פעמוני זהב· רבי רפאל אנקאווא
סימן כט
בסמ"ע ס"א. אחר שהעיד בב"ד אינו יכול לחזור וכו' ראיתי להרב הלק"ט שנשאל בעדים שהעידו וחזרו והעידו אי מפסלי מכאן ולהבא. והשיב כיון שהם לפנינו אנן סהדי שהם עדי שקר ולא אמרינן אין אדם משים עצמו רשע במה שנראה אלא דיכולין לומר אין אנו רוצים לחוב בדמו של זה כמו שהובא משם הר"ן וזהו דוקא באותו ב"ד שמאחר שבאו לעשות מעשה על פיהם איך יפסלו אותם ונמצא תרתי דסתרן אבל הולכין ומעידים עליהם בב"ד אחר ומלקין אותם ופוסלין אותם כההיא דנשבע להכחיש את' העד ע"כ יעו"ע:
סמ"ע סק"ה. ואינו יכול להוסיף וכו' והיינו דוקא כשמעידין ע"פ לפני הב"ד או בשטר וכתב ידם ניכר וכו' ראיתי לה"ר באה"ט סק"ג שהקשה כאן על דברי הסמ"ע אלו שני קושיות וקושיא השנייה היא זה וז"ל ותו קשה במ"ש דאם כתיבת ידם ניכר אין נאמנים משמע דבלא ניכר נאמנים אמאי הא לאחר כדי דיבור איירי ובס' מ"ו פסק דאפילו אין כתיבת ידם ניכר אינם נאמנים אלא דוקא תוך כדי דיבור וצ"ע עכ"ל ואנא בריה קלה נלע"ד דזה אינה קושייא כלל דהן אמת דכאן איירי בלאחר כדי דיבור הכוונה היא אם העיד בפיו ולאחר כדי דיבור בא להוסיף תנאי בעדותו לא מהני ועל זה בא הסמ"ע ואמר דוקא העיד בפיו או בשטר מקויים דאזי כיון שנחקרה עדותו אינו יכול לחזור ולומר תנאי היה דכיון שהיגד שוב אינו חוזר אבל שטר שאינו מתקיים אלא ע"פ עדותם הגם שכבר נכתב זמן וזמנים עכ"פ אם בשעה שבא להעיד עליו אמרו שהוא כתב ידם ותנאי היה והם בתוך דיבור. דבריהם קיימים והגם דהואיל ואמרו שזה כתב ידם הוא ותנאי היה הרי נמצאו שחוזרים בעדותם דהא עדות על השטר יש לה זמן רב ועכשיו הוא שמוסיפין תנאי עכ"ז הואיל ואלולי עדותם זה לא היה מתקיים הרי זה נאמנים מכח מיגו אבל עכ"פ בעדותם זה שאומרים כתב ידינו הוא זה ותנאי היה צריך לאומרו תוך כדי דיבור כמ"ש שם בשמו והן הם הדברים ובזה אין תפיסה על הרב מאיר העינים זלה"ה וק"ל: