פנים מאירות על זבחים· רבי מאיר איזנשטאט
דף ק:
גמרא רבא אמר אידי ואידי אחר חצות כו' והשתא לרבא י"ל דסבירא ליה לתרץ רומיא דמתניתין אהדדי או כתירוץ ר' ירמיה הא דקתני אבל לא בקדשים בשאר ימות השנה או כתירוץ רב אסי דמחלק בין ליל מיתה או ליל קבורה ולכך לא פי' רש"י בדברי רבא לתרץ משניות דלעיל כמו שמפרש בדברי רב מרי ואביי וק"ל:
שם אלא הא דקתני השומע למתו ומלקט עצמות לערב טובל ואוכל בקדשים כצ"ל מכלל דיום קבורה אפילו לערב נמי לא אכיל אף שהיה יכול להקשות בפשיטות דביום אפילו יום שמועה וליקוט אינו אוכל וק"ו יום קבורה ויקשה לרבי דאמר כל זמן שלא נקבר משמע אם נקבר אוכל אפילו ביום אלא דניחא ליה להקשות מכלל דיום קבורה אפילו לערב נמי לא אכיל דאתי לא כמאן ויש לי עיון בזה כיון דמוכח ממתני' דיום קבורה שאינו יום מיתה לא אכיל בקדשים דתפוס לילה מדרבנן א"כ יקשה על רב אסי לעיל שתירץ שמתני' דידן מיירי בליל יום קבורה שאינו תפוס לילה מדרבנן ולכך אוכל בקדשים אם כן מאי איריא בפסחים השומע על מתו עדיפא מיניה הוי ליה לאשמועינן דאפי' ביום קבורה נמי אוכל לערב א"כ יהיו תרי סתמי דסתרי אהדדי בשלמא לר' ירמיה ניחא דמתרץ הא דקתני אבל לא בקדשים של כל השנה ולכך בסיפא אשמועינן השומע על מתו דוקא אבל ביום קבורה אף שאינו יום מיתה אינו אוכל בקדשים לערב אלא לרב אסי קשיא וצ"ע:
רש"י תנאי היא דפליגי בליל יום קבורה כו' דאיכא למ"ד תופס לילה מדרבנן כו' ר"ל ואידך סבר דלא תפיס לילה אפילו מדרבנן ולכך אוכל בקדשים וליכא למימר דפליגי אם אכילת פסח מעכבא ולעולם דכ"ע אית להו דתפיס לילה מדרבנן דא"כ בקדשים אמאי יאכל וק"ל:
ד"ה רבה בר רב הונא כו' דה"ל לערב ליל יום קבורה וליל יום שמועה וליל ליקוט עצמות כצ"ל:
ד"ה הן היום נ"ל דהך גירסא אתיא כגירסת תוספות לקמן דף ק"א ע"ב דגרסי בשלמא לרבנן היינו דכתיבה היום וכפירוש רש"י בפ' שני דף ט"ז הן היום הלא עדיין יום הוא והיינו אסורים לאכול בקדשים אבל לגירסת הספרים שלפנינו דהן היום לר' יהודה לענין הקרבה ומואכלתי היום משמעו דיום אסור ולילה מותר א"כ יש לגרוס הכי והתניא ואכלתי היום אני היום אסור ולילה מותר כו' ומה שרש"י מפרש דקרבנות אלו חלוקין משאר קרבנות מפני שאין כאן כהן לאוכלן כו' תמוה לי דהא ר' יהודה סבירא ליה דהיה פנחס עמהן ואין לומר דאי אפשר לפנחס לאכול לשלשתן א"כ נראה ברור דאליבא דר"י אתיא הך ברייתא דקאמר כי כן צויתי באנינות יאכלוהו וקאמרינן שמא לא שמעת אלא בלילה אבל ביום ק"ו ממעשר א"כ שמע בפירוש דמותר אנינות לילה אבל לדורות אסור אנינות לילה כמו יום דדרשינן ק"ו ממעשר דסבירא ליה אנינות ליה דאורייתא ודוק בזה:
תוס' ד"ה אכילת פסחים מעכבא כו' כוונתם דהא אליבא דכ"ע הבשר חזי לאכילה אלא דגברא לא חזי וזה יכול להיות אפילו למ"ד לא מעכבא מ"מ בעינן גברא ראוי לאכילה ולכן כתבו דמעכבא דקאמר לאו דוקא וקאי בין לתירוץ ראשון בין לתירוץ אחרון וק"ל: