אור ברסלב
פעמוני זהב סימן סו

פעמוני זהב· רבי רפאל אנקאווא

סימן סו

סימן סה

ש"ך סקי"ח. וז"ל כתב מהרשד"ם נראה בעיני בחילוק שחלקו השותפים השטרות שכתובים על שם שניהם צריך כתיבה ומסירה כשאר שטרות וכו' פשוט בעיני דדברי מהרשד"ם אלו אין להם סתירה מדברי מר"ן כס' זה סמ"א שכתב וז"ל אחים או שותפים שבאו לחלוק ויש להם שטרות ישומו ב"ד כל השטרות לפי שווין ויחלקו וכו' דהתם נמי יכול להיות שהכוונה היא דמר"ן השמיענו שם כיצד חולקין השטרות אבל עכ"פ אין להם קנייה גמורה זה מזה כי אם בכתיבה ומסירה על דרך דברי מהרשד"ם שכתב כאן. אלא מאי דמספיקא לי הוא דשם לא גילה מר"ן דעתו אלא דלענד"ן דגם מר"ן מודה בשותפ' דלא לאפושי פלוגתא בין מר"ן ומהרשד"ם אך מספיקא לי באחים שירשו מאביהם שטרות המוזכר שם אם גם בהם נימא בעינן כתו"מ או לא הואיל ומהרשד"ם ז"ל לא הזכיר דינא דאחי' כי אם דשותפי' ונראה לע"ד דבאחים פשוט דצריך כתו"מ וילפינן לה מקו"ח מדין דשותפים דהא בשותפים אם היה כתוב השטר בשם שניהם הדין הוא כל מי שיוציאנו יכול לגבות בו וכמ"ש מר"ן הב"י בס' ע"ז. בשם הרשב"א ופסקו מור"ם בס' הנז' ס"י ועכ"ז אם באו לחלוק צריך כתיבה זה מזה מכ"ש היכא שבא אחד מן האחים שאינו יכול לגבות כל השטר כולו אלא חלקו דוקא כמו שכתב מור"ם סע"ז ס"ט וסקע"א ס"א לא כ"ש דצריך כתו"מ ודאי דצריך כתו"מ:

אלא דכל זה נראה דוקא היכא דלא עשו שום קנין לא השותפים ולא האחים אלא זה ברר לעצמו שטר זה וזה שטר זה ואח"כ באו להחזיר אבל אם חלוקתם היתה ע"פ הגורל בזה ראיתי בספר הבהיר כר"ם חמ"ר סקי"ח שם כתוב וז"ל שני אחים שחלקו שטרות בגורל והלך אחד מהם ומכר שטרו למחצה ואח"כ רצה אחיו לבטל החלוקה וההקנאה שהרי לא כתב לו שטר מסירה נראה דאינו כלום דאחים שחלקו בגורל שטרות שביניהם כל אחד יעשה בשלו מה שירצה ועיין בס' ס"ו סמ"א בב"י ובסמ"ע ויש מחכמי הדור שפסקו כיון שאין כאן כתו"מ יכול לחזור בו ואינו נ"ל כן מצאתי כתוב משם הרב המשביר זלה"ה מכת"י מוהר"ש אבן ציר זלה"ה עכ"ל ואנא בריה קלה נלע"ד שהד"א כמ"ש רב המשב"ר דהא גורל מקנה כל דבר ודבר הצריך משיכה או שאר קנינים וכמ"ש מר"ן בס' קע"ג ס"ב וא"כ למה יגרע גורל השטרות וק"ל:

ש"ע ס"ו שטר העשוי בערכאות וכו' וכן שטר של כת"י הם נקנים בכתו"מ ע"כ ואם היה כת"י של עכו"ם עיין להרב משכנו"ת הרועי"ם מערכת כא"ף אות כ"ו שנסתפק בזה וזו הלכה העלה דגם כת"י של עכו"ם נקנה בכתיבה ומסירה ודו"ק:

שם ס"ח. שטר משכונא להר"י ן' מיגש וכו' והגאונים כתבו וכו' ולענין הלכה אי נקטינן כסברת מהר"י ז"ל או כהגאונים הנה הש"ך סקכ"א כתוב בסוף דבריו וז"ל וא"כ משמע דקי"ל התם עיקר דיכול למחול א"כ קי"ל הכא כהגאונים ע"כ וידוע דט"ס נפל בדברי הש"ך אלא דראיתי להרב בעל נתיבו"ת המשפ"ט שכתב וז"ל ויש בדברי הש"ך ט"ס וצ"ל כיון דקי"ל התם עיקר דאינו יכול למחול א"כ קי"ל הכא כהגאונים ע"כ א"כ לפי דברי הש"ך בהגהת הרב נה"מ הדין כהגאונים אך ראה ראיתי להרב הגדול מעוז ומגדול מוהר"ר רב אד"א זלה"ה בס' מעין גנים דלא כן דעתו דראיתי לו שכתב וז"ל בש"ך סקכ"א בסוף הדבור א"כ לא קיימא לן הכא כהגאונים כצ"ל עכ"ל א"כ לדבריו אדרבא נקטינן כדעת מהר"י ן' מיגש זלה"ה:

וראיתי להרב הגדול מוהריט"ץ זלה"ה בס' קס"ח שכתב דלא בעינן בשטר משכונה כתו"מ אליבא דהר"י ן' מיגש זלה"ה אלא דוקא במקום שבא להקנות לו השטר דהיינו גוף המלוה אבל אם מכר לו גוף הקרקע עצמה שכתב לו שהוא מקנה לו כל שעבודה דאית ליה בההוא קרקע אליבא דכ"ע מהני וז"ל אמנם אם מכר לו גוף קרקע המשכונה כולי עלמא מודו דמהני דבשאר מלוה לא מהני מכירת החוב משום דאינו בעין ולאו מידי זבין ליה וגם אותיות אינם נקנות אלא בכתיבה ומסירה אמנם בגוף משכונת קרקע אם מכר לו הכח והשעבוד שיש לו בקרקע פשיטא דקנה וכו' עכ"ל יעו"ש וכן ראיתי להרב אחרון כמוהר"י ן' וואלי"ד זלה"ה בס' וי"ץ סקנ"ז דבא מעשה לידו וסמך אתכא דמהריט"ץ ז"ל ומדבריהם נשמע דקי"ל כמהר"י ן' מיגש זלה"ה ודו"ק:

במורם ס"י. וודוקא שטר שנכתב אבל אם עדיין לא נכתב לא יוכל להקנות באגב עכ"ל. לעד"ן דבנכתב אפילו עדיין לא חתמו עליו עדים הואיל וגוף השטר ישנו בעולם נקנה הגוף והשעבוד שיש בו כשיחתמו העדים וכן נראה לי לדקדק מדברי מור"ם לקמן סכ"א שכתב שם וז"ל ודוקא אם העד חתום על השטר אבל לא יוכל להעיד ע"פ ע"כ והטעם הוא משום חשד כמ"ש שם א"כ ש"מ דלא חששו אלא משום חשד הלאו הכי לא איכפת א"כ ש"מ דיש קנין לשטר שעדיין לא נחתם ודוחק לומר דההיא דסכ"א איירי בחתם מיהא עד אחד מהם הוא דמהני קנין אבל אם עדיין לא חתמו כלל נימא דלא מהני ביה קנין זה דוחק. דשטר בעד אחד הוי כמו שאינו לענין שעבוד אחריות וגם אפילו לגבי לוה אם יאמר להד"מ וא"כ אין לחלק בין חתים בעד"א לשאינו חתום כלל ודו"ק ושטר שאין עדים עליו אלא נמסר לפני עדים דאין כח השעבוד יוצא מן השטר אלא בעדים ואינם חתומים עיין בקצו"ת החוש"ן בס' זה סק"ז שכתב דגם הוא נקנה בכתיבה ומסירה ודו"ק ועיין בס' גוא"ץ דרי"ח מה שכתב שם בפסקת הלכה י"א יעו"ש:

ש"ע סי"ד. אין שטר נקנה בחתו"מ אלא שט"ח וכו' ושט"ע עיין למהרי"ט דס"ל דנקנה באגב קרקע אבל לא בכתו"מ משום חלק בפיקדון וכן שטר של פקדון ג"כ אינו נקנה בכתו"מ עיין לכנה"ג הגהות הטו"ר אות ל"ו ועיין להרב מש"ה מערכת שי"ן אות ק"ב יעו"ש.

וטופסי השטרות עיין להרב גו"ר ארי"ה זלה"ה בחדושיו בהלכות מלו"ל ששם העלה דנקנה בכתו"מ ודו"ק יעו"ש דף רי"ח וק"ל:

שם בש"ע. או שטר של קנייה וכו' לע"ד פשוט דשטרי מכר דידן שכותבים בזמנינו ודאי דיכול להקנותם בכתו"מ דהא אנן בדידן אתרא דכתבי שטרא וא"כ הרי עיקר הקנייה היא בשטר והוא הגומר את הקנין כמ"ש מר"ן בס' ק"צ ס"ז וז"ל בד"א שקנה בכסף לבדו במקום שאין דרך לכתוב שטר אבל במקום שדרכן לכתוב שטר לא קנה עד שיכתוב השטר ע"כ ומצינו למר"ן ג"כ בסי' קצ"א ס"ג שכתב ז"ל שטרי דידן שטרי קנין הם ע"כ וכתב הסמ"ע סק"ו הטעם הואיל ונזכר בהם ענין המכירה ואע"פ שכתוב בהם לשון עבר מכרתי או נתתי וכו' יעו"ש הרי לפניך דלעיקר קניין מחשבי ונקנים בכתו"מ ויוצדקו דברינו אלה לפי הטעם דיהיב הסמ"ע והש"ך משם הטו"ר והר"ש דיהבי הטעם למה אם נקנה הקרקע בכסף וחזקה למה שטר ראיה דידהו אינו נקנה בכתו"מ הואיל ועקר הקנין הוא בכסף וחזקה ושטר אינו אלא לראיה לכך גם לוקח שני יקנהו באחד מהקניינים אבל בנדו"ד אתרא דכתבי שטרא אפי' אם יהיה קנין וכסף עכ"ז עיקר סמיכותייהו על השטר א"כ הדר דינו כאלו הקנין בשטר לחוד ושטר קנין מיחשב להיות נקנה בכתו"מ ודו"ק שוב ראיתי מ"ש הש"ך סקע"ב דכך נראה סברתו ועיין למש"ה מערכת שי"ן אות ק"ה וק"ל

ש"ע סט"ו. בסופו ואם מת הלוה קודם שלקחו ואח"ך מת מלוה אינו גובה וכו' לדעתי פשוט בזה דאין הלוקח יכול לחזור על יורשי המוכר ולומר להם הואיל ואביהם מת שהיה ראוי לישבע א"כ מחוייבים לפרוע לי מממון אביכם דזה אינו דיכולים הם לומר לו אין לך עלינו אנחנו ואבותינו כלום ואילו היה אבינו חי היה נשבע לך ועכשיו שמת מזלך גרם שנתעכבת ולא תבעת בזמן שהיה אבינו חי והיה נשבע לך ומידך היתה זאת ומעולם לא היה לך אצל אבינו תביעת ממון. ופשוט וק"ל:

שוב ראיתי להרב דמש"א זלה"ה שכתב וז"ל אינו גובה אפילו בשבועה ע"כ ופשוט שאינו חוזר על יורשי המוכר כיון שהוא אינו פושע רק הורע מזלו של לוקח גרם לו עכ"ל ונהניתי תהלי"ת ודו"ק:

ש"ע סכ"ג. המוכר שט"ח וכו' ומחלו מחול וכו' ובדין האחים שחלקו שטרות ע"פ הגורל או בגוד או איגוד עיין להרב מש"ה מערכת מי"ם אות כ"ו ששם ציין שיעיין בדין זה בסי' צמ"ח צד"ק סס"ו ובתשובות רמ"א ספ"ג מהו הדין אם אחר החלוקה מחל אחד ללוה יעו"ש:

ולעד"ן דספיקא דא יופשט ממה שכתבתי לעיל בדברי הש"ך סקי"ח דמשם באירה דאם חלקו צריך כתיבה ומסירה זה מזה. דכן כתב הרב מהרשד"ם יעו"ש דכתב דאם לא היתה כתיבה ומסירה יכולים לבטל החלוקה וא"כ לא נמצא שום עדיפות באחים מאדם דעלמא והגם דמהרשד"ם לא נקט בדבריו אחים אלא שותפים שם כתבתי דאדרבא כ"ש אחים דהם גריעי יותר מדינא דמהרשד"ם וא"כ פשוט דיכולים למחול כל אחד חלקו דגם חלק ממנו יכול למחול כמ"ש הש"ך בסקפ"ג וגם לסברת הרב המשב"ר שהבאתי לעיל גם הוא יסבור כן ולדעתי זה פשוט וה' עינינו יאיר לחזות בנועם שיח דברי תשובת רמ"א וצ"ץ אשר זכר שר משה שכתבנו וק"ל. אחר זמן רב נראה אלי ספר פת"ש וראיתי לו שהביא מגדולי הפוסקים הפך מזה וחלק שם בין יורשים למוכר ומסיק דאין יכול למחול שום אחד משותפים או יורשים יע"ע ודו"ק:

שם ואפילו התנה עמו וכו' ואפילו נשבע שלא ימחול לא מהני שבועתו ואם עבר עליה זכה הלוה ופשוט כמ"ש אצלי באורך ע"ש ר"ט וכ"כ הרב ברי"ת אבו"ת וק"ל:

שם ומאי תקנתיה וכו' עלה על דעתי לומר דיש תיקון לזה על ידי שלא ימכרו השטר בכתיבה ומסירה אלא שהמלוה יודה ללוקח ששטר זה הוא נעשה מעיקרא מנכסי הלוקח ולא נכתב על שמו אלא משום שהוא היה שליח ועל ידי אודיתא זאת יהיה השטר קנוי ללוקח ואינו יכול המוכר למוחלו דהוי כמ"ש מור"ם סוף סעיף זה אלא דאח"כ נזכרתי מ"ש בש"ך לעיל בסי' ס' סקל"א ע"ש ועיין מ"ש עליו הרב קצו"ה ודו"ק:

בש"ך סקע"ג. המוכר שט"ח וכו' בתשובת מבי"ט ח"ב שכ"ט פסק וכו' ולא נהירא וכו' ולענין דינא אם הלוה יכול לעכב המעות בידו ולימא קי"ל כהמבי"ט או לא ראיתי בס' כר"ח ח"א סר"נ וסקפ"ו שהביא דהרב נתיבו"ת המשפ"ט כך פסק כסברת הש"ך וכתב דכן העלה בשו"ת רבינו הגדול יעב"ץ זי"ע וכ"כ משם הרב המוסמך כמוה"ר אליהו צרפתי זלה"ה והסכימו עמו חו"ר מקנאס יע"א כמהרש"ט וכמוהרי"פ זלה"ה ע"כ ועד אחורן ראיתי להרב כמוהר"ר יוא"ל זלה"ה בסי' תוש"י ח"א סל"ח שכתב בפיסקא אחת וז"ל גם מה שכתב שיצא הבן בטענה מחודשת שיזכה הוא במותר של השטר כמ"ש המבי"ט ז"ל מדין מצרנות מלבד שהש"ך חולק עליו אלא שכך פסק מור"ם בהג"ה סו"ס קע"ה והוא מתשובת רשב"א דלא שייך בחוב דינא דבר מצרא עכל"ה הרי לפניך דרך מרווחת דמור"ם הכי קי"ל ודו"ק:

ש"ע סכ"ו. במור"ם ואם הקנה לו החוב עצמו אגב קרקע י"א דאינו יכול למחול וי"א דיכול למחול וי"א דאין כאן קנין כלל דאינו נקנה באגב ולא בחליפין ועיין לקמן סר"ג ס"ט ע"כ מדברי הג"ה זו ומן הסימנים שציין הסמ"ע סקס"ז והש"ך סקצ"ג מכולהו מוכח דמלוה ע"פ אין לה שום קנייה כלל זולת מעמד שלושתן המפורש בס' קכ"ו ובס' זה סי"ב דממנו משמע דאין קנוייה למע"פ כי אם במ"ג ועיין בס' בנ"י חי"י סר"ג יעו"ש:

והנה מעשים בכל יום כמה בני אדם שעשו שותפות ועשו הלואות ע"פ מעסק מסחרם ובעת פרידתם נשארו להם חובות בע"פ ביד אחרים ב"ב ושאב"ב ולפעמים חולקים זה נגד זה ולפעמים אחד לבדו לוקח כל ההקפות ע"י גוא"א ולא ידעתי מה תיקון יש בדבר דלא למיהדר זע"ז ותהיה קנויה למי שלקח ההקפות ולא יוכל לחזור לא הוא ולא חבירו ועלה על דעתי לעשות תיקון זה דהיינו להשביע בשבועה חמורה כראוי שלא יחזרו זה על זה ואזי מחוייבים הם לקיים השבועה כההיא דסר"ט ס"ד יעו"ש וכן נזדמנה לי תשובה אחת בספר כר"ח ח"א סק"לט וז"ל תשובה הן אמת דקי"ל אין שטרות נקנין אלא בכו"מ אך יש לשמוע בנדו"ז שהחלוקה קיימת אם מכח השבועה שנשבעו לחלוק ע"פ ברורים א"כ לא יהיה אלא חובות על פי וקבלו עליהם לחלקם בשבועה אפע"פ שאין דרך לקנות חוב ע"פ עכ"ז מכח השבועה נסתלק כ"א מחלקו עכל"ה וא"כ כך היתה דעתי להשביע אותם שהקנו זל"ז מכח השבועה אלא דעכ"ז לעולם אין דעתי נוחה בזה דהא אפילו כפי האמת יתפלש באפר ויקיים שבועתו עכ"ז מצד הקנייה אין כאן קנייה גמורה אלא מכח השבועה דוקא וא"כ חוששני אם התיר יתיר שום אחד מהם שבועתו וכמ"ש שם מור"ם בסר"ט ס"ד א"כ מה הועילו חכמים בתקנתם:

על כן אמרתי שיש תיקון שבעת פרידתם יכתבו בניהם שטר הודאה שבשעת שותפותם התנו בניהם שכל ההקפות יהיו ביום אחרון לפלוני שלקח אותם עתה אם בגירעון כסף עשרה או עשרים למאה לקח אותם יכתבו שהתנו שעל דעת שיהיו לפלוני ביום אחרון בגירעון כו"כ ירדו לשותפות וכו' ואזי לא יוכל שום אחד מהם לחזור דכל תנאי שבממון קיים והן אמת דכתיבת הודאה זאת שקר היא דלאו להכי נשתתפו עכ"ז מהנייא וראיה מהודאה דאיסור גיורא שהודה לרב מרי בריה דכתב בגמרא בבתרא דף קמ"ט יעו"ש דאפילו הודאת איסור שקר היתה עכ"ז אהנייא לרב מרי להקנות הנכסים יעו"ש ועיין הרדב"ז שכ"ה:

וכן נמי מוכח מדברי התוס' בגיטין דף י"ג ע"ב דשם נאמר בגמרא אמר רב הונא אמר רב מנה לי בידך תנהו לפלוני במ"ג קנה ע"כ וכתבו שם התוס' אומר ריב"א דבמעמד שלשתן קנה בע"כ של לוה או של נפקד דאי לא קני אלא מרצונו למאן דאמר דוקא בפיקדון קנה למה הוצרכו לתקן מעמד שלושתן יאמר לו זכי וכו' ועוד דאף כשאין הפיקדון ביד הנפקד יקנה באודיתא כדאמר בבתרא דף קמ"ט אדהכי נפק אודיתא מבי איסור גיורא אלא להם נראה דאפילו בע"כ קנה עכל"ה הרי לפניך מדברי התוס' אלו מוכח דלא תקנו מעמד שלושתן במלוה ע"פ אלא משום שיקנה בע"כ הלאו הכי היו יכולים לתקן באודיתא והגם שתהיה אודיתא בשקר לא איכפת לן הן אמת שהרואה יתמה בדברי התוס' אלו דמאי תקנו בדבריהם דסוף סוף הואיל ואודיתא קנייה בע"ך א"ך למה תקנו מעמד שלושתן הוו ליהו לתקן אודיתא. וראיתי למהר"ם ז"ל שהקשה קושייא זאת ותירץ וכתב וז"ל וראיתי להרב חכמ"ת שלמ"ה כתב שלא רצו חכמים לתקן אודיתא דהוה דבר שקר ולא נאה להם לתקן מילתא דשקר אלא שהתוס' מקשין דאי לא קני מ"ג כי אם ברצון לא הוו צריכי לתקן אלא יאמר לו זכי ואי משום דלפעמים יקרה שלא יהיה הפיקדון בידו דזה הוא לא שכיח וכיון דאף לזה יש תיקון כי יכול להקנות על יד אודיתא לא היו צריכי לתקן מעמד שלשתן זהו כוונתו אף שאין לשונו ממש ולי נראה שקנין מעמד שלושתן נעשה בקלות יותר שלא יצטרכו לשום דבר אלא יזדמנו יחד אבל באודיתא צריכין לטרוח אחר העדים או ב"ד שיודה בפניהם ויצטרך אח"כ להביא עדים עכל"ה נמצינו למדין לא מבעיא לסברת מהר"ם ז"ל כוונת התוס' היא דהוה ליהו לתקן אודיתא אפילו היא שקר ולא תקנו אותה אלא משום טרחא ואפילו לדעת מהרש"ל שכתב דלא רצו חכמים לתקן מילתא דשקרא היינו דוקא אם חכמים באו לעשות תקנה בעולם הוא דחשו שלא לעשות כן לכתחילה משום מדבר שקר תרחק אבל בין איש ובין רעהו יעשו מה שלבם חפץ וכעין איסור גיורא ממש ועוד אפילו חכמים לא הוצרכו למעמד שלושתן והרחיקו עצמם ממילתא דשקר דאודיתא היינו דוקא משום דיש בידם לתקן הקניה על ידי מעמד שלושתן אבל אם לא היו מוצאים שום קנייה כלל הוו מתקני קנין על ידי אודיתם אפילו הוא שקר ומעשה דאיסור גיורא יוכיח כמפורש שם דמדחזהו על כל קנין ולא מצאו שום קנין מועיל אמר רב איקא אמאי ולודי ליה איסור וכו' ע"ש וא"כ גם בנדו"ד הואיל ולא מצאנו שום קנין למלוה ע"פ זולת מ"ג ובחלוקת השו"ת לא יוצדק כלל מ"ג כי הלוים יש מהם בתוך העיר ויש מהם חוץ לעיר ולפעמים ימצאו יותר ממאה לוים ויותר ויכלה הזמן לקבץ כל אחד ולעמידו במ"ג בזה פשוט דתקנתא טובה לעשות כמו שנלע"ל על ידי אודיתא כמ"ש שיודו שניהם שאדעתא דהכי נשתתפו כמש"ל ואזי איש על מקומו יבוא בשלם ודו"ק אחר שכתבתי כל זה למשך עשר שנים ויותר זכיתי לספר חומ"ש הנדפסים עם ספר קצו"ת החוש"ן ושם ראיתי בס' ס' מה שכתב הש"ך בסקל"א מ"ש על דברי הש"ע והש"ך רצה לחלוק על דברי הש"ע אך הרב קצו"ה דחה דבריו דאודיתא מהנייא בשטר כמ"ש הש"ע אך במלוה ע"פ אזיל ומודה לדברי הש"ך דלא מקנייא באודיתא יעו"ש ודבריו נצבו לפני היאך יתקיימו עם דברי התוס' שכתבתי לעיל על כן אמרתי להלכה ולמעשה צריך להתיישב ודו"ק:

ש"ע. אחים או שותפים וכו' עיין מ"ש לעיל על דברי הש"ך סקי"ח ומ"ש ג"כ לעיל על דברי הש"ע סכ"ג יעו"ש ועיין מ"ש כאן הרב פת"ש ועיין בדברי נתיבו"ת המשפט כאן סקצ"ג וממנו תלמוד דמאן דבעי כומ"ס ס"ל דיכול למחול ודו"ק:

תוכן העניינים

פעמוני זהב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה