אור ברסלב
פעמוני זהב סימן סה

פעמוני זהב· רבי רפאל אנקאווא

סימן סה

סימן סד

בש"ע ס"א. המוציא שטר אצלו ואינו יודע מה טיבו וכו' יהיה מונח עד שיבוא אליהו וכו' שטר זה אפילו יש בו נאמנות הואיל ואין הלוה מודה לא יחזיר וכמו שבא הדבר מפורש בפסק מר"ן לקמן סימן ע"א ס"י שכתב וז"ל שטר שיש בו נאמנות ויוצא מתחת יד אחר יש מי שאומר שאין הנאמנות מועיל בו ע"כ ופירש הש"ך סקכ"ו וז"ל ויוצא מתחת יד אחר אותו אחר אינו יודע אם הלוה חייב או לא יעו"ש וא"כ נמצא דכאן אפילו בשטר שיש בו נאמנות קא מיירי אך מה שיש להסתפק הוא אם שטר זה הוא עדיין בתוך הזמן אם חשבינן לזה שנמצא ביד אחר כנמצא בשוק דפסק בו בסימן זה ס"ו אפילו הוא תוך זמנו לא יחזיר או דילמא היכא דנפל גרע טפי כמו שמצינן לענין הודאתו של הלוה דאם הוא ביד אפר מהני הודאת הלוה להחזירו למלוה כמ"ש בס"ג ויעו"ש בסמ"ע והש"ך לא כן בנמצא בשוק לא מהני כלל הודאתו ועלה בדעתי לומר דמדלא כתב מר"ן כאן אפילו הוא תוך זמנו כמו שכתב שם בס"ו בדין המוצא שמע מינה דשם דוקא הוא דגרע טפי לא כן כאן שנמצא ביד אחר:

אלא דאחר העיון ראיתי להרב כס"ף משנ"ה ז"ל בפי"ד מהלכות מלו"ל הלי"ג דשם פירש דברי הרמב"ם דבזה איירי דאפילו בנמצא ביד אחר והוא בתוך זמנו יעו"ש אלא דראיתי להרב משנ"ה למל"ך שהשיגו שם בתמיהא גדולה על פירושו ולסוף כתב דצ"ע ומה שהביא משם מוהרש"ך שם בסיום דבריו לא בא הדבר עד גמירא לידע מה דעתו לבסוף והגם שכתב כתב המגי"ה עיין במ"ש הרב המחבר פרק ח"י מהלכות אישות ספר מש"ל על הלכות אישות אינו בידי סוף דבר לדעת הכסף משנה מיהא דאפילו הוא תוך זמנו ונמצא ביד אחר לא יחזרנו ובודאי כוותיה נקטינן שלא להוציא מיד מי שהוא מוחזק:

ומדברי הסמ"ע בס' ע"א ג"כ נראה דדעתו כהרב כס"ף משנה זלה"ה דהא מצינו למר"ן לקמן בס' ע"א ס"י דכתב וז"ל שטר שיש בו נאמנות ויוצא מתחת יד אחר יש מי שאומר שאין מועיל הנאמנות עכ"ל וכתב הסמ"ע סקכ"ב וז"ל ויוצא מתחת יד אחר וכו' נראה שהוא מטעם שכתב הטור והמחבר לעיל בסי' מ"א בשם הרמב"ם בדין הדומה לזה וז"ל וכן הורו רבותי שאפילו השטר יוצא מיד אחר והלוה טוען ממני נפל אחר שפרעתי אפע"פ שהוא בתוך הזמן נשבע הסת ונפטר שכיון שאין השטר ביד המלוה אין כאן חזקה עכ"ל הרי עיניך הרואות דדין דסעיף זה ס"ל להסמ"ע דהוא מאותו דין דהרמב"ם דפסק מר"ן בס' מ"א ואם האמת דאותו כסף דנמצא ביד אחר הוא מיירי דהאחר אומר שמצאו בשוק א"כ קשה חדא האיך הסמ"ע ז"ל יליף טעם לדין זה מאותו דין הרי שם מיירי דאומר האחר שמצאו בשוק ובכאן איירי בשליש שאינו יודע ממי בא לידו וא"כ שאני התם הואיל וכבר נפל אפע"פ שעתה הוא ביד אחר עכ"פ איתרע בנפילה לא כן כאן שמעולם לא נפל אלא שהוא ביד שליש ואיני יודע ממי בא לידו וכמו שכן מוכח מדברי הש"ך סקכ"ו דבזה איירי מר"ן וא"כ הסמ"ע האיך יליף דין הנמצא ביד שליש מדין נמצא ביד אחר שמצאו בשוק וכמו שמפורש הדבר בדברי הכסף משנה דבנמצא ביד אחר וידוע שנמצא בשוק שהוא גרע טפי כדמתמה דאם בזה איירי הרמב"ם לא הו"ל לכותבו משם רבותיו אלא מיירי בדלא ידוע שנפל בשוק איירי יעו"ש וא"כ הדרן לדברי הסמ"ע היאך יליף דין שליש מדין הנמצא ביד אחר שמצאו בשוק אלא ודאי דמוכרחים לומר דהסמ"ע אזיל בשיטת הרב כסף משנה דדברי הרמב"ם הם אפילו נמצא ביד אחר היינו בשאינו ידוע שנפל בשוק ומצאו האי אחר א"כ הואיל ולא נודע שנפל אין כאן רעותא ובזה אתי שפיר ילפותא דהסמ"ע דיליף טעם לכאן משם:

אלא דעדיין קשה לנגדי דלפי דברי מר"ן הכסף משנה דס"ל דמה שכתב הרמב"ם וכן הורו רבותי אפי' נמצא ביד אחר היינו שאינו ידוע שנפל בשוק א"כ יש תימא גדולא דפסקיו סתראי. דבסימן מ"א ס"ד פסק כסברת הרמב"ם וז"ל ואפילו היה השטר יוצא מתחת יד אחר והלוה טוען ממני נפל אחר שפרעתי אפע"פ שהוא בתוך זמנו נשבע הסת ונפטר שכיון שאין השטר ביד המלוה א"כ חזקה ע"כ וא"כ יש תמיה דשם פסק דישבע הסת ויפטר וזה הפך מה שפסק כאן בס' ס"ה ס"א המוציא שטר אצלו ואינו יודע מה טיבו אם המלוה הפקידו או הלוה או אם הפקידוהו בידו בתורת שלישות יהיה מונח עד שיבוא אליהו עכל"ה וא"כ דבריו סתראי דשם פסק ישבע הלוה ויפטר ובכאן אמר שיהיה מונח עד שיבוא אליהו ותמיהא האיך יפסוק הרמב"ם שם שישבע ויפטר הפך משנה ערוכה יעו"ש בב"י מקור הדין והתבוננתי וראיתי דתמיהתי זאת היה תמיהת הרב משל"ם שתמה על מרן הכסף משנה במה שפירש בלשון הרמב"ם וז"ל הרב התנא הוא משל"מ קשה לפירוש מוהריק"א דאי כפירושו למה ישבע הלוה ונפטר דהא דינו הוא שיהיה מונח עד שיבא אליהו כמ"ש רבינו בסוף פט"ו וז"ל מצא שטר בין שטרותיו ואינו יודע מה טיבו וכו' וצל"ע עכ"ל א"כ תמיהתו היא תמיהתנו:

אלא דאחר העיון נלע"ד דלאו קושייא כלל ודברי מר"ן בכ"מ מבוררים ומדוייקים דמה שפירש פרק י"א בההוא דהורו רבותי שאפי' היה השטר ביד אחר דישבע הסת ויפטר ופירשה מר"ן כסף משנה דבשאינו יודע שנפל קמיירי וכו' הכוונה דידיה היא אין אנו יודעים שנפל ומצאו זה אלא מיירי שאותו אומר איני יודע שטר זה מה טיבו אם איזה אחד הניחו אצלי או שניהם או מצאתי אותו בשוק דמעולם אינו אומר שיודע ודאי שבא לידו מיד אחד מהם אלא שיכול להיות שמן השוק בא לידו בזה דברו רבותינו רבותיו דהרמב"ם ואמרו דישבע הלוה ויפטר והיא היא שפסק המחבר מר"ן בסו"ס מ"א לא כן ההיא דהמוציא שטר אצלו דמשנה ערוכה שנינו יהיה מונח עד שיבוא אליהו היינו כמו שפירשה רש"י שם דהיינו שאינו יודע מה טיבו אינו יודע אם מן המלוה בא לידו או מן הלוה או מיד שניהם יעו"ש וכן פירשה ג"כ הר"ב המגי"ד סוף פרק ט"ו מהלכות מלו"ל וכפירושם נקט מר"ן כאן בדבריו בס"א דהיינו דוקא בשיודע שבא לידו מיד אחר אלא שאינו יודע מי הוא האחר אם הלוה או המלוה או שניהם אבל מעולם לא נסתפק שבא לידו מן השוק בזה הוא דאמרו יהיה מונח עד שיבוא אליהו אבל שם בדברי הרמב"ם ומר"ן דס' מ"א אדרבא מדוקדק להפך מלשון שכתב ואפילו היה השטר יוצא מיד אחר והלוה טוען ממני נפל משמע שבדברי המוציא מזכיר חשש נפילה וכגון שאומר איני יודע אם בא לידי מיד איזה אחד מהם או מצאתי בשוק וזה אומר ממני נפל בזה הוא דכתב הרמב"ם משם רבותיו דישבע ויפטר ולע"ד נראה דחלוק זה פשוט ותמיהא אדרבא על הרב תנא הוא היאך יצא הדבר מפי המלך והניחו בצ"ע:

אלא דפש גבן לברורי אליבא דהסמ"ע בס' ע"א דיליף טעמא לדינא דס"י מההיא דסימן ע"א שכתבנו הרי ההיא דסי' ע"א איירי באומר אותו שבידו הוא מסופק אם בא לידו מיד אחר או מצאו בשוק לא כן ההיא דסימן ע"א ס"י מיירי בשאינו יודע ממי בא לידו שאינו מסופק אם מצאו בשוק וכמו שפירש הש"ך שם דברי מר"ן יעו"ש בסקכ"ו ובסקכ"ז וא"כ הואיל וכך הוא היאך יליף טעם זה מזה אלא נראה פשוט דבשלמא אי מפרשינן דברי הרמב"ם היינו בידוע שנפל ויוצא מיד אחר בזה הוא דיש לומר אין למילף ממנו דינא דסי' ע"א ס"י הואיל ושם מיירי שאתרע בנפילה הואיל וידוע שנפל אפילו הוא ביד אחר כמי שמונח בשוק דמי וגרע טפי לא כן אם הוא ביד אחר ואינו יודע בבירור אם מן השוק או מיד אדם אחר בא לידו לא יש רעותא כ"כ ולא גרע. אלא הואיל ונמצא ביד אחר ואינו יוצא מיד המלוה אלא הוא ביד אחר דאין כאן ריעותא ודאי דיכול להיות שלא נפל כלל אלא מיד איזה אחד מהם בא לידו ונמצא דלא גרע אלא הואיל ואינו ביד המלוה ומזה הוא דיליף הסמ"ע וא"כ עדיין ספיקה דידי במקומו עומד שהרי דברי הכסף משנה דפסיק ותני בדברי הרמב"ם ופסקם מר"ן בסמ"ע דאפילו בתוך הזמן אם הוא ביד אחר לא יתן לא לזה ולא לזה אלא דוקא היכא דאותו אחר מסופק שמא מצאו בשוק דיש חשש נפילה הוא דלא יחזיר אלא וכו' אבל בדינא דידן דס' ס"ה ס"א דאיירי בדליכא חשש נפילה אלא שהמוצאו אצלו מסופק ממי בא לידו עדיין הספק שקול אם הוא תוך הזמן מה דינו ואחר החיפוש ראיתי להרב הגדול הרב אד"א זלה"ה בספרו מעי"ן גני"ם שנסתפק בספיקא דידן וכתב דבריו בקיצור וז"ל המוצא שטר אצלו וכו' נ"ל דאם הוא תוך הזמן סמכינן אחזקה וכו' וכן משמע דעת הרב ממה שלא באר דאפילו תוך הזמן אין חוששין וכמו שכתב לעיל סי' מ"א גבי מי שאבד שטרו ועוד דבנפל עצמו ס"ל להראב"ד והרא"ש דאם הוה תוך הזמן לא חיישינן לפירעון ואפע"ג דלא קי"ל כוותיהו וכמ"ש שם בסימן מ"א מכל מקום נראה דבהא כו"ע מודו ואפושי פלוגתא לא מפשינן כנ"ל אלא שכסף משנה בספי"ד מהלכות מלוה כתב דאפילו בזו לא יחזיר וצ"ע להלכה עכ"ד קדוש. ואני עני הדעת רואה אנכי דגם רב אד"א דעתו הוא כדעת הרב משל"ם בההיא דמר"ן בכס"ף משנ"ה ולית ליה גם הוא ההוא חלוקא שחלקתי אני עני דהתם הוא דאמר הרב כס"ף משנ"ה הואיל וזה שבידו השטר מסופק הוא דשמא מנפילה מצאו אלא דגם רב אד"א זלה"ה ס"ל דהכסף משנה מיירי דומייא דס' ס"ה ס"א ולא ידעתי מה יענה גם הוא בתמיהת הרב מש"ל על מר"ן הכ"מ:

סוף דבר קושיית הרב תנא הוא ורב אד"א זלה"ה לדעתי הקלה אינה קושייא וכוונת מר"ן הכסף משנה כמש"ל וא"כ ספיקא דידן הרי הוא פשוט כמו שפשוט ותנאי רב אד"א בר אהבה זלה"ה דודאי הוא דאם הוא תוך זמנו יכול להחזירו למלוה מכח חזקה ודברי הכסף משנה ז"ל שמהם הוצרך רב אד"א ז"ל להניח הדבר בצ"ע לדעתי כבר פירשתי אותם ולא ישאר הדבר בספק זהו מה שנלע"ד להלכה ולא למעשה הואיל ורב תנא הוא והגאון רב אד"א זיע"א נראה מדעתם דלא כן הוא פירוש הכסף משנה זהו מה שנלע"ד ודו"ק:

העתקה מספר זכו"ת אבו"ת סנ"ט

שטר שלקחו אותו יורשי המלוה מבית יורשי הסופר עמדנו עמ"ש בס' א' ב' י"ו וראינו שהדין עם התובעים לגבות השטר ובשבועה שלא פקדנו אבא ויכללו ששום אדם לא החזיר להם השטר אלא הם לקחוהו מבית היורש קודם שבא ליד היורש וכמ"ש בתשובת הרשב"א דהביאה מר"ן בס' הנז' ס"ב ומה גם לדברי הסמ"ע שאפילו אחר בואו ליד היורש אם לקחו מידו קודם שיוצא היורש מפיו הספק דהיינו איני יודע מה טיבו ואפע"ג דיש לדחות ונימא דדוקא לקחו המלוה בידו מבית היורש כלשון הרשב"א והכא יורשי המלוה הוא שלקחוהו מבית היורש לא היא. דאין טעם לחלק בכן ויורש ומלוה כהדדי נינהו

ובזה אין צורך להכנס במ"ש מר"ן בסי"ו המחזיר שטר שמן הדין לא הי"ל להחזירו י"א וכו' וי"א וכו' הלכתא כמאן דנ"ד יורשי המלוה טוענים שלקחוהו קודם שבא ליד היורש וכ"ע מודו שגובה בו:

וכ"ש למ"ש הכנה"ג שלא נחלקו אלא בשטר שנפל יעו"ש וכן מבואר בסי"ו וגם הסמ"ע כ"כ אלא שהוא מחלק הפך כנה"ג. אך לכנה"ג צ"ע ס"א עם סי"ו הגם דאין צריך לענינו וחלוק זה מסתבר וגם יש לו קצת דמדומי ראיה מדסמך מר"ן עניין לו וכתב וי"א אפילו גבו בו ב"ד ואח"כ נודע שנפל וכו' נראה מזה דבנפל עסקינן הגם שיש לדחות דמעקרא בכל גוונא איירי בין בנפל בין הושליש והכא משום דבעי למימר דאפילו לאחר שגבו מחזירין ומוצאין ממלוה וכו' וזה דוקא בנפל דגרע. מ"מ נראה דמר"ן מעקרא בנפל מיירי ועוד טענו היורשים טענה הנשמעת דאם איתא דבתורת שליחות בא לידו של הסופר היה כותב ע"ג שהפקידוהו בידו שניהם שכן דרך הנפקדים לכתוב ואדרבא כתוב ע"ג בכתיבת הסופר הנז' נגד פלוני וראינו דבריהם דין ומשפט יתמוכו ועוד שכתוב בתשובת הרשב"א ס' אלף ל"ה דדוקא אם אין לו שייכות עם המפקיד או הנפקד אבל בן אצל אביו שמוצא שטרות אביו בידו ואינו יודע מה טיבן כאדם אחד הן והוי כמוצא תחת ידו עצמו והביאו הרב בהגה' ס"א והכא בנד"ד שהוא סופר ודרך המלוים להניח אצל הסופר שטרותיהם עד שיצטרכו להם שפיר חשבינן ליה כיש לו שייכות וכבן אצל אביו דהוי כאלו נמצא תחת ידו דמלוה וזכו התובעים בדינם. וחתומים חכמי פאס ע"ך:

וס"ל נמ"כ וז"ל בקצור אם דומה לאב ובנו שבועה זו שישבעו ששום אדם לא החזירו וכו' ל"ד שאפילו הוא עדיין ביד הסופר או יורשו מחזירין אותו למלוה ואם דומה הסופר לשליש דבעלמא ולכן נשבעין וכו' וכס' הרשב"א נראה דלא אמר הרשב"א אלא כשלקחו המלוה מבית היורש משו' דברירא לן מלתא וכדדיק לישניה גם סברא הוא דלא עדיף יורש ממלוה עצמו דאם המלוה מסופק אם פרוע אינו גובה בו ויורש זה אינו יודע אם פרוע ובמה יפה כחו לגבות בו ובשלמא אם מצאו ברשות אביו אפע"ג שכל יורש מסופק הוא אוקי שטרא אחזקתיה אבל בנמצא ביד אחר ואינו יודע היאך יגבה בו ויש להוכח ג"כ מלשון בה"ת שהביא הטו"ר וז"ל אבל אם פרע הלוה עצמו וכו' כיון שמדעת הבעלים באו לידם דוק בלשונו שהיורש תפיסתו לא מהנייא רק לפי שהבעלים פרעו מעצמם וברור ומ"ש החכמים דהרב כנה"ג כ' דנמצא ביד שליש כ"ע גובין. מאריה דאברהם מה יעשו למ"ש בריש הסמן יהי מונח וכו' ונראה דט"ס נפל בספרים וצ"ל דכ"ע אין גובין ובס' הסמ"ע דמפרש ס"א בשליש וסי"ו בנפל והוי פלוגתא וכן ממ"ש כנה"ג עיין בסמ"ע ר"ל דלא תקשי היאך סתם ואח"כ מחלוקת ובאמת חלוק זה דהסמ"ע דחוק ורחוק ואין לנו אלא דברי מר"ן דס"ל דדין אחד יש להם שכן בספרו הקצר כתב בדין א' ובסימן זה יתבאר עוד גם בב"י הביא פלוגתא דסי"ו על דין א' שנפל ושליש דין א' וטובא אשכחן למר"ן שמביא סתם ואח"כ מחלוקת ונראה לזכותם ממה שטוענים שהסופר א"ל שטרות יש לו של אביכם כשאזמינם אחזירם לכם א"כ השליש יודע מה טיבו וא"ת מי יאמר שאמר להם כך לזה י"ל יכללו בשבועה שא"ל כך במיגו דלהד"מ ולא הוי מיגו להוציא אלא כההיא דפסק מר"ן בס' פ"ב אם המלוה מודה שהתנאי שאומר שעדיין לא קיים הלוה התנאי נשבע הלוה הסת ופטור דלא מגו להוציא משום דאין כאן שטר מעליא וכמ"ש הסמ"ט. ובזה ניחא מ"ש הש"ך למה לא יהיה נאמן המלוה שמודה שלקחו מיד השליש במיגו שלא לקחו ומה שתרץ הוא דחוק יע"ש ונראה דהכא ליכא שטרא מעלייא. כיון דנמצא ביד שליש ואינו יודע מה טיבו ודו"ק ע"כ:

ש"ע ס"ו. המוציא שט"ח וכו' ואם מפורש בשטר שאינו חייב באחריות וכו' ואם היו לו קרקעות שאינם מכורים רק יש עליו חובות יתברר לך הדין מדברי הסמ"ע לקמן סקי"ט ומדברי הש"ך סקכ"ב יתברר לך דלא מהדרינן ע"פ הודאת הלוה עד שיתברר לנו שאין על הקרקעות הלוה שום תביעה כלל אזי הם קרוין בני חרי וק"ל:

שם המוציא שט"ח וכו' הילך פסק שפסקו הראשונים והובא בס' כר"ח ח"א סקס"א וז"ל שטר שנפל איתרע לא שייך לומר זה אלא כשהשנים כסדרן כתקונן והעולם שקט על שמריו אבל אם נכנסה בלשת לעיר וחללוה ושללו שללה ובזזו בזה ונטלו השטרות ההם קרעו מהם שרפו באש כמו שאירע לנו בעה"ר שנת תק"פ ותקפ"ג לא שייך לומר כיון שנפל איתרע אלא אם יביא עדים שהיה שטר עליו חייב כמבואר בענין המשכונה דאמרינן כמה ראוי אותו האיש להלוות וכמה היה ראוי המלוה ליתן וכותבין לו שטר עש"ב תשובת מוהריב"ץ וחתום עמו כמוהר"ש אלבאז זיע"א ע"כ:

בסמ"ע סקל"ג. למי שיתן וכו' מיהו אינו מוכרח די"ל ששלושתן עם המלוה בקשו לסופר שילך בשלחו' וכו' אבל בתחילת הדין באחד שלוה משלשה אנשים דאם היו מקויימים יחזרם ללוה בלא סימן דכתב הסמ"ע דמסתמא המלוה הוא המקיים את השטר ואינו מניח בידו וכו' כמ"ש בשק"ל הרי גם שם יש לחוש שמא אותו לוה בקש עם אותם שלשה מלוים לקיים השטר ולעכבו וכו' וא"ך למה לא חלק גם ברישא בין כתובים ביד שלשה סופרים לכתובים ביד אחד אלא דזה שבוש דגם אי אמרת שיש חששא זו עכ"פ נמצא דעדיין לא לוה וזכות הלוה היא חששא זאת וא"כ ממה נפשך יחזיר ללוה ופשוט הוא וק"ל:

ש"ע ס"ך. שטר שנמצא וכו' ואפילו במקצתו עכ"ל עיין מה שפירש הסמ"ע והש"ך בזה. ולע"ד נראה דבשטרי דידן שיש בהם שני דפין בדף א' כתוב בו השטר ובדף השני נשאר חלק ובא המלוה הזה וכתב השובר בדף החלק שאין כתוב כלל השטר בו או כתב בו פירעון ודאי דגם בזה יחלוק הש"ך על הסמ"ע ויאמר דאיתרע שטר זה דמה לי כתוב למטה בשטר תחת יד העדים או בדף האחר דהא טעם דאי בעי גייז יוצדק בשניהם וכמו דלא אמרינן האי מיגו היכא דנמצא תחת חתימת השטר כך לא אמרינן האי מיגו בנמצא בדף אחר וק"ל ועיין בטו"ז:

תוכן העניינים

פעמוני זהב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה