אור ברסלב

פנים מאירות על זבחים· רבי מאיר איזנשטאט

דף צח.

דף צז:

תוס' ד"ה מה אשם כו' ויש לומר נראה דהאי וי"ל קאי על קושיא ראשונה דאיצטרך למכתב אשם דמשאר קדשים ליכא למילף כיון דשאר קרבנות צריכי כל חד למילתיה כו' ולכך איצטרך אשם דמיותר לגמרי וע"כ אתי ללמד דעצמותיו מותרים ולכך כתבו דלפירוש זה האי תנא לית ליה דרשא דשפיר ושליא ועל קושיא שניה שהקשו למה לי ג"ש תיפוק מהקישא תירצו דמאן דדריש עצמות מותרים מלו יהיה אית ליה הקישא דאשם לגבי שפיר ושליא ולא הייתי יכול למילף בהקישא לעולה לבד דהייתי מוקי הקישא לכל הקרבנות הנזכרים דאין שפיר ושליא נוהג בהם וק"ל:

פרק שנים עשר

גמרא טבול יום ומחוסר כפורים אין חילוק כו' כתב הב"ז אפילו לאחר שהביא כפרתו מיירי דבעי עוד טבילה אף דלא בעי הערב שמש לפי מ"ש התוספות מ"מ כיון דבשעת חלוקה לא חזי דמחוסר טבילה אינו חולק ודוק עכ"ל הנה דקדקתי ולא זכיתי לעמוד מהיכא הוציא דין זה דהא לאחר שהביא כפרתו ראוי לאכול מדאורייתא אף דרבנן עשה מעלה לקדשים שאסור באכילה עד שיטבול מ"מ כיון דראוי לחיטוי ולאכילה מדאורייתא למה לא יחלוק ויאכל אחר טבילה ולי נראה פשוט דוקא מחוסר כפורים שלא הביא כפרתו אינו חולק אבל לאחר שהביא כפרתו אף שמחוסר טבילה דרבנן חולק וראיה דבמסקנא מסיק דהך טבילה לאכילה עבוד רבנן מעלה ולא לנגיעה ולכך אונן נוגע ואם איתא דכל היכא דמחוסר טבילה אינו חולק מאי איריא דתני במתני' אונן הוי ליה למיתני אונן ומחוסר כפורים לאחר שהביא כפרתו קודם טבילה נוגע ומקריב ואינו חולק כיון שאינו אוכל אלא ע"כ דוקא אונן דאינו מקריב מדאורייתא ואינו אוכל לכך אינו חולק אבל מחוסר כפורים לאחר שהביא כפרתו דיכול להקריב וגם לאכול מדאורייתא אלא דרבנן אסרו לאכול עד שיטבול חולק שפיר כל זה ברור אפילו למ"ד דמיירי באנינות דרבנן מ"מ עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה וכל דתיקון כעין דאורייתא תיקון אבל טבילה במח"כ שהוא מעלה בעלמא כיון דשרי בעבודה ראוי לחלוקה וק"ל כנ"ל:

שם אפילו טמא בשעת זריקת דמים כו' אף דתני ברישא טבול יום וכל טבול יום טהור בשעת הקטר חלבים דהם לאחר הערב שמש מ"מ יש לומר ברישא מיירי שהקטר חלבים ג"כ נקטרו בעוד יום ולא היה חזי להקטר חלבים ובסיפא קמ"ל אפילו איחרו הקטר חלבים עד לאחר הערב שמש מ"מ אינו חולק כיון דהוא טמא בשעת זריקת דמים ויש להקשות מאי פריך בש"ס מנא הני מילי וילפינן מכהן המחטא הא כבר ילפינן מהמקריב דם השלמים לו יהיה ולכאורה היה נראה דאי מהמקריב ה"א דקרא הכי מתפרש המקריב את דם השלמים ואת החלב ר"ל באיזה משתיהן שיקריב הן דם או חלב לו יהיה א"כ היכא שהיה טהור בשעת הקטר חלבים ה"א דחולק וע"כ מוכח מקרא אחרינא היכא שהיה טמא בשעת זריקת דמים שאינו חולק וא"כ האי המקריב ע"כ אתי ללמד דעיקר תלוי בזריקת דמים ולכך פריך מנא הני מילי מקרא דאינו חולק היכא שהיה טמא בשעת זריקת דמים דלוקמיה האי קרא דהמקריב אף שהיה טהור בשעת הקטר חלבים שאינו חולק וכל זה אי אפשר לומר לפי' רש"י שהביאו התוספות דת"ק סבר מדכתיב לכהן הזורק את דם השלמים לו תהיה ש"מ דהאי קרא דכתיב לו תהיה שוק הימין למנה אמקריב דם שלמים קאי א"כ ממילא נלמד דדוקא בדם תליא מילתא והדרה קושיא לדוכתה מאי פריך מנא הני מילי הא כבר נלמד מקרא דהמקריב וגם דוחק לומר דפריך מנא הני מילי בחטאת דילמא האי קרא בשלמים כתיב אם כן למה לא מהדר תלמודא ג"כ אאשם ומנחה דבכולהו כתיבי קרא באשם כתיב הכהן אשר יכפר לו יהיה ובמנחה כתיב לכהן המקריב אותה לו תהיה ונראה לומר דהמקשה פריך מנא הני מילי דטבול יום ומ"כ אינו חולק ובעל מום אע"פ שאינו עובד חולק ומהדר ליה מהאי קרא הכהן המחטא אותה יאכלנו וע"כ מרבינן בעל מום ולא טבול יום ומח"כ משום שהוא אוכל ואף שאינו מוכרח בתחילת לימודו מ"מ פי' רש"י דריש לקיש גופיה פריש לקרא עד דממילא מיתוקמא בחלוקה ומרבינן בעל מום דראוי לאכילה וק"ל:

תוכן העניינים

פנים מאירות על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה