פנים מאירות על זבחים· רבי מאיר איזנשטאט
דף צט.
גמרא אלא מאי יאכלנה יחלקנה ראוי לחיטוי חולק כו' יש להקשות לפי' רש"י דילפינן דקטן אוכל דכל זכר כתיב א"כ לישתוק השתא איש באחיו למעט קטן מחלוקה דהא כיון דקטן אוכל ע"כ האי יאכלנה יחלקנה א"כ ממילא נמעט קטן מחלוקה דהא אין ראוי לחיטוי דממעט ליה מאיש מזרעך ויש לישב דע"כ הא דמסתברא לרבות בעל מום ולא טבול יום ע"כ טעמא משום דאוכל א"כ מהאי טעמא הייתי מרבה קטן לחילוק כי היכי דמרבה בעל מום ולכך איצטרך איש באחיו למעט קטן מחלוקה וק"ל:
שם רב יוסף אמר מכדי מאי יאכלנה יחלקנה כו' אין להקשות דילמא איצטרך למכתב יאכלנה כדי למעט כהן גדול אונן שעובד ואינו חולק ואי הוי כתיב יחלקנה ה"א כהן גדול אונן חולק ומנ"ל לרבות בעל מום ויש לומר דמ"מ ממילא נשמע דיותר מסתברא לרבות בעל מום מטבול יום שראוי לעבודה כיון דאכילה גרמה חלוקה ה"ה בעל מום מסתברא יותר לרבות מטבול יום וק"ל:
שם ליכתוב יחלקנה האי קרא כל זכר בכהנים יאכל אף דמוקמינן דלחלוקה רביי' איצטרך למיכתב לשון אכילה דהא מהאי קרא מרבינן קטן לאכילה ועוד דאיצטרך למילף דכל משמרה אוכלים אף שאינם עובדים דאי לאו האי קרא הוי מפרשינן הכהן המחטא אותה יאכל דווקא אותו כהן שעובד ולא קשיא ליה אלא על האי קרא הכהן המחטא יאכלנה ליכתוב יחלקנה וק"ל:
תוס' ד"ה טבול יום כו' מתיב מ"ד בוולד הטומאה למ"ד באב הטומאה אף בחול הא צריך הערב שמש כצ"ל בלא וי"ו ר"ל הא בחול צריך הע"ש וכיון דאי אפשר להשתמש בו ביום הוי כמתקן ומכין מי"ט לחול ועיין בחגיגה:
בא"ד וכי ההיא דחומר בקודש כו' ר"י אומר יטמא ויטביל כצ"ל משמע בהדיא דטומאת עם הארץ בעי הע"ש דאל"כ לא היה הכירה לצדוקין ולכך צריך לטמאות כדי שיהיה הע"ש דטומאת עם הארץ נמי בעי הערב שמש:
בא"ד וההיא דכהן שהיו אחיו הכהנים סומכין ידיהם כדי לטומאתו ר"ל דבגדי אוכלי קודש מדרס לחטאת ועי"ז היו מטמאים אותו לחטאת ש"מ אף בטומאה דרבנן בעי הערב שמש וק"ל:
ד"ה ה"ג ראוי לחיטוי חולק ותימא הרי כ"ג כו' בשלמא על מתני' דקתני כל שאינו ראוי לעבודה אינו חולק משמע הא הראוי לעבודה חולק ל"ק הרי כהן גדול אונן די"ל דהיא גופיה קמ"ל ולא לדיוקא כדמקשה הש"ס באמת לקמן אבל על קרא קשיא דכתיב בהדיא הראוי לחיטוי חולק ותירצו די"ל דעיקר קרא אתי לדיוקא שאינו ראוי לחיטוי וליכא להקשות מנ"ל למעט כהן גדול אונן דהא קרא איצטרך לדיוקא ונפרש כפשט דקרא דכה"ג שראוי לחיטוי חולק די"ל דא"כ ליכתוב יחלקנה ולפ"ז בפשיטות היה להם לדחות קושייתם הא דכה"ג אינו חולק ממעטינן מדלא כתיב יחלקנו וק"ל:
ד"ה מדבר המטמאני נראה דה"ג באומר כו' אבל נשמרתי מדבר הפוסלני מתרומה ורש"י גרס וכן לגבי תרומה באומר לא נשמרתי מדבר הפוסלני מתרומה ר"ל בתרומה ג"כ אם אומר לא נשמרתי דצריך טבילה אלא מיירי שלא שמר מדבר הפוסלני לקודש ואינו פוסל לתרומה ועל זה קשה דא"כ מאי פסקא דלא נשמר מקודש ונשמר מתרומה היה יכול לאשמועינן דאם לא נשמר מדבר הפוסלני לתרומה דצריך ג"כ טבילה ולכך כתב רש"י דשנויא דחיקא היא ולא מיתוקם במסקנא הכי אבל התוס' מפרשי דלעולם דמיירי שאומר שנשמר בדבר הפוסלני בתרומה ולא קשיא מאי פסקא דמילתא שלא נשמר מדבר הפוסל לקודש ונשמר מדבר הפוסל בתרומה ומפרשי משום דאונן אסור לאכול בקודש ובתרומה מותר ולכך מסתמא שמר מדבר הפוסלו לתרומה וא"כ לאו שנויא דחיקא היא כנ"ל כוונתם דלא כב"ז:
בא"ד ואי משקין דמטמאו כלי א"כ אפילו תרומה נמי נפלאתי דילמא באמת שמטמא תרומה והכא מיירי בטהרות חולין דאין המגריפה מטמא הטהרות דאין שני עושה שלישי בחולין בשלמא גבי אונן הוכרחו לדחוק למצוא דבר שטמא לקודש ולא לתרומה משום דהתם קתני צריכין טבילה לקודש לא לתרומה אבל גבי מגריפה י"ל לענין טהרות חולקין קתני והמגריפה טמאה להשתמש תרומה וקדשים וכן תירצו התוספות בהדיא בחגיגה בשם הר' אלחנן דמיירי שנטמא במשקין דמשקין טמאין פוסלין בכלי:
בא"ד לכך נראה דמיירי במעת לעת שבנדה א"נ בבגדי תרומה והא דלא ניחא להו למימר גבי אונן שמיירי שלא נשמר מבגדי תרומה דהוי מדרס לקודש י"ל דהוי צריך הערב שמש כמו שנגע בודאי בבגדי אוכלי קודש דהוי מדרס לחטאת שכתבו התוספות לעיל שצריך הע"ש וכן בהסח הדעת צריך הע"ש וק"ל: