פניני הלכה - זמנים· הרב אליעזר מלמד
י - הלכות תשעה באב · כ - דיני תשעה באב שחל בשבת ונדחה
תשעה באב שחל בשבת נדחה ליום ראשון, וביום השבת אין מראים שום סימן אבלות, ואוכלים ושותים כבכל שבת, ואפילו כסעודת שלמה בשעתו (ע' לעיל ט, ד).[27][27]. כתב בשו"ע תקנד, יט, שבשבת שחל בו תשעה באב מותרים בהכל ואפילו בתשמיש המיטה, ולרמ"א יש להימנע מתשמיש המיטה, מפני שאבלות שבצנעא חלה, שאינה פוגעת בכבוד השבת. וכתב במ"ב מ, עפ"י השל"ה ומ"א, שבליל טבילה שיש מצוות עונה גם הנוהגים עפ"י הרמ"א סומכים על דעת השו"ע.
כפי שלמדנו (לעיל ד) מעוברות ומיניקות חייבות להתענות בתשעה באב. אבל בצום-נדחה דינן קל יותר, ואם הן חלשות במקצת או שיש להן מיחוש מסוים, אף שאינן חולות - פטורות מצום שנדחה (באו"ה תקנט, ט, ד"ה 'ואינו', כה"ח עה).
בעלי ברית - חייבים לצום בתשעה באב. אבל אם תשעה באב חל בשבת ועקב כך הצום נדחה ליום ראשון, דינו קל יותר, ולדעת רוב הפוסקים מותר לבעלי השמחה הללו להתפלל מנחה אחר חצות היום ומיד אח"כ לקיים את הברית ולאכול ולשתות. ויש מחמירים. ולמעשה המנהג לערוך את הברית לקראת סוף הצום ולקיים את הסעודה אחר צאת הכוכבים.[28][28]. בשו"ע תקנט, ח, היקל לערוך סעודת ברית בצום נדחה. אמנם יש נהגו להחמיר, עיין בכה"ח תקנט, עד, וכ"כ המ"א תקנט, יא. אלא שדעת רוב הפוסקים להקל, וכ"כ במ"ב ובתורת המועדים ב, ה. אבל בקהילות רבות נהגו למעשה להחמיר, וכ"כ הכנה"ג שכן נהגו להחמיר בטורקיה, וכ"כ בשולחן גבוה, שכן נהגו להחמיר בסלוניקי, וכן נהגו להחמיר בתימן, כמובא בשו"ת פעולת צדיק ג, קמז. וכ"כ ערוה"ש תקנט, ט, שלא ראינו ולא שמענו מי שעשה סעודה בתשעה באב שנדחה, ואפילו לא בשאר הצומות הקלים. ועיין בפסקי תשובות תקנט, ט. (לגבי הדין הקודם, ביחו"ד ג, מ, היקל בצום נדחה גם בלא מיחוש).
כאשר תשעה באב חל בשבת והצום נדחה ליום ראשון שהוא י' באב, מנהגי האבלות אינם נמשכים במוצאי הצום, ומותר אחר צאת הכוכבים להסתפר, לכבס ולרחוץ בחמים. אמנם לדעת רבים יש להימנע בערב מאכילת בשר ושתיית יין, שהואיל והיו באותו היום בצום אין ראוי שמיד אחריו ישמחו בבשר ויין (רמ"א תקנח, א, מ"ב ד-ה; הרב אליהו הל' חגים כט, ט). ויש מקילים לאכול בשר ולשתות יין מיד אחר צאת הצום (ר"ח ויטאל, פר"ח, תורת המועדים יא, ח).
כא - דין קטנים
כמו בכל המצוות כך מצווה לחנך את הקטנים למצוות הקשורות בתשעה באב והאבלות על החורבן, אלא שמפני חולשת הקטנים, אי אפשר לחנכם לצום. ורק מגיל תשע ומעלה נוהגים לחנכם לצום מספר שעות ביום כפי כוחם. אבל לא יתענו כל היום (רמ"ע מפאנו קיא, ועי' כה"ח תקנד, כג). וכשמאכילים קטנים, נותנים להם מאכלים פשוטים בלבד, כדי לחנכם להתאבל עם הציבור (מ"ב תקנ, ה). ורבים נוהגים להדר לחנך את הקטנים שהגיעו לחינוך, היינו לגיל שש, שלא לאכול ולשתות בליל התענית.
ומגיל חינוך, שהוא בערך בגיל שש, שאז הילד כבר מתחיל להבין את סיפור החורבן והאבלות עליו, מחנכים את הקטנים שלא לנעול סנדלים או נעליים מעור ושלא לסוך ושלא לרחוץ לשם תענוג. ויש נוהגים להחמיר בזה אף מגיל שנתיים-שלוש, ואף שהקטנים הללו אינם מבינים את עניין האבלות, יש בכך השתתפות באבלות, והדבר מבטא את עגמת הנפש שלנו על החורבן, שאפילו התינוקות שותפים במידה מסוימת באבל.[29][29]. אמנם לגבי יוה"כ פסק בשו"ע תרטז, א, שרק בנעילת הסנדל הקטנים אסורים כי אין כל כך צער בקיום האיסור, אבל מותר לרחוץ ולסוך אותם. אלא שטעם ההיתר מפני שנהגו לרחוץ ולסוך את הקטנים כדי לסייע בגידולם. אבל כיום שאין נוהגים בזה, נראה שגם רחצה וסיכה אסורה כנעילת הסנדל. וכ"כ בנטעי גבריאל סט, ב, עג, ג. ואמנם בחכ"א קנב, יז, כתב שאפילו בנעילת הסנדל אין צריך לחנך את הקטנים, מפני שרק ביוה"כ מחנכים הקטנים אבל בתשעה באב ובאבלות, כיוון שיש בזה קצת צער, אין צריך לחנכם. אולם כתב במ"א תקנא, לח, שבאבלות של רבים מחנכים את הקטנים. וכ"כ במ"ב תקנא, פא, וכתב שיש שני טעמים לאיסור תספורת, א' מצד חינוך, ואז האיסור מתחיל מגיל שש, ומפני עגמת נפש של הגדולים, ואז מתחיל לפני כן. וסיכם בפס"ת תקנד, טו, שמכל מקום לכל הדעות לפני גיל שנתיים-שלוש אין צריך להחמיר.
כשם שאסור לגדולים ללמוד תורה, מפני שהיא משמחת, ורק בדברים הרעים הקשורים לחורבן הבית והלכות אבלות מותר ללמוד (לעיל הלכה י), כך גם הדין לגבי גדולים הרוצים ללמד קטנים, שמותר להם ללמד את הקטנים רק בדברים הקשורים לחורבן ולאבלות. ויש אומרים, שאפילו סוגיות הקשורות לחורבן והלכותיו אסור לגדולים ללמד את הקטנים, מפני שבשעה שהגדול מלמד את הקטן, הגדול שמח, ורק לספר לו על החורבן מותר (מ"ב תקנד, ב, וע' כה"ח ח). וכיוון שאלו שתי דעות שקולות, רשאי כל אדם לבחור כיצד לנהוג. ולכל הדעות מותר לקטן ללמוד בעצמו בכל הדברים שמותרים לגדול.[30][30]30. תינוקות שמבינים לימודם רשאים ללמוד בדברים הרעים, ב"ח וט"ז ועוד, ומה שאמרו שאין מלמדים התינוקות, הכוונה בסדר לימודם הרגיל. והמ"א סובר שאף בדברים הרעים אין ללמדם, אבל לספר להם על החורבן מותר. וע' לרב קארפ ז, מב, ותורת המועדים ח, כ