פעמוני זהב· רבי רפאל אנקאווא
סימן ס
ש"ע ס"א. הבא לגבות וכו' ואם כתב לו שהוא משעבד לו מטלטלי וכו' במקומינו מנהג פשוט שכך כותבים בכל השטרות והדר דינא אפילו יצא לפנינו שטר שאין כתוב בו דיינין ליה כאלו נכתב וכמ"ש הש"ע לקמן בס' ס"א ס"ה יעו"ש ותהלי"ת כך מצאתי מפורש להרב זי"ע זלה"ה בסימן כ"ו שכתב וז"ל ובנ"ד נראה שודאי כתוב בכתובה אגב שכך הוא המנהג ואפילו לא נכתב כאלו נכתב כדאיתא ח"מ סס"א ע"כ יעו"ע שם וק"ל:
שם ואפילו למנהג זה אם היה ללוה שטר חוב וכו' לע"ד נראה דלגבי שעבוד השטרות לא מהני מה שכתב לו בלשון זה ששעבד לו מטלטלי אגב מקרקעי דשטרות לא איקרו מטלטלין כמו שכתב מור"ם סס"ו ובסמ"ע ג"כ בסס"ו סקי"ב יעו"ש אלא דמיירי שכתב לו ששיעבד לו נכסיו דאזי הוי השטרות בכלל נכסי כמ"ש מר"ן בס' ס"ו ס"ג יעו"ש ובסמ"ע ומאי דנקט מר"ן כאן דהשטרות נשתעבדו באג"ק לא קאי אדבריו דלעיל דכתב ואם שעבד מטלטלי אלא נראה דכוונתו לומר ואם שעבד לו כל נכסיו דאזי גם השטרות בכלל זהו מה שנלע"ד:
אלא דראיתי בשטרי דידן דרכם לכתוב בזה"ל ובשעבוד כל נכסיו קרקע ואגבו טלטול וכו' ולשון זה לפי דעתי יש להסתפק בו דאם תפסינן תחלת הלשון שכתב כל נכסיו הרי נכללו גם השטרות ואי תפסינן לישנא בתרא הרי אין בו אלא קרקע ואגבו טלטול וא"כ שטרי לאו מטלטלי אינון אלא דגם לזה ראיתי בהרב"י סימן ס"ו בסי"א שכתב וז"ל כתב הרא"ש דאף לדברי ר"ח דס"ל דאותיות לא מיקנו באגב מודה דמשתעבדי באגב הילכך שטר שהיה לשמעון על ראובן ונשתעבד ללוי אף אם נתנו שמעון לאחר גובה ממנו כי שעבד לו שמעון נכסיו ללוי מטלטלי אגב מקרקעי ושטר שהיה לשמעון על אחר בכלל נכסיו הוא עכ"ל הרי לפניך מוכח מדברי הרא"ש בלשון זה מהני מדכתב תחילה נכסיו אפילו כתב מטלטלי הכוונה היא דהיינו הקנה לו כל נכסיו כדין מטלטלי אגב מקרקעי וכמ"ש הסמ"ע בס' ס"ו סקי"ב דברי מר"ן דס"ג יעו"ש ואין סתירה לזה מדברי הש"ך סס"ו ס"ק קל"ה דלשון זה שכותבין שעבד לו כל נכסיו וכו' שאני ודו"ק:
אך כל זה הוא לדעת מורם שכתב בס' ס"ו סע"ב דשטרות לאו מטלטלי איקרו אבל מדברי מר"ן כאן נראה דלא ס"ל הכי אלא ס"ל שטרות בכלל מטלטלין אינון מדכתב כאן בש"ע בזה"ל ואם כתב לו מטלטלי אגב מקרקעי וכו' ועכשיו אפע"ג שנהגו לכתוב שהוא משעבד לו מטלטלי אגב מקרקעי וכו' ואפילו למנהג זה אם היה ללוה שטר וכו' הרי מכאן משמע דאם כתוב ששעבד לו מטלטלי אגב מקרקעי בזה הלשון נשתעבדו השטרות אפילו לא כתב שעבד נכסיו א"כ מדברי מר"ן משמע דס"ל דשטרות בכלל טלטול נינהו:
וכן בא הדבר מפורש בטו"ר בס' זה ובס' קי"א בפירוש דשטרי בכלל מטלטלי אינון א"כ נראה פשוט דמר"ן לא ס"ל כדעת הרשב"א שהביא הרב"י בס' ס"ו דס"ל דשטרות לאו בכלל מטלטלי נינהו יעו"ע וכוותיה פסק מור"ם בס' ס"ו סמ"ב אלא דמר"ן פסיק ליה כדעת הטו"ר דכתב בפשיטות שטרות בכלל מטלטלין נינהו:
הן אמת דקשה בעיני דלפי זה דמר"ן פליג על מור"ם בס' ס"ו סמ"ב ודעת מר"ן היא דשטרי בכלל מטלטלי א"כ קשה למה הסמ"ע בס' ס"ו סקי"ב הוצרך לפרש ולומר בזה"ל הנותן נכסיו לאחר במתנת ברי מטלטלי אג"ק וכו' לקמן בסו"ס מ"ב כתב מור"ם דשטרות אינם בכלל מטלטלים ועפ"ז צ"ל דמ"ש המחבר כאן מטלטלי אג"ק ר"ל כשהמקנה הקנה לו נכסיו כדין מטלטלי אג"ק וזהו שסיים וכתב ז"ל אפע"ג דשטרי בכלל נכסי אינון עכ"ל וא"כ פשט לשון הסמ"ע מורה דגם מר"ן ס"ל כדעת מור"ם דפסק שטרי לאו בכלל מטלטלי אינון דאם לא כן למה הוצרך ליישב דברי הש"ע כאן הרי היה לו לומר דהש"ע הפך מור"ם דסמ"ב ותו לא מידי:
אך באמת לא ידעתי מה יענה הסמ"ע בלשון מר"ן כאן בסימן זה דפשט לשונו ברור דשטרי בכלל מטלטלי אינון ודוחק לפריש דיש חילוק בין שעבוד לקנייה דממ"ן אם מטלטלי אינון ישתעבד ויקנו בלשון מטלטלי אג"ק ואי לאו בכלל מטלטלי לא יקנו ולא ישתעבדו בלשון מטלטלי על כן נלע"ד דמר"ן פליג על מור"ם ודעת הש"ע היא לדעת הטו"ר שפירש בדבריו דשטרי בכלל מטלטלי אינון כמפורש בדברי הטו"ר ס' זה ובס' קי"א יעו"ש ודעת הסמ"ע ג"כ הכי איכא למימר ומה שהוצרך בס' ס"ו סקי"א ליישב דברי הש"ע כמש"ל לאו כוונתו לומר דפירוש הש"ע הכי הוא אלבא דהש"ע אלא כוונתו לומר דלדעת מור"ם דפסק בס' ע"ב דשטרי לא אקנו מטלטלי למה כאן לא הגי"ה כלום הרי פשט דברי הש"ע מורין דשטרי בכלל מטלטלי וכמ"ש הטו"ר וא"כ לדעת מור"ם דפסק בסימן זה ס' ס"ו כדעת הרשב"א בשטרי לאו בכלל מטלטלי הו"ל להגיה כאן ולכתוב דאפילו בלא האי טעמא דקנו לך וכו' לא יהיה לו קנייא. דשטרי לאו בכלל מטלטלי וכו' זהו מה שהקשה לסמ"ט על מור"ם דמה זו שתיקה ועל זה הוצרך בלשון זה שכתב הש"ע כאן יוצדק לקניית השטרות אפילו אלבא דמור"ם דס"ל שטרות לאו בכלל מטלטלי אינון זהו כוונת הסמ"ע ופירוש זה כדברי הסמ"ע כך מורה מדכתב בלשון זה לקמן בס' מ"ב כתב מור"ם וכו' אם האמת הוא דהש"ע עצמו ס"ל שטרי לאו בכלל מטלטלי למה הוצרך להביא דברי מור"ם ולכתוב וכו'. לא הו"ל אלא לפרש דברי הש"ע בפשיטות כמו שפירשו ויכריח הפירוש משום דהש"ע ס"ל דשטרי לאו בכלל מטלטלי אינון אלא ודאי לא נתכוון אלא לישב לשון הש"ע אלבא דמור"ם כמו שכתבתי זהו הנלע"ד:
שוב ראיתי להכה"ג בס' ס"ו הגה"מ סט"ו שכתב על דברי הטו"ר שכתב ז"ל כתב א"א הרא"ש ז"ל בתשובה בראובן שנתן לשמעון כל נכסיו במתנת בריא מטלטלי אגב מקרקעי בקנין לא קנאם. אפע"פ שהקנה לשמעון כל נכסיו אפילו הכי לא קנה השטרות כיון שלא כתב לו קני לך איהו וכל שעבודיה וכו' ועל זה כתב כנה"ג ז"ל נ"ב אמר המאסף אפשר דס"ל ז"ל דשטרות בכלל מטלטלי וכדעת הרמ"ע מפאנ"ו ז"ל בתשובותיו ספ"ז דאי ס"ל דשטרות אינן בכלל מטלטלין כסברת הרשב"א ז"ל בתשובה ס' תתפ"ה הביאה רבינו בי"ת יוס"ף ז"ל במחודשין ע"ט בלאו הכי לא קנה השטרות ביון דלא נכנסו בשעבוד אגב. ולא משמע כן מדברי הרא"ש ז"ל בתשובה זו בתשובה שהביאו רבינו בעל הטורי"ם ורבינו ב"י בס' רמ"ח ומדברי בעל הטורים בסו"ס זה סמ"ב. ואפשר לומר דאפע"ג דשטרות אינם בכלל מטלטלין אם אמר מטלטלי לפלוני מ"מ לענין שעבוד אגב נכנסו השטרות בכלל המטלטלין דכל מידי דמטלטל שעביד באגב. אי נמי הכא מיירי כששעבד לו נכסיו מטלטלי אגב מקרקעי וזה כתוב בסמ"ע ועיין בתשו' הרא"ש כלל פ"ה הביאה רבינו בעל הטורים בס' ס' ס"ד עכ"ל הרב החכם ז"ל:
הנה בראותי דברי הרב החביב אלו צהבו פני וששתי כעל כל הון יען שמדברי הרב תראה הגם שעלה על דעתו לחלק בין שעבוד למתנה כמ"ש בישוב הראשון לא נחה דעתו והוצרך להביא בהישוב השני שכתב הסמ"ע וגם זה נראה פשוט דלא נחה דעתו בו ליישב בו דברי הרא"ש. יען כי הרב סיים בדבריו בזה"ל ועיין בתשובת הרא"ש כלל פ"ה הביאה רבינו בעל הטורים בס' ס' ס"ד עכ"ל והרואה שם יראה בפשיטות דשם לא איירי בשעבד לו נכסיו אלא כתב לו מטלטלי אגב מקרקעי וס"ל דשטרות בכלל. וא"כ ודאי כוונתו לומר דמשם באירה דדעת הרא"ש דלא כהרשב"א ופשוט:
א"כ יוצדק לן לומר דמר"ן אזיל כשטת הטור ודלא כמור"ם ולא כתב הסמ"ע כל מה שכתב אינו אלא לדעת מור"ם דאזיל בשטת הרשב"א:
שוב ראיתי להכנה"ג סס"ו הגב"י קי"ג שהביא לתשובת הרשב"א דס"ל שטרי לאו בכלל טלטול וכתב על ז"ל נ"ב ויש ראיה לזה מבתרא פרק מי שמת ועיין במהר"ם מטראני ח"א ס' ק"ה אבל הרמ"ע מפאנו ז"ל ספ"ז כתב דשטרי בכלל מטלטלי אינון עכ"ל א"כ הואיל ומצאנו להרמ"ע הכי ס"ל ודאי דעתו הוא דמר"ן ס"ל דשטרי בכלל מטלטלי אינון דדחיקא מילתא לומר דפליג על מר"ן ומור"ם זהו הנלע"ד הואיל ומנהגנה נהוג שעבוד מטלטלי אגב מקרקעי ודינין ביהו שטרי בכלל מטלטלי אך טוב וישר לכתוב שעבוד כל נכסיו מטלטלי אג"ק לזאת כל הדעות וק"ל:
אך מה שעדיין לי להסתפק הוא אם לא היה ללוי בשעת הלואה שטרות על אחרים אם מהני לשעבד השטרות שיכתוב על אחרים כמו שמשעבד המטלטלים שיקנה אח"כ ואמרתי אני ללבי דודאי כמו שמהני דאקני במטלטלין כמו כן בשטרות דהא מטלטלין עצמם אם לא היו עדיין ברשותו ורצה להקנותם קנין גמור אינו יכול להקנותם דאין אדם מקנה דבר שאינו ברשותו ואפילו הכי כח השעבוד אלים טפי ויכול לשעבד אפילו מה שאינו ברשותו ומודו חכמים לר"ע בזה הואיל וכח השעבוד אלים א"כ אין שום גריעותא בשטרות מהמטלטלין דכמו דהמטלטלין לא נקנו בקנין גמור ומכח השיעבוד נשתעבדו כך הדין נמי בשטרות שישתעבדו לו אחרים בודאי דיכול לשעבדם בדאקנה וראיתי להד"מ בס' ס"ו ס"ד ופסקו סוף ס"י שכתב וז"ל אבל לא יוכל להקנות לו באגב שטר שעדיין לא נכתב עכ"ל וראיתי לסמ"ע י"ך שכתב וז"ל משא"כ בשאר דברים דיכול להקנות, יר קנה אגבן פרה וטלית לכשאקנהו וכמ"ש בס' ל"ז ובס' ס"א דיכול להשתעבד בדאקני עכ"ל וכשאני לעצמי הייתי מפרש דברי הסמ"ע דמ"ש דבשאר דברים יכול להקנות ולומר קנה אגב וכו' לאו הכוונה קנין גמור אלא שעבוד בעלמא וכדמסיים דבריו ומביא ראיה ממר"ן דסל"א וס' ס"א אבל לומר דהסמ"ע בקנין גמור קאמר זה לא יתכן דכבר ידוע ומפורסם דאין אדם מקנה דבר שאינו ברשותו אלא הכוונה שעבוד הוא דקאמר הסמ"ע וא"כ לפי זה יצא יצא לדברי הסמ"ע דגם לענין השעבוד ס"ל להסמ"ע דמטלטלי משעבדי ושטרות לא משתעבדי בדאקנה:
אלא דראיתי להטו"ז והש"ך שם שתמהו מאד על הסמ"ע שכתב דקנה המטלטלין אפילו אינם ברשותו א"כ שמע מינה דדברי הסמ"ע לאו בשעבוד קאי אלא על הקנין וא"כ אין משם ראיה דעדיין אני אומר דבשעבוד דכוחו אלים גם הסמ"ע יודה דמהני אפילו בשטרות ויכול לשעבדם בדאקנה ופשוט הוא:
אלא דעדיין לבי מהסס דהיאך הסמ"ע נעלם ממנו זה הדין חלילה דאין אדם מקנה דבר שאינו ברשותו אם האמת הוא כדברי הש"ך והטו"ז דכוונת הסמ"ע אקנייה קאי גם יש להקשות דאם דברי הסמ"ע אקנייה קאי מה מביא ראיה דבשאר מטלטלי אם הקנה אותם לו אפילו אינם ברשותו דקנה אותו מההיא דס' ל"ז וס' ס"א הרי התם לא מיירי מדין הקנייה אלא מדין השעבוד כמו שמבואר שם יעו"ש וצל"ע ועכ"פ לענין הדין נראה דמהני דאקנה בשטרות דכמו דאלים כח השעבוד ונשתעבדו דאפילו לגבי הקנייה לא מהני אגב כמו כתיבה ומסירה עכ"ז לגבי שעבוד מהני הוא הדין אפילו דאקנה מהני ודו"ק. שוב אחר זמן רב ראיתי מ"ש הסמ"ע בסקי"א סקט"ל והש"ך סקי"ט וששתי ודו"ק:
שם בדברי מר"ן ואפילו למנהג זה אם היה ללוה שט"ח על אחר ומכרו בע"ח נגבה ממנו דלא שייך בשטר תקנת השוק דלא שכיח וכו' ודאי פשוט דמיירי בתרתי בין אם עדיין לא גבה הלוקיח המוקדם מוצא ממנו השטר וגובה בו מן הלוה בין גבה בו. כבר הלוקיח המוקדם מוצא ממנו הממון ולא דמי כלל לההיא דמור"ם דס' ק' דאם תפס שטרות דלא הויא תפיסא ועכ"ז אם גבה כבר התופס אין מוציאין מידו וכמו שבא הדבר מפורש בכר"ח ס"פ משם כנה"ג וכמו שנראה מדברי הסמ"ע סק"י מטעם דיהיב התם יעו"ש דהתם חשבינן כאלו השטר עדיין ביד המלוה דידיה מונח והוי כאלו הטלטול עדיין ביד הבעלים ולא יצאו מרשות הלוה ומי שיש לו זכות בהם הרי הוא כאלו עדיין ביד הלוה ויכול לזכות במה שנוגע לו ולכך אם קדם התופס וגבה בו זכה כדקי"ל אם קדם המאוחר וגבה מה שגבה גבה ולכך התם אפילו אם תפס השטר לא מהנייא התפיסה וחולקים בו הבע"ח אבל על כל פנים אם גבה חזר הדין למה שגבה גבה או אפילו לא גבה אלא כתב לו מסירה הלוי עליו הדר דינו כאלו גבה וכמ"ש הש"ך שם בסק"ח אבל בכאי דשטר זה הוא משועבד למוקדם אפילו ימכרו לאחר בכתיבה ומסירה ודאי אפילו גבאו הלוקח המוקדם מוצא ממנו המעות הואיל ונשתעבד למוקדם הדר דינו כדין הקרקע דאפילו מכרו הלוקח המלוה מוציאו מיד הלקוחות אלא דכאן לא יתבע ללוה הואיל וכבר פרע למי שהביא לו השטר ונלמד זה במכו"ש ממה שפסק בס' ס"ו סט"ו יעו"ש אלא יתבע הלוקח לתת לו המעות וכן אם שעבד לו מטלטלי וקדם המאוחר וגבה ומכר גם בזה הדין שלא יוציא המוקדם מיד הלוקח דלא גרע ממי שלקח מן הלוה עצמו דאין בעל חוב שנשתעבד לו מוציא מיד הלקוחות משום תקנת השוק:
ואל תטעה לומר דאם זה הלוקח כבר גבה בשטר זה לא יוציא מידו כלל דהוי כאלו לא הי' שטר בעולם דזה לא יאמר דהא שטר זה כדין טלטול הוא ובדין טלטול אם כבר גבאו המאוחר אפילו מכרו יבוא המוקדם ומוציא המעות מיד המאוחר דהגם דהטלטול עצמו אינו יכול להוציאו מיד הלוקח כדאמרן אפילו הכי המעות יכול להוציאם מיד הלוקח דהואיל ושעבדם לו הדר דינו כדין הקרקע אלא שבקרקע טורף הקרקע ובמטלטלים משום תק"ה אינו יכול לטורפם וגובה מן המאוחר ואפילו קדם ומכר וגבה דכעין זה ממש ראיתי למ"ש מר"ן בס' ק"ז ס"ד יורש שמכר כל נכסי אביו ואין בעל חוב יכול לטרוף מהלקוחות כגון שמכרם לכותי וכיוצא בזה יש מי שאומר שגובה מהדמים שביד היתומים וי"א שאינו גובה ע"כ וכתב הסמ"ע סקט"ו וז"ל עיין בטור שכתב דנראה דבמכרו מטלטלים לכו"ע אין הבע"ח גובה מהדמים שקבלו בעדם משום דאין המטלטלי' של היורש משועבדים מן הדין למלוה וכו' יעו"ש ומצאנו ראינו לרבינו יעב"ץ זלה"ה ושאר רבנים דכתבו דאם שעבד אביהם למלוה מטלטלי אגב מקרקעי הדר דינייהו לדין הקרקע כמפורש בב"י ומחוייבים היתומים לשלם מה שקבלו במטלטלים שמכרו כל זה כתוב אצלי באורך וברוחב יעויין בסה"ק בתשובותי ומשם באירה דאפילו במקום שאינו גובה מן מעות המטלטלים אם כתב לו ושעבד מטלטלים אג"ק הדר דינייהו כדין הקרקע וגובה ממנו מעות וא"כ גם בשטר הואיל וכטלטול עשאוהו לשעבוד אפילו קדם וגבה חייב לפרוע הלוקח הזה למלוה שנשתעבד אליו ודו"ק:
סמ"ע סק"א. ומזה איירי המחבר כאן במ"ש דצריך לכתוב לו דאקני עכ"ל ראיתי להרב ברית אבות ז"ל בס' זה שנתקשה בדברי הסמ"ע אלו והניחם בצ"ע. ולע"ד נראה פשוט דהסמ"ע נתכוון לתרץ קושיא אחת לפי דבריו הראשוני' דכ' דמור"ם חולק על הש"ע וס"ל דאפי' דאקני אמרינן אחריות טעות סופר א"ך הרי כתב כאן מר"ן דצריך לכתוב דאקני משמע דאי לא הוה כתיבא לא מהני לטרוף מה שקנה א"כ קשה על מור"ם שכתב בס' קי"ב דאפילו דאקני טעות סופר. למה לא הגיה כאן ולומר דאפילו לא כתב דאקני טורף וכו' לזה תרץ דכאן איירי דכתב קצת אחריות ובכתב קצת אפילו מור"ם מודה דלא אמרינן בדאקני טעות סופר ודוק:
ש"ך סק"ה. ז"ל נהגו שאינו טורף עיין בתשובת מהרשד"ם ס' קפ"ט דבאשה שלוותה ונשאת גובה מבעלה ממה שהכניסה לו ולא שייך בזה תקנת השוק ע"כ. סברא זו שהביא הש"ך אינה מוסכמת אליבא דכ"ע אלא הרי מצאתי ראיתי להרב כנה"ג בס' זה הגהות ב"י ס"י שנסתפק בדין זה ולבסוף כתב וז"ל אחר החיפוש מצאתי מחלוקת בדבר זה בין גדולי האחרונים ז"ל שמהריב"ל בח"א סע"ד והרשד"ם בחלק ח"מ קפ"ט והרדב"ז ח"ב ס' קי"ב וקס"ו כתבו דאף דבעל בנכסי אשתו לוקח הוי בנכסי הנדונייא אם כתוב בשטר הב"ח מטלטלי אגב מקרקעי גובה מהבעל. דבזה ליכא תק"ה וכ"ש בנכסי מלוג אבל מהרח"ש ז"ל בתשו' אה"ע ס' כ"ח כתב דבנצ"ב לוקח הוי לכ"ע ואף שכתב בשטר מטלטלי אגב מקרקעי אינו גובה מהבעל מפני תקנת השוק ועיין במ"ש הטו"ר א"ה סי"ח בהגהות הטו"ר עכ"ל הרב החביב:
ואני בעוניי לכאורה נראה אלי דהאחרונים לא הכריעו כמאן נקטינן אם כסברת מהרח"ש או כהחולקים הנז"ל וא"כ המע"ה דראה ראיתי בס' כתב יד קדמון משם הרב כמוהר"ר יעב"ץ זלה"ה וז"ל ראובן יש לו שטר נגד שמעון ושמעון הכין נדונייא לבתו להשיאה ללוי ובא ראובן והתרה בחתן קודם כניסה לחופה שהרי החפצים כבר נשתעבדו לו הדין עם ראובן כיון שהודיע לחתן קודם שזכה בהם שכל המנדין לבתו על דעת כניסה לחופה הוא מנדין ואז הוא שזוכה החתן. וכיון שהתרה בו תחילה נמצא הרי הוא קונה שעבוד אחרים ואין לך גזל גדול מזה ולפיכך לא יחרוך רמיה צדו ולא תעשנה ידיו תושיה וצריך להחזיר וכך אנו דנים והולכים וכך ראיתי לרבותי שהיו דנים כך וחתום על זה הרב הגדול בדורו מוהר"ר יעב"ץ זלה"ה ובראותי זאת דמיתי בדעתי שמוהר"ר יעב"ץ זלה"ה לא פסק כן אלא משום שהתרה תחלה דון מינה אם לא התרה לא היה מוציא מיד הבעל ומסתמא בשטרותיהם הוו כתבי שעבוד מטלטלי כמנהג כל שטרי המערב שכך כותבים מקדם קדימתא ובפרט כך נמצא בנוסח השטרות בס' עט סופ"ר שסידר הרב יעב"ץ עצמו וא"כ נראה דאם לא התרה לא היו מוציאן מן הבעל הואיל והדבר במחלוקת שנוי. ועל זה לדעתי יש לתמוה הואיל והרב מהריב"ל ורדב"ז ומהרשד"ם נוסף עליהם הרב הש"ך שהביא דברי מהרשד"ם להלכה ודאי דהכי ס"ל גם לרבות הרב המבי"ט הביא דבריו הרב גואל ז"ל דגם הוא הכי ס"ל איך נניח הני חבל נביאים ונפסוק כמהרש"ך דהוא יחיד לגבייהו ואמרתי אני דאולי בנדון הנז"ל של הרב יעב"ץ ז"ל אפשר באותו שטר לא היה שעבוד מטלטלי אגב מקרקעי או אפשר לומר דיש לחלק בין אשה המכנסת שום לבעלה והיו עליה חובות למי שעשה נדונייא לבתו והיו על האב חובות דבזה דהיו על האב חובות ועשה נדונייא לבתו הויא הבת כמקבלת מתנה מאביה ובמקבל מתנה עשו תק"ה. הן אמת דבבת לא יוצדק טעם של מקבל מתנה דטעם מקבל מתנה למה עשה בו תק"ה מטעם דאמרינן דאי לאו דה"ל הנאה מניה לא הוה יהיב ליה והו"ל כמכר אבל בנדונייא כך דרך האבות להנדין בנותיהם אפילו במקום דלא מטי הנאה לאב מן הבת עכ"פ הנדונייא שם מתנה עליה ולא חילקו רבנן בתקנתם והשוו מדותיהם שהמתנה עשו בה תק"ה ובשביל זה נגעו בה מדין שהתרה הבע"ח תחלה דהו"ל קונה שעבודו של חבירו אבל באשה המכנסת לבעלה נדונייא והיו על האשה חובות ובשעבוד מטלטלי אג"ק לדעתי אין להניח הני חבל נביאים ולתפוס סברת מהרש"ח ז"ל. זהו משנלע"ד:
ולא נחה דעתי עד אחר החיפוש ראיתי בס' כר"ם תמ"ר ח"א בחאהע"ז סע"ג ששם הרב עט"ר מו"ד זלה"ה נסתפק בדין זה ממש שכתבתי משם הרב יעב"ץ זלה"ה ופסק כפסקו של הרב הנ"ל ולבסוף הביא שם פסק של הרב המשביר וז"ל עוד ראה זה מצאתי בס' כת"י בס' התקנות וז"ן אשה המכנסת לבעלה נכסים אפע"ג דבעל לוקח הוי לא שייך בהו תק"ה ואם יש עליה מלוה בשטר ושעבדה לו מטלטלי אג"ק בע"ח גובה ממה שהכניסה אה"ע ס"ץ בהגה והב"ש שם ונ"ל דה"ה לדידן שנפרעים החובות קודם חלוקה אם עמדה ונשאת קודם פירעון החוב שהבע"ח גובה מהבעל מחצית החוב אפילו מהמטלטלין שהכניסה לו. מיהו אב שהיה עליו חובות והעניק נדונייא לבתו ונכנסו לרשות החתן אין בעל חוב גובה ממנו דהענקת נדונייא מתנה היא ובמתנה שייך תה"ק וקודם שבא לרשות החתן יכול בע"ח למחות שלא יתן לבתו כדפסק בהג"ה ס"ץ באהע"ז שיכול למחות באשה שלא תנשא עד שתפרע אפע"פ שלא הגיע זמן פירעון ע"ש עכ"ד ובא על החתום הרב המרבי"ץ זלה"ה וא"כ ודאי קם דינא כמש"ל. אחרי מופלג נראה בעליל ספר משפטים ישרים להרב המלאך ר"ב זלה"ה ושם ראיתי לו בח"א סקע"ח שגם מר ניהו פסיקא ליה כסברת מהרשד"ם ז"ל וכמו שכתב הש"ך כאן דיש להוציא מיד הבעל יעויין שם באשגרת לישניה ודוק:
ש"ע ס"ב. המחייב עצמו וכו' להרמב"ם לא נשתעבד וכו' ראיתי להעלות לזכרון בעלמא מה שראיתי מחלקים בדברי הרמב"ם הגם דלא קי"ל כוותיה א. ראשונה ראיתי להרב גואל שכתב משם הרשד"ם דאם היה הדבר בשבועה אפילו להרמב"ם משתעבד יעו"ש אכן ראיתי להרב כנה"ג שהאריך בזה וכתב דהואיל וקנין אין כאן שבועה א"כ ע"ע. ב. עיין בס' בנ"י חי"י שכתב משם הרב פ"מ דאי משום הנאה נתחייב נשתעבד אפילו להרמב"ם וסברא זו הביאה גם הרב קצו"ה והכנה"ג והרב גוא"ל. אלא דראיתי לרבני פאס האחרונים הובאו דבריהם בס' כת"י ישן דף ק"ז ע"ב שנסתפקו אי בעינן שתמטי ליה הנאה מהמקבל עצמו או אפילו מאדם אחר יעו"ש שהניחו הדבר בצ"ע ונפקא מינה למאי דקי"ל ערב שאינו משתעבד בדבר שאין לו קצבה אלא על ידי קנין כמ"ש בעה"ו לקמן קל"א סי"ג יעו"ש אם היה בשכר ובלא קנין דעל ידי ערבנות על ידי שכר מהני צ"ע להרבנים הנז' זלה"ה אם בעינן השכר מהמלוה עצמו או לא ולי ההדיוט נראה לע"ד דשוים הם דלא שנא קבל ממלוה או מאדם דעלמא דלא גרע מדין דלקמן סי' ק"ץ ס"ד דהאומר לחבירו קח מנה ויהיה שדך קנוי לפלוני דקנה יעו"ש ודו"ק ג. דע דלא כתב הרב אלא באם יהיה עקר החיוב בדבר שאינו קצוב אבל אם יהיה עקר החיוב בדבר הקצוב וממנו נמשך דבר שאינו קצוב כגון המתחייב בסך העיסקא ולתת ריוח הגם דהריוח אין לו קצבה או נתחייב בשני דברים קצוב ושאינו קצוב כמו שנתחייב בקצוב נתחייב גם בשאינו קצוב יעויין זה בס' זרע יעקב סנ"ט יעו"ש וק"ל:
ש"ע ס"ג. המחייב עצמו לזון חבירו הנותן אומר וכו' עיין בתשובת הרא"ש כלל ע"ד ס"א דאם מתחילה אכל על שולחנו אף שחייב עצמו לזונו סתם מ"מ אין צריך ליתן לו רק מאכל ממש עיין ספר דמש"ק אלעז"ר ז"ל יעו"ש ודו"ק:
במור"ם שם. המקבל עליו לזון חבירו לפי כבוד וכו' עיין ג"כ בתשובת הרא"ש שכתב דחייב ג"כ להשכיר לו משרת לשמשו. תשובה זו הביאה ג"כ הרב דמשק אליעזר ז"ל ודו"ק:
במור"ם שם. ואין מלבושים בכלל מזונות אלא א"כ אמר אזון ואפרנס דמלבושים בכלל פרנסה וכו' ראיתי להפוסקים ז"ל הלא המה בספרתם דנסתפקו במי שנתחייב לחבירו להלבישו אי המנעלים בכלל וכו' ויעו"ש בס' גו"א זלה"ה בחידושיו לסנהדרין דף ס' מה שהביא משם הרב שער אפרים יעו"ש ולבסוף בספיקא עלה יעו"ש ובס' מש"ה מערכת מי"ם אות ר"ן יעו"ש ובשאר ספרי האחרונים. ולע"ד דבר פשוט הוא דלא נסתפקו הרבנים האלה אלא במי שנתחייב בזה"ל להלבישו אבל אם נתחייב לו בפרנסה דהיינו נתחייב לפרנסו ודאי דאין להסתפק דלפרנסו כל מידי הצריך לו משמע ועדיין צריך להתיישב ודוק:
סמ"ע סקט"ו. בסופו וז"ל וא"כ קשה דלא הו"ל למור"ם לסתום וכו' פירוש דמור"ם כתב דבריו כאן דבמקבל עליו אם לא יזונו יתן לו מאה לשנה וממנה דייקינן דאם לא כתב לו לשנה אפילו בזמן מועט סגי והוי הרא"ש חולק על הרשב"א אך לא כתב מור"ם בפירוש דסברת הרא"ש חולקת על הרשב"א אלא מדיוקא ילפינן לה וגם ההיא דס' קס"ב אינה מפורשת דחולקת על הרשב"א אלא דצריכין לדיין ולומר דהתם במס פרטי וכו' וכדפירש הסמ"ע ומדיוקא הוא דשמעינן דפליג על הרשב"א וגם ההיא דסי' רי"ב לא כתב שם כלל סברת הרשב"א ולא הביא כי אם סברת הרא"ש ועל זה הקשה דלא הו"ל למור"ם לסתום אלא לפחות בחד מהני הו"ל לכתוב בפירוש מחלוקת הרשב"א והרא"ש ויפרש לן בפירוש דהרא"ש פליג וס"ל דאפילו בשעה אחת נפטר ודלא כהרשב"א ודו"ק. ולא כתבתי זה אלא משום דראיתי להרב ברית אבות ז"ל שנתקשה בזה יעו"ש ודו"ק:
ש"ע ס"ו המחייב עצמו וכו' אבל בלשון חיוב וכו' עיין בס' משחד"ר בנמוקי מהרמ"א זלה"ה ששם פסק דאם כתב בלשון קבל עליו הוא לשין חיוב ומספר כתובה נלמד שכך כותבין וקבל עליו החתן וכו' והוא לשין חיוב ודוק. וכן ראיתי. להרב מוהר"פ בירדוגו ז"ל וז"ל כשכותבין בשטר ולקיים כל נקשו"ח וקע"ע וכו' דהוי כחיוב הגוף שכל שתלה בעצמו אין הפרש בין לשון קבל או חייב שכן דנו כמה פעמים ע"כ לקוטי וי"ץ אות שין עכ"ל וק"ל:
בסמ"ע סקכ"א וסקכ"ב, זה ימים הקשה אלי הרב כמוה"ר יוסף בירדוגו נר"ו דברי הסמ"ע שבסעיף כ"א עם דברי הסמ"ע שבס' קצ"א דמכאן משמע דקרקע אינה נקנית לגופה מכח ההלואה אפי' כתב לו שטר קנין כדמוכח מסעיף כ"ב ולקמן בס' קצ"א סק"ה כתב וז"ל ואם מקנה לו קרקע בחוב שחייב לו המוכר וכתב לו שטר שדה מכורה לך קנאה בשטר לחוד דודאי גמר להקנותו במה שנתחייב לו וכ"כ הרשב"א בתשובה הביאה הב"י ע"כ א"ך דברי הסמ"ע אלו סתראי נינהו זהו מה שקשה לו ונשאר אצלו בצ"ע:
והיתה תשובתי אליו דנראה לי לתרץ דהסמ"ע לא כתב זה אלא לסברת הטו"ר שהוא מקור דין זה שפסק כאן מר"ן בש"ע משמו ועל זה הוצרך לטעם זה הואיל ולא בא אלא לקנות הפירות דהא לפי זה ס"ל דהטו"ר ס"ל דבגוף הקרקע לא מהני אלא בנתן לו מעות אבל בהלואה אפילו כתב לו שטר קנין לא מהני וא"ך בסמ"ע דכאן הביא טעם הטור בעל ההלכה אבל לגבי הדין ודאי לאו כוותיה דלענין הגוף עצמו קנה וכמ"ש הב"י בס' קצ"א משם הרשב"א בסתם דאפילו הקרקע עצמו נקנה בהלואה היכא דכתב לו שדי מכורה לך ולא כתב כאן הסמ"ע כן אלא לדעת הטו"ר וק"ל:
שם בסמ"ע סקכ"א. כבר הוציא המעות כיון שלא בא לקנות גוף הקרקע אלא לאכול ממנה הפירות עד שיתן לו דמיו הו"ל כמלוה ע"פ ונותן לו משכון עליה דאין יכול להוציא המשכון עד שיתן לו דמיו עכל"ה צריך לומר דכאן מיירי דאמר לו הלוה למלוה תחזיק בשדה ותקנה אותו בחזקה להיות קנוי לך לפירותיו כמ"ש הטו"ז ביור"ד סקע"ב סק"ט דאל"כ קשה דהיאך מר"ן התר כאן למלוה לאכול הפירות הרי מור"ם ביור"ד סקע"ב ס"ג הביא משם הב"י מתשובות הרשב"א דכתב דהא דבמשכנתא שרייא דוקא כשהשכין לו השדה בשעה שנתן לו הדמים דהוי כמכר אבל אם נותנה לו בחוב קדום לא יעו"ש ומר"ן ז"ל מסכים לדינא דהרשב"א וא"כ היאך פסק כאן דמותר לאכול הפירות לפי מאי דפירש הסמ"ע לדברי מר"ן אלו אלא צ"ל באומר לו חזק וקנה ודוק:
ש"ע ס"ח. ראובן הוציא שטר וכו' ואם תהיה הכחשה בין ראובן ללוי שלוי אומר שלו הוא וראובן אומר לא כי אלא אפילו נכתב על שמו לאו ממונו הוא אלא ממונו של ראובן דין זה הוא כדין ממ"ש הש"ע בס' ס"ו סי"א במי שיצא שט"ח מתחת ידו ואומר שהמלוה מכרו לו יעו"ש וכן ראיתי להרב משי"ש ח"א סרפ"ג שכתב כן וק"ל:
ש"ע ס"ט. ראובן הלוה ובשעת הלואה אמר שיכתבו על שם שמעון וכו' עיין בס' בע"י חי"י חומ"ש סל"ו ברוחב ועיין כעין זה נמי בס' תוש"י ח"ב סי"ב וק"ל:
ש"ע ס"ט. ראובן הלוה ללוי מנה וכו' וכשתבע ראובן מלוי. טען לאו בעל דב"ד את הדין עם ראובן וכו' ראיתי להרב יוא"ל זלה"ה בתוש"י ח"ב סי"ב שהביא דין זה וסיים עליו וז"ל ובדברי הטו"ר מבואר שאפילו שמעון מערער שהמעות של השטר הם שלו אפילו הכי לא יפרע כי אם ביד ראובן המלוה אלא שמועיל שמעון בטענתו להשביע היסת עכל"ה:
ואני ההדיוט לא ידעתי לכווני דברי הרב בדברים אלו וחפשתי בטור שלפנינו ולא כתב אלא היכא דשמעון אומר שאפילו המעות הם של ראובן עכ"ף הואיל ונכתב השטר על שמו זכה בהם ועל זה כתב הטו"ר שאין ממש בדבריו כלל הואיל והוא מודה שהממון הוא משל ראובן ורצה לזכות מכח מה שנתחייב לו בשמו דהיינו כתב השטר על שמו לא זכה יעו"ש ולא ידעתי היכן מצא דין זה שסיים הרב אלא שמועיל שמעון בטענתו להשביע הסת וכו' ואי כוונת הרב ז"ל לדייק דין זה מדברי הטו"ר דדוקא בבא לזכות מכח מה שטוען הואיל והשטר נכתב על שמו הוי כמתנה הוא דלא זכה ומזה מדייק הרב אבל אם בא לזכות מכח מה שאומר שממונו הוא אזי מהנייא טענתו להסת. על זה יש להקשות דלא היה צריך לדייק זה מדברי הטו"ר דלמה יגרע טענה זו משאר טענות שאדם מחייב עליהם לחבירו הסת ומה גם דהדין לא כך נראה מדברי הטו"ר שהרי הטו"ר סיים בדבריו וז"ל וכיון ששמעון מודה שלא נעשית ההלואה מממונו כופין הלוה לפרוע לראובן שהלוה לו עכ"ל מכאן אדרבא מוכח דאין ראובן יכול לגבות אלא אם מודה שמעון שלא היתה מממונו הא אם אמור יאמר דלאו מממון ראובן אלא מממונו נעשית אין ראובן יכול לגבות וא"כ הרי מהטו"ר אדרבא מוכח דלא כדעת הרב וכן ראיתי להרב החבי"ב ז"ל בספרו בע"י חיי' סל"ו דשם פלפל בדברי בע"ל הטורים ובדברי בעה"ת יעו"ש ולבסוף העלה לדינא וז"ל ולכן צריכים אנו לומר דס"ל לבעה"ת והריב"א ז"ל דהיכא דשמעון מודה דההלואה היתה מממונו אפילו שמעון מערער שזיכה לו ראובן לא קנה אבל כששמעון טוען שהנכסים הם שלו אז לאמן שמעון ולא ראובן אבל אם שמעון אינו לפנינו או שמת כיון שאין כאן מערער בפירוש שהממון הוא שלו נאמן ראובן לומר שלי הם וכדי שלא להשב את עצמי כתבתי מעתה לשון בע"ל הטורי"ם מתפרש בדוחק בלי סתירא וכו' וכו' הרי לפניך דהרב החבי"ב ס"ל דאם שמעון אומר ממעותיו היתה ההלואה שמעון נאמן וא"כ דברי הרב שגבו ממני ואמרתי אני ליישב דדברי הרב קאי אפילו אם טוען שמעון דמשום שכתבם ראובן בשמו נתכוון לזכותם לו על זה מצריכו הסת שלא זיכה אותם לו אלא דזה דוחק גדול חדא דמדברי הטו"ר משמע שלא היה שם לשון זכייה ולא טען שמעון אלא מכח שנכתב השטר על שמו וזה כתב הטו"ר דלא הוי זכייה ואם תמצא לומר דשמא זיכה לו באיזה אופן המועיל עכ"ף מכח ספק היאך יביאהו שמעון לראובן לידי הסת ואם באולי הרב חשיב הואיל ונכתב השטר על שמו הוי כאלו יש רגלים לדבר שזיכה לו. זה דוחק ודוק. אחרי מופלג בא לידי ספר נתיבו"ת המשפ"ט שגם הוא פסק כהרב בע"י חי"י הנז"ל דשמעון נאמן ודוק:
שם בש"ע. ואם תבע ראובן לשמעון שטר מכירה אין כופין אותו עכל"ה כתב הסמ"ע סקכ"ה דיאמר ליה לא יקרא דידך בעינא ולא זילותא ר"ל דיש לו זלותא שנראה כמוכר שטרותיו עכ"ל א"כ לפי זה נראה פשוט דיכול לכפותו לכתוב הרשאה על שטר זה או שטר הודאה דשטר זה שלו הוא דבזה אין כאן זלותא כלל ואדרבא למשיב אבידה יחשב וזה מדוקדק ג"כ ממה שאמר אין יכול לכפותו לכתוב לו שטר מכר משמע מכר הוא דאינו יכול לכפותו אבל שטר אחר כופין אותו על מדת סדום דאין זה דומה למ"ש לעיל בס' מ"ט ס"ז דיש חלוק בניהם דכאן כל אחד רוצה הוא ליפרע בשטרו ואפילו אחד מהם ודאי פרוע הוא עכ"ז רוצה הוא לגבות דאם הוא מודה אחד מהם שפרוע הוא האחר ודאי יש לו כח לתבוע ללוה וא"כ הואיל ושניהם תובעין ללוה כיצד יוצדק לכוף לאחד מהם לכתוב ההרשאה ודוק:
בסמ"ע סקכ"ו. והו"ל דומה לנאמנות ואל תפרעני אלא בעדים דמהני כשהתנה בשעת הלואה עכל"ה ראיתי להרב ברי"ת אבות ז"ל שהקשה וז"ל קשה דהא קי"ל דאם אמר לעדים אל תפרעני אלא בעדים מהני בין בשעת הלואה בין אח"כ כמ"ש הסמ"ע ס"ע וכלשון זה כתב ג"כ בס' ע"ג ודקדק עליו הש"ך יעו"ש עכ"ל ולי איש צעיר נראה דאין תמיהתו תמיהא כלל דהסמ"ע ס"ל דמאי דקי"ל לקמן דאם אמר לו לאחר ההלואה דמהני הוא מטעם דחזקה על הלוה שלא יפרע למלוה אלא בעדים הואיל ואמר לו המלוה כן כדי שלא יצטרך לדיני ודיינא ולא מטעם שיעבוד והגם דמר"ן שם תפס לשון הרמב"ם. והרמב"ם מיחזי דמטעם שעבוד הוא דהא פירשו הרב המגי"ד לדעת הרמב"ם דאפילו הלוה עומד וצווח דלא יפרענו בעדים עכ"ז ס"ל הרמב"ם דאין הלוה נאמן ושם כתב הרב המגי"ד משום דעבד לוה לאיש מלוה וגם הסמ"ע הביא טעם זה על דברי מר"ן יעו"ש בס' ע' סקי"ב אחר שכתב דברי הר"ן דכתב על דברי הרמב"ם דהטעם הוא מטעם חזקה כדאמרן סיים הסמ"ע וז"ל וכן כתב המ"מ ר"פ ט"ז ממלוה ומסיים בטעמו דעבד לוה לאיש מלוה ע"כ וא"כ מהאי טעמא מיחזי דמשום שיעבוד נגעו בה דאפילו לאחר ההלואה נשתעבד. זה אינו דהא מצינו להרב מר"ן בב"י ס"ע ששם כתב משם הר"ן וז"ל ויש שתמהו ולאחר הלואה במה נשתעבד ונ"ל שאין הטעם משום שעבוד אלא משום דכשאומר לו אל תפרעני אלא בעדים אין עשוי לפורעו בלא עדים ולפיכך אין תלוי בקבלת הלוה אלא כל שהתרה המלוה אם טען הלוה פרעתיו בלא עדים אנן סהדי דשקורי משקר עכ"ל וכ"כ הרב אבן מיגאס כהרמב"ם משום דעבד לוה לאיש מלוה וכו' ע"ש הרי לך מדברי הרב"י שמביא דברי הר"י ן' מיגאס על דברי הר"ן ש"מ דמאי דתפסי האי טעמא דעבד לוה לאו משום שעביד לחוד אלא גם משום דמירתת הלוה חזקה דלא פרע בלי עדים ועיין בב"י ס"ע שהביא הדבר ברוחב כי אני הצעיר קצרתי בלשונו וא"כ אין כאן ריח קושיא כלל דהתם בס' ע' לאחר הלואה לאו משום שיעבוד אלא משום חזקה כדאמרן אבל בשעת הלואה לאו משום חזקה לחוד אלא אפילו משום שיעבוד וא"כ אתינן לנדו"ד דבעינן למימר דנשתעבד הלוה לעשות לו שטר אחר ודאי לא נשתעבד הלוה כי אם בשעת הלואה דוקא וזה פשוט ומה שמביא ראיה לקושייתו מדברי הש"ך דסע"ג סק"ז דגם הוא הקשה על הסמ"ע כן אין הנדון דומה לראיה דהתם כתב הסמ"ע דאם אמר לו אל תפרעני אלא בעדים לאחר ההלואה בעי קנין ועל זה הקשה הש"ך דהאמת הוא אפילו בלא קנין אין הלוה נאמן מטעם חזקה כדאמרן וקושיא זו אלימתא היא ולא קרב זה לקושיא דידיה ודו"ק: