אור ברסלב
פניני הלכה - ליקוטים ג' ומשפחה ט - ברכת הגומל › ז - הולכי מדבריות

פניני הלכה - ליקוטים ג' ומשפחה· הרב אליעזר מלמד

ט - ברכת הגומל · ז - הולכי מדבריות

ו - היוצא מבית האסורים

השאלה הרווחת ביותר בהלכות ברכת 'הגומל' היא, האם בימינו לאחר נסיעה ארוכה במכונית צריך לברך 'הגומל'. בתלמוד מוזכר, שהולכי מדבריות, כשיגיעו לישוב, יברכו 'הגומל'. השאלה היא, מה ההגדרה של הולכי מדבריות?

כתב ה'שולחן-ערוך' (או"ח ריט, ז): "באשכנז וצרפת, אין מברכים כשהולכין מעיר לעיר, שלא חייבו אלא בהולכי מדבריות שמצויים בהם חיות רעות וליסטים. ובספרד נוהגים לברך, מפני שכל הדרכים בחזקת סכנה. ומכל מקום בפחות מפרסה אינו מברך..."

מנהג האשכנזים ברור, רק לאחר דרך שיש בה סכנה ממשית מברכים 'הגומל', אבל לאחר דרך רגילה במדינה מתוקנת, כמו הדרכים במדינת ישראל, אין מברכים 'הגומל'.

אולם במנהג הספרדים יש מחלוקת. לדעה אחת, הושוותה ברכת 'הגומל' לתפילת הדרך, ולכן לאחר כל דרך של פרסה צריך לברך 'הגומל'. שיעור דרך של פרסה הוא כארבעה קילומטרים. ושיערו חכמים, שאדם ממוצע הולך ארבעה קילומטרים בדרך רגילה (כנראה לא סלולה) במשך זמן של כשבעים ושתיים דקות. ואם כן היום כשיש לנו מכוניות, על כל נסיעה בין-עירונית, שאורכת למעלה משבעים ושתיים דקות, יש לברך 'הגומל'. ואדם שנסע מירושלים לתל-אביב ושב לירושלים, אף שבכל פעם נסע פחות משבעים ושתיים דקות, הואיל וביחד נסיעתו ארכה יותר משבעים ושתיים דקות, עליו לברך 'הגומל' (נתיבי עם ריט; יבי"א ו, מח, ט).

ויש רבנים ספרדים שפוסקים, שרק לאחר דרך של שבעים ושתיים דקות שעוברת במקום שומם מאנשים כמו במדבר, צריך לברך 'הגומל'; אבל הנוסע בכבישי הארץ - אינו צריך לברך 'הגומל'. והטעם לכך הוא, מאחר שעוברות מכוניות נוספות בדרך, וכן תמיד ישנו מקום ישוב במרחק של פחות משבעים ושתיים דקות נסיעה - אין זה נחשב כהולך מדבריות. לכן אין לברך 'הגומל' אחר נסיעה בכבישי הארץ אפילו אם היא אורכת למעלה משבעים ושתיים דקות (הרב מרדכי אליהו והרב חיים דוד הלוי).

תוכן העניינים

פניני הלכה - ליקוטים ג' ומשפחה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה