פעמוני זהב· רבי רפאל אנקאווא
סימן מד
ש"ע ס"ו. שטר שיש בו גרר וכו' ויש פוסלים ע"כ הגם דמר"ן כתב סברת המכ"ש בסתם ואנן קי"ל כסתמא ולא כדעת החולקין בכאן הדין הוא כדעת היש פוסלים דהא מצינו למר"ן עצמו חזר וסתם בס' מ"ה סכ"ג כדעת היש פוסלים יעו"ש שכתב בסוף דבריו וז"ל ואם יש עדים שהפירעון הוא כתב יד הלוה כשר דתו ליכא למיחש למידי ע"כ. א"כ מכאן תשמ"ע דלא הכשיר אלא אם הוא כתב יד הלוה הלאו הכי פסול א"כ הרי מכאן תשמע דחזר בו מר"ן וסתם כדעת הפוסלין וכן ראיתי להרב דמש"א בס' מ"ד ס"ו שכתב וז"ל יש לתמוה על הש"ע שכאן כתב דעת היש פוסלין ועיקר הדין ומ"ה כתב ויש פוסלין ולקמן ס' מ"ה סוף הסימן כתב בפשיטות דעת הש"ע דכשר בלי חולק כלל דפסול ובב"י עצמו כתב עיין לקמן סי' מ"ה וכן לקמן כתב עיין סמ"ד ס"ו עכ"ל ורואה אנכי דדברי הרב אלו יש בהם ערבוב דברים. ובודאי דט"ס נפל בדפוס אכן המובן מדבריו הוא דדעתו להקשות כמו שכתבנו דכאן סתם הדין כמכשירין ולקמן סתם כדעת הפוסלין וכן ראיתי להרב הנ"ז נמי שחזר ג"כ בסו"ס מ"ה סכ"ג שחזר וכתב וז"ל עיין לעיל ס' מ"ד ס"ו כתב דעת המכשירין לפי הדין וכאן כתב בלי חולק דפסול ע"ש עכ"ל. נקטינן מהאמור דמר"ן חזר וסתם כדעת החולקין ואנן הכי קי"ל כמשנה בתרא וגם הש"ך בסמ"ד שדי נרגא בסב' המכשירין והעלה דפסול והכי נקטינן ועיין בתשובת הרא"ש שהביא הרב"י בס' פ"ד דמשם באירה דדעתו הוא דאם היה גריר מכ"ש אם נכתב הפירעון על הגרר דהדין הוא דלא היה מנהגו לגבות בו זולת זהוב אחד. שהיה הרא"ש תולה שנפרע כולו חוץ מזהוב אחד שהמלוה גררו ויעו"ש שהביא דעת הרא"ש בלי שום חולק ונראה דכך דעתו נוטה וגם כאן בס' זה כתב הרב"י סי"ב וז"ל שטר שכתוב בו בני שיטי ארבע מאות זהובים פירעון והוא כתוב על הגרר אכתוב בסי' פ"ד תשובת הרא"ש בזה יעו"ש הרי לך דדעת הרב"י לסמוך בזה על תשובת הרא"ש שכתבנו וכן פסק בקצר בש"ע בס' פ"ד וא"כ קם דינא דהדין כן הוא וכמ"ש בסו"ס מ"ה ותו לא מידי וק"ל:
ש"ע סי"א. אם לבתר שחתם עד"א נזכר שלא קיימו המחקים תקנתו של שטר זה שיכתבו אנן סהדי לבתר דחתים חד מינן עד שלא קיימנו כו"כ מחקים דאית ביה קיימנום כדחזי והכל שריר וקיים ע"כ נראה לי הא דצריך לכתוב בתר כתיבת זאת והכל שריר וקיים משום דחיישינן דלפעמים יבוא סיום קיום זה בסוף השיטה וצריכים העדים לחתום בשטה שלאחריה ושמא יניחו חלל שטה אחת כדאמרן בעקר השטה ויבוא לזייף בה על זה הצריכו לכתוב בסוף קיום זה שריר וקיים ואם לא כתבו. הדר דינו כדין שטר שאין בו שריר וקיים האמור בס"ט אלא דכל זה דוקא אם נשלם הקיום בסוף השטה והעדים חתמו בשטה שאחריה בזה הוא דיש לחשוש לזה אבל אם יבוא הקיום אחר חתימת עד"א ויכול להשלימו בשטה ויחתמו העדים אח"כ באותו שטה על הקיום בזה ודאי אין צריך לכתוב שריר וקיים:
וה"ה נמי דאם אחר שכתב שריר וקיים קודם חתימת עד"א נזכר המחקים יכול לכותבם שם אם יכולים לחתום על הקיום דהיינו יכתב הקיום קודם חתימת העד"א באותה שטה ואח"כ יחתמו הם ג"כ באותה שטה דודאי באופנים אלו ליכא למיחש כלל דודאי אין העדים מניחים חלל בין הכתיבה לחתימה והם בשטה אחת דודאי לא יניחו שום חלל כלל אלא יחתמו סמוך לאות אחרונה שבשטר וראיה מסימן מ"ה סי"ח דשם נאמר שטר שבא כולו בשטה אחת הוא ועדיו למידין ממנו ודו"ק:
שוב ראיתי למר"ן בב"י סמ"ה שכתב משם תשובה הרשב"ץ וז"ל אם העדים חתומים באמצע שטה למידין אפילו בלי שריר וקיים משטה אחרונה אפילו אותה שטה שהם חתומים בה מכ"ש שלמעלה ממנה הפך מ"ש בעל אורחות חיים לפי וכו' יעו"ש ויעו"ש ותראה שנתכוונתי לדינא ודבריו פסקם מור"ם בס' מ"ה ס"י יעו"ש וק"ל: