כ וכן הוא פסק הש"ע כאן סל"ז וק"ל:

ש"ע שם. וי"א דה"מ באתרא דלא מסלקי וכו' וכל שאינו יכול לסלקו אפילו יום אחד מקרי אתרא דלא מסלקי ע"כ ראיתי להסמ"ע שפירש די"א אלו לא קאי אלא אסיים וכו' אבל במשכנתא לא בעינן שאינו יכול לסלקו עד סוף זמנו וכו' וא"כ יוצדק לנו מה שכתב כאן מר"ן בשם הרשב"א עם מה שפסק בס' רע"ח ס"ז בדין הבכור דשם פסק משם מהר"י הלוי ז"ל וז"ל ואם המלוה על המשכונא דקרקע דלא מסלקי שקיל בה פ"ש והוא דלא מטא זמניה בחיי אביהם ע"כ א"כ הרי משם מוכח דבמשכנתא לא אמרינן דכל שאינו יכול לסלקו יום אחד מקרי אתרא דלא מסלקי ולכך בשביל זה לא כתב שם מר"ן סברת הרשב"א אבל לדעת הטו"ז דכאן פירש דרשב"א ס"ל דאין חילוק בין אם סיים למשכנתא ובכולהו ס"ל דאפילו אם אינו יכול לסלקו אלא יום אחד דוקא מיקרי אתרא דלא מסלקי א"כ למה לא חש שם מר"ן לכתוב סברת הרשב"א שכתב כאן:

אלא דגם לזה יש להשיב ע"פ הכלל המסור בידנו דכשסותם מר"ן דבריו ואח"כ מביא סברת החולקים דעתו לפסוק כסתם וא"ת א"כ למה מביא סברת החולקים טעמו הוא משום כבוד אותו פוסק מביא דבריו וא"כ בזה יש להשיב דהואיל ומר"ן סתם כאן כדעת הרמב"ם דלא מיקרי מוחזק אלא כשאינו יכול לסלקו אלא בהגיע זמנו א"כ הרי סתמו שבכאן אינו סותר לסתמו דסימן רע"ח ומה שלא הביא שם סברת הרשב"ם הטעם הוא הואיל ואינו הלכה ולא הביא דבריו כאן אלא משום כבוד אך די דביאה במקצת שמה ביאה ודו"ק שוב בא לידי וראיתי לכמוהר"ר יוא"ל זלה"ה בס' תוש"י ח"ב ס"ב ששם הוקשה לו כמ"ש אני עני וכתב ישובים הרבה וגם מ"ש בכלל וששתי יעו"ש ובכלל דבריו שם תראה שעשה הכריח דמשכנתא דא שדבר בה מר"ן היא משכנתא דנהיגי בה במקומינו זו כדין משכנתא דסורא כמו שהתיר מר"ן לדעתו זלה"ה ביור"ד סקע"ב ודו"ק:

ש"ע ס"י. המלוה אח חבירו וקבע לו וכו' עיין להרב משי"ש ח"א סקכ"ז שנסתפק במלוה שבעת הגעת זמן השמיטה עמד מעצמו בפני עדים ואמר הריני קובע זמן ללוה שלי שלא אתבענו ע"ס חודש מי מהני או לא ופשיט לה וז"ל נראה דלא מהני כיון דהלוה אינו מרוצה בזמן שקבע לו דאלת"ה לא היה צריך תקון פרוזבול עכ"ל ולכאורה נראין דבריו תמוהים דהא גם המתנה על מנת שלא ישמטנו אין שביעית משמטת כמ"ש ס"ט וא"כ תקשה למה הוצרכנו לתקן פרוזבול הרי יש ביד כל אחד להתנות בשעת הלואה ולמה הוצרכנו לתיקון פרוזבול וא"כ נראה דאין ראיה דידיה חזקה ממה שהוצרכנו לפרוזבול אך כד דייקת שפיר נראה דדבריו שרירין דהא כבר דשו בה קמאי בקושייא דידן למה הוצרכו לפרוזבול הואיל ויש תיקון על ידי תנאי וכל אחד מהפוסקים יהיב טעם לשבח הלא המה בספרתם עיין להרב פתח"י תשוב"ה שהביא משם תבואו"ת שו"ר שתרץ דהוצרכו פרוזבול על היכא דהלוה לא רצה לאסכים על תנאי זה ומתוך כך נמנע המלוה מלהלותו מיד הוא עובר על השמר לך וכו'. שאסור למנוע בשביל שמיטה אבל בתיקון פרוזבול אין שום איסור ובס' חת"ם סופ"ר סקי"ג כתב טעמא אחרינא והוא דאפילו אם הלוה מרוצה והמלוה מלוה לו בתנאי זה עביד איסורה ועובר עמ"ש בתורה השמר וכו' על כן הוצרך הלל לתיקון יעו"ש ועיין למר"ן בבד"ה שכתב משם הריטב"א דהוצרך לתיקון פרוזבול משום דאין כל אדם זכור להתנות כן בשעת הלואתו וגם אינו רוצה שנראה כמתיאש מלגבות חוב בזמנו ועוד נראה כמו עין הרע בשביעית ועוד שתשתכח תורת שביעית אבל על ידי פרוזבול יהיה זכור לשביעית דאוושא כשבאים לעשות פרוזבול עכ"ל וא"כ לכל התירוצים דקדוקו של הרב אמת דהלא סוף כל סוף לא היה צריך פרוזבול אלא כל מלוה יעמוד בסוף השמיטה ויקבע זמן אחר ובזה אין אנו צריכים לרצון הלוה כמו שצריכים לו להיות התנאי שעת הלואה מרצונו כמ"ש הרב תבואו"ת שו"ר גם בזה אין כאן איסור כלל מחמת השמר לך כמ"ש הרב חת"ם סופ"ר דהואיל והרחיב לו הזמן אין כאן לא יגוש ואין שם שמיטה על שטר זה דאין אסור אלא בתנאי שכתב הרב חת"ס גם כל טעמי הריטב"א יוצדקו כאן דאין הרעת עין בשביעית אלא ע"י תנאי אבל בהרחיב לו הזמן אין שטר נכנס בסוג שביעית כלל גם כשיבואו כל המלוים לפני הסופרים להרחיב זמנם ג"כ אוושא מילתא ולא תשתכח תורת שביעית וא"כ למה הוצרכו לתקון פרוזבול יעשו כמ"ש הרב אלא ודאי דברי הרב אמת ויציב דהואיל ואין הלוה מרוצה במחילה וו דברי המלוה כלא חשיבי דדמי זה למ"ש מר"ן לקמן מור"ם סו"ס כ"ב ודו"ק יעו"ש וק"ל והגם דדברי הרב אין צריכי חזוק לא באתי אלא כמרחיב הדברים ודו"ק.

ש"ע סכ"ב. אין כותבין פרוזבול וכו' יש להסתפק אם לא היה ידוע למלוה שיש לו קרקע אם מהני בסתם אם אמר לו הריני מזכה ארבע א"ק מחצרי ואזי תהני הודאתו או דלמא בעינן עד שיהיה ברור לנו שיש לו קרקע. וספיקא דידן דהנה מצאנו למר"ן בסקי"ג בשעבוד מטלטלי אגב מקרקעי שם כתב שיכתוב הלוה למלוה הקניתי לו ארבע אמות בחצרי ואגבן בקניתי לו המטלטלין ואפע"פ שאין אנו יודעין לו קרקע הודאת בעל דין כמאה עדים לחובתו עכ"ל וא"כ מכאן נולד הספק לנדון דידן דיש לומר דוקא התם הוא דמהני הודאתו הואיל והיא לחובתן כמפורש שם בסוף דבריו אבל בכאן הואיל והודאת זאת לא לחובתו היא אלא לטובתו נימא דלא מהני או דילמא הואיל ותחילת דבריו הויא הודאה לחובתי שנותן אא"ק מדידיה ללוה הגם דנמשך ממנה טובתו עכ"ז קרינו כאן הודאת בע"ד כמאה עדים דמו וראיתי לברר זה ממ"ש מר"ן כאן ואפילו אין לזה ולא לזה ויש למלוה שזכה על ידי אחר ואפילו שלא בפניו ע"כ וכתב הסמ"ע סקע"ד וז"ל ואפילו שלא בפניו דאע"ג דאין חבין לאדם שלא בפניו מכל מקום כיון דבזכוי שם זכות הוא לו אפע"ג דיבוא לו על ידי הזכוי חיבה הולכין אחר שם הזכוי דמעיקרא והטעם דקיל שמיטת כספים בפרט בזמן הזה ע"כ. א"כ מכאן יתברר לך דכמו דבאותו זכוי נפיק מיניה חורבה דעל ידי כן אינו משמט עכ"ז כתב מר"ן דאזלינן בתר שם הזכוי אף כאן נמי בהודאתו זאת הגם שאינו לחובתו לגמרי אלא עיקר כונתו כדי לזכות אח"כ לגבות חובו עכ"ז הואיל ושמיטת כספים בזמנינו קילה היא אזלינן ג"כ בתר שם הזיכוי דמעיקרא דמיחזי דלחובתו הודה שמודה שיש לו קרקע ומזכהו ללוה זהו משנלע"ד אלא שעדיין צריך להתישב בדבר הואיל ומר"ן נקיט בלישניה וז"ל ואפילו אין לזה ולא לזה ויש למלוה וכו' דלפי דברינו לא היה צריך לכתוב ויש למלוה אלא הוה לו למיכתב דהמלוה יזכה לו על ידי אחר ואזי הוה אמרינן אפילו בסתמא יזכה לו ואנן נחזיק לו דיש לו קרקע הואיל והודה אלא ודאי אם נתברר לנו דאין לו לא מהני מטעם הנז"ל הואיל והודאה זאת עיקרה לטובתו ודו"ק. אחרי מופלג בא לידי ספר כנה"ג וראיתי לו בהגב"י סמ"ז וז"ל כתוב בפרוזבול שיזכה לו אא"ק בא"י ויש ללוה קרקע כל שהוא הרי זה כשר אין לו קרקע כל שהוא פסול ואינו נאמן לומר שיזכה לו קרקע שלו הר"ם מטראני ח"א ש"א ע"כ מכאן נראה כמו שכתבתי ודו"ק:

ש"ע סכ"ט. יתומים גדולים טענין ליהו שמא היה לאביהם וכו' ראיתי בס' כר"ח להרב מו"ד נר"ו בח"א סצ"ב שכתב משם הרדב"ז וז"ל מלוה שעברו עליה כמה שמיטות וכתב פרוזבול בשמיטה ראשונה לא נפקעה המלוה אפילו עברו עליה אחר כך כמה שמיטות וא"ץ לכתוב פרוזבול על מלוה אחת בכל שמיטה שהרי כיון שעברה עליה שמיטה ראשונה ומסר הלואתו לב"ד שוב לא קרינן ביה לא יגוש הרדב"ז סי' קע"ז עכ"ל. ואני לע"ד נראה דמדברי מר"ן עצמו יש לדייק כן דהא בסעיף זה פסק לתשובת הרשב"א שכתב וז"ל יתומים גדולים טענין ליהו שמא היה לאביהם פרוזבול או שמא התנה שלא ישמיטנו בשביעית עכ"ל והנה ראיתי להסמ"ע סקנ"א שכתב וז"ל טענין ליהו וביתומים קטנים א"צ לזה דאפילו ידוע דלא היה לאביהן פרוזבול ולא התנה שום תנאי אין הלואתן משמט וכמ"ש לפני זה בסכ"ח עכ"ל והנה יש לנו להבין דברי מר"ן אלו שכתב בסכ"ט דיתומים גדולים טענין ליהו וכו' באיזה אופן איירי אי איירי ביתומים גדולים שבאו לידון בשטר שירשו מאביהם ועברה השמיטה בחיי אביהם ועל זה קאמר דיגבו בו משום דטענין שמא אביהם היה לו פרוזבול א"כ יש להקשות היאך יוצדק דברי הסמ"ע שכתב דנקט גדולים דוקא לאפוקי קטנים אפילו ידעינן דלא עשה אביהם פרוזבול וכו' זה לא יתכן דאם בשטר שעברה עליו שמיטה בחיי אבוהון וידעינן דאבוהון לא עשה פרוזבול ודאי דאפילו קטנים לא יגבו בו דכבר נשמט מחיי אבוהון ומה לי קטנים ומה לי גדולים ודאי במקום שאין טענה דשמא אביהם עשה פרוזבול לא יגבה בו בין קטנים בין גדולים דהואיל ונפקעה המלוה בחיי אביהם ודינו הוא דנפקע שעבודו ומוציאין מיד המלוה ונותנים השטר ללוה וכמ"ש בס' ל"ז היאך יוצדק לומר דלאחר מותו יגבו בו יתומים קטנים:

גם יש לדקדק בדברי הסמ"ע שכתב דבקטנים אפילו ידעינן דלא עשה אביהם פרוזבול וכו' גובים וכמ"ש בסכ"ח ע"כ יש להקשות הרי שם בסכ"ח לא איירי מדין יתומים שירשו שטר שעברה עליו שמיטה בחיי אביהם ולא איירי שם אלא מדין הלואה שהניח להם אביהם ופגעה בה אח"כ שמיטה או שהלוו הם וכמ"ש הסמ"ע עצמו סק"ן אבל מדין הלואה שעברה עליה שמיטה וירשוה הקטנים זה לא איירי:

אלא דודאי נראה פשוט דדברי הרשב"א שהוא פסק מר"ן סכ"ט שפסק יתומים גדולים וכו' איירי בדין יתומים גדולים שפגעה בהם שמיטה אחר מות אביהם ויש בידם שטר שירשו מאביהם ועל זה בא מר"ן לומר דזה היתומים שפגעה בהם שמיטה טענין ליהו דשמא אביהם עשה על זה השטר פרוזבול ובמקום שיכול לטעון כן וכגון שעברה איזה שמיטה בחיי אביהן אזי יש לטעון דשמא אביהם עשה על זה פרוזבול בשמיטה הראשונה וכפסק הרדב"ז וא"כ יתומים גדולים אלו שוב אין צריך לעשות עוד פרוזבול אחר וכפסק הרדב"ז שכתבנו. דדוחק לומר דמיירי שאביהם הלוה ללוה בשנת השמיט' ובאותה שנה עצמה מת אביהם ומיירי שהלוה ללוה בתשרי דשנת השמיטה ומת אביהם בתמוז או באיזה חודש אחר באותה שנה עצמה דיכולים לומר דילמא קודם מות אביהם עשה פרוזבול בניסן על שטר זה אבל אי לא ידעינן דלא עשה כלל בהאי שתא אפילו שטר שעברו עליו כמה שמיטות ועשה עליו פרוזבול לא מהני אם לא עשה באיזה שנה ודלא כהרדב"ז דזה דוחק גדול לומר דהרשב"א בזה איירי דהו"ל למר"ן לפרש חידוש כזה אלא דהפשט הוא בדברי מר"ן דמיירי כסברת הרדב"ז דהואיל ועשה פרוזבול על השטה שוב א"ץ לעשות עליו פרוזבול ובזה איירי האי דינא דיתומים גדולים דכתב אי יכולים לטעון שמא היה לאביהם פרוזבול וכל זה במקום דאיכא למטען אבל במקום דליכא למיטען וכגון מאי כגון שטר שמזמנו מוכח דלא עברה עליו שמיטה כלל בחיי אביהן מיום שנכתב שטר זה או יש עדים שלא היה תנאי אזי צריכים פרוזבול הואיל והם גדולים ובזה צדקו דברי הסמ"ע שכתב דנקט דוקא גדולים והאמת אתו אבל בקטנים בלאו הכי אפילו במקום שאין טענה וכגון דידוע שלא עברה שום שמיטה בחיי אביהן מיום שנכתב השטר עד שמת עכ"ז אין צריכים פרוזבול כלל כמ"ש בסכ"ח הואיל וב"ד אביהם של יתומים הרי שטרותיהם מסורים ופטורים לזה נתכוון הסמ"ע אבל בשטר שירשו מאביהם וידוע דעברה השמיטה בחיי אביהן דלא כתב פרוזבול ודאי דלא יגבו בו בין גדולים בין קטנים וא"כ הן הם דברי הרדב"ז זהו מה שנראה לי לדקדק בדברי הסמ"ע אך כד דייקינא נראה לדחות כל זה דהואיל וקי"ל דפרוזבול המוקדמין כשרים ויכול לכותבו אפילו קודם שנה שביעית עיין בספר פת"ש סק"ה א"כ יכולים לקיים פסק מר"ן ולומר דבלא עברה שים שמיטה איירי וזו השטר שהוציאו יתומים אלו זוהי שמיטתו ראשונה אלא דעכ"ז טענין ליתומים גדולים דילמא אבוהון קודם שנה שביעית זו עשה פרוזבול ואין מדברי פסק מר"ן זו שום חיוב לומר דסבר כהרדב"ז ודו"ק אלא דעל דחייה זו עמדו לנגדי דברי הסמ"ע סק"ס ע"ש וצל"י ודו"ק:

ש"ע סל"ג. נאמן אדם לומר פרוזבול היה לי ואבד וכו' אפילו אם טוען הלוה שודאי לא כתב פרוזבול כ"כ הש"ך בס' צ"ד סק"ח וכן מבורר בב"י וכן מוכח מפסק הש"ע כאן סל"ה וגם ממה שהשוה פרוזבול היה לו עם תנאי היה בינינו ופשוט הוא וק"ל:

ש"ע סל"ד. וכן אם אמר המלוה תנאי וכו' אפילו במלוה ע"פ איירי ואל יקשה לך שאדרבא יהיה הלוה נאמן במיגו דלהד"מ דכאן יש למלוה חזקה דלא שביק התירה ואכל איסורא כ"ך הרב"י משם בע"ל התרומו"ת ע"ע וק"ל ודו"ק:

תוכן העניינים

פעמוני זהב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה