פנים מאירות על זבחים· רבי מאיר איזנשטאט
דף צז:
תוס' ד"ה ניתי עשה כו' בא הכתוב ליתן לא תעשה על אכילתו ואשאר פסולין כו' כצ"ל. וחוץ למקומו וחוץ לזמנו הב"ז מוחק וחוץ לזמנו דהא יש בו פסול כרת עכ"ל ולי נראה הואיל ואיתא בספרים יש לישבו דמיירי שחישב חוץ למקומו וחוץ לזמנו וכל שמחשבת המקום קדמה פסול ואין בו כרת אליבא דכ"ע כמו שאיתא בפ' כל הזבחים דף כ"ט ע"ב מיהו מ"מ שלא לצורך כתבו זה וק"ל:
בא"ד ומיהו קשה דאי הוי לילה ניתי עשה כו' כתב מ"ו הב"ז וז"ל נ"ל דכצ"ל דכי הוי לילה לא ניתי עשה וידחה ונראה כו' וכוונתם להקשות דלכשרים אין צורך לגזירת הכתוב דיקדש דאי הוי לילה אז הוי נותר ותו לא דחי ליה העשה דואכלו ולא צריך ליקדש ובע"כ דאפסולים קאי גזירת הכתוב כנ"ל ברור ודוק ולא ידעתי למה האריך בזה ודחק עצמו בדחוקים גדולים בספר קרבן אהרן פ' צו דף י"ד ע"א ע"ש ובמה שכתבתי יובנו גם דבריהם בדיבור שאחר זה שכתבו והוי מוקמינן לה בכשרים ואפ"ה בעי יקדש להיתר מצטרף לאיסור כו' ודוק עיין בזה עוד בספר הנ"ל עכ"ל והנה ספר קרבן אהרן לא היה לידי לעת זו אבל לא זכיתי להבין דברי מ"ו הב"ז במה שהגי' בדברי התוספות דכי הוי לילה לא ניתי עשה וידחה וכוונתם דלכשרים א"צ לגזירת הכתוב כו' ונפלאתי איך לא שת אל לבו במה שכתב בעצמו העתק התוספות דיבור שני דע"כ דאיצטרך להיתר מצטרף לאיסור דאף דברור דאין עשה דוחה לא תעשה שיש בו כרת מ"מ לא הייתי יודע שיחייב כאן בחצי זית היתר וחצי זית איסור דילפינן מכאן בפסחים דף מ"ה ובחולין דף צ"ט דהיתר מצטרף לאיסור וזה דבר שאי אפשר לאמרו ע"כ נראה לי דהתוספות דכתבו לעיל ויש לומר דקרא איכא לאוקמי בכשירה שתאכל כחומר שבהן כדגרסי בפסחים ובחולין והיינו אם נגע חטאת של היום בשלמים של אתמול דאסור לאכול חטאת רק עד הלילה ובלילה הוי נותר אבל אין נותר זה דומה לנותר של חטאת דזמן שריפתו ואכילתו באי' כאחד ומחייב כרת על אכילתו אבל בנותר זה דשלמים אם אכל בלילה לא מחייב כרת אלא שנפסל הבשר מלאכול וכן איתא בפ' איזהו מקומן דף נ"ו ע"ב האוכל לאור שלישי חזקיה אמר פטור דלא אינתק לשריפה ר' יוחנן אמר חייב דהא אידחי ליה מאכילה וחזקיה ור"י הלכה כחזקיה דהוא רבו דר"י ולדידיה דאין מחייב קרבן אשגגת נותר א"כ במזיד נמי פטור מכרת ואפשר אף דר"י דמחייב קרבן הני מילי בשוגג כיון דאיכא כרת בשם נותר אבל במזיד מודה דלא מחייב כרת דהא ממאי דמעטינן דלא נשרף בלילה מדכתיב ביום השלישי מהאי טעמא נמעט כרת ולפ"ז קושית התוספות כפשטיה ומיהו קשה דכי הוי לילה דאם שלמים של אמש נבלעו בחטאת של היום דאסור לאכול בלילה ניתי עשה דואכלו וידחה לא תעשה כל שבקודש פסול דהא ליכא כרת בנותר שלמים בלילה וליכא למימר גזירת הכתוב היא דיש לומר דקרא אתי היכא שבלע שלמים של היום בחטאת של היום דאסור לאכול ביום שני דהוי לא תעשה שיש בו כרת אלא ע"כ דמעטינן לגמרי מיקדש א"כ הדרה קושית התוספות לדוכתא ולכן כתבו ונראה דקרא איכא לאוקמיה בבישול קדשים וחולין דליכא עשה שם וק"ל:
ד"ה ואחד עצם שאין בו מוח כו' ונראה לי דהכי פריך ניתי עשה כו' כ"מ בחולין כו' והאי ונראה אינו מקושר כלל לפירושם דלעיל ונראה כוונתם דהא בדיבור דלעיל כתבו תירוץ אחרון דקושית המקשה דאם איתא דהני לא דחי מאי חזית דילפינן מכלאים כו' נילף מהכא דלא דחי ולפ"ז א"כ יקשה לפירושם דהכא לשתוק ועצם לא ישברו בפסח שני וע"כ ידענא דלא דחי דהא יקדש כתיב להיות כמוהו דאין עשה דוחה לא תעשה א"כ למה לא ילפינן בעלמא מכאן דאין עשה דוחה לא תעשה וע"כ צריכין אנו לומר דקדשים שאני ואנא ידענא דלא דחי גם בפסח בעצם שיש בו מוח ולכך כתבו הכא ונראה לי דהכי פריך ר"ל שאינו מוכרח לתירוץ דלעיל אלא דיש לישב דהייתי מוקי קרא לכשרים וקמשמע לן דהיתר מצטרף לאיסור וכל לא תעשה שאין בו כרת נדחה בפני עשה דואכלו את הבשר ולכך איצטרך הכא גבי פסח שני דלא דחי וע"כ דקדשים שאני וילפינן קדשים מקדשים דאין עשה דוחה לא תעשה אפילו שאין בו כרת וק"ל:
ד"ה מה מנחה אינו כו' ועוד נראה לפרש ר"ל תירוץ על קושית רש"י דהקשה הא דלא ילפינן זכרי כהונה מחטאת ואשם כדילפינן ממנחה על זה תירצו דהקישא דחטאת ואשם איכא לאוקמי למילתא אחריתא ולא מוקמינן לה לאכילת זכרים דכיון דאינו שוה בכל הנהו דכתיבי בקרא ר"ל דהאי דזבח השלמים ע"כ איירי נמי בשלמי נדבה כדמפרשי בדיבור שאחר זה אבל מנחה על כרחין להכי אתי וק"ל: