פניני הלכה - ליקוטים ג' ומשפחה· הרב אליעזר מלמד
ט - ברכת הגומל · ו - היוצא מבית האסורים
אחד מארבעת האנשים הצריכים לברך 'הגומל', הוא מי שיצא מבית האסורים. השאלה היא, האם גם היום, אסירים שהשתחררו מבית-סוהר של מדינת ישראל, צריכים לברך הגומל? וכן מה הדין לגבי מי שנעצר לחקירה למשך כמה ימים, האם יצטרך לברך 'הגומל' כשישתחרר?
למעשה, הדין תלוי במנהג. לפי מנהג רוב פוסקי אשכנז, כל זמן שלא היה במאסר סכנת נפשות, אין המשתחרר מברך 'הגומל'. ואפילו אם פשיעתו חמורה, והוא עלול להיענש על כך במאסר-עולם, מאחר שאין בזה סכנת נפשות, לא יברך 'הגומל' כשישתחרר. אבל אם הוא היה בסכנה, שמא האסירים האחרים יתנקמו בו ויהרגו אותו, עליו לברך 'הגומל'. לסיכום: אם במאסרו היתה סכנת נפשות, יברך 'הגומל' כשיצא, ואם לא היתה סכנת נפשות - לא יברך (מ"א ריט, א; מ"ב ריט, ג; באו"ה ד"ה חבוש).
אבל על פי מנהג הספרדים, כתב ה'ברכי-יוסף' (ריט, ד), שכל אסיר שהיה בבית-כלא, כשיצא לחירות, צריך לברך. כי ברכת 'הגומל' נתקנה על עצם זה שלפני כן לא היה חופשי לנפשו, ועתה השתחרר. וכן פסקו כמה מן הפוסקים האשכנזים (קצש"ע סא, א; ערוה"ש ריט, ה). אך אפילו למנהג זה, אדם שהכניסו אותו לכלא ליום או יומיים, בכדי להרתיעו או לחוקרו, אל לו לברך 'הגומל' כשיצא.[3][3]. ומי שגרם לעצמו להכנס למעצר, כגון שלא שילם את מיסיו, ונידון למאסר. או שהציעו לו לשלם קנס או לשבת חודשיים במאסר. לדעת מהר"י מיגאש, אף שהוא אשם בכך, מכל מקום לא חילקו בזה חכמים ויברך, וכן פסק הברכ"י ובן איש חי . ובשע"ת ריט, ב, כתב שלא יברך בשם ומלכות. וכן ראוי לנהוג מספק.
ומי שנחטף על ידי מחבלים או שודדים שאיימו על חייו, למרות שלא נחבש על ידי ממשלה או שלטון, מכל מקום הואיל ובפועל היה אסיר שנמצא בסכנת נפשות, ללא ספק, עליו לברך 'הגומל' כשישתחרר (יחו"ד ב, כה).