אור ברסלב

פנים מאירות על זבחים· רבי מאיר איזנשטאט

דף צו.

דף צה:

תוס' ואם טש כל הפת כולה אסורה וא"ת כו' עיקר קושייתם מדקתני הכא כל הפת כולה אסורה עד שיסיק את התנור משמע בלא הסיק לא מהני שיקנח התנור אף דהוי נ"ט בר נ"ט אלא ש"מ דבבישול אסור נ"ט בר נ"ט אבל ר"ת דחי סברא זו משום דאי אפשר להתקנח יפה ונדבק בו השמנונית והוי בעין וק"ל.

בא"ד מיהו ע"כ אין זו ראיה ר"ל להתיר נ"ט בר נ"ט דע"כ הטעם משום דמדאורייתא מין במינו בטל ברובו דבסוף ע"ז קשרי לבשל חטאת והדר שלמים והרי ממעט באכילתן דהוי כמו קדירה שבישל בה בשר לא יבשל בה חלב וע"כ הטעם משום דמין במינו בטל ברוב ובכלי מקדש אוקמינן אדאורייתא ונראה לי דהטור יו"ד סי' צ"ג הביא דעת בעל העיטור אם בשל חלב בקדירה של בשר והיא בת יומא ויש בה ששים איכא מ"ד דמבשל בה ממין שבשל בה עכשיו כיון שהתבשיל מותר טעם הראשון בטל כו' נראה דבעל העיטור לא סבירא ליה כתירוצא דהתוספות אלא סבירא ליה דהא דמבשלים שלמים בקדירה שבישל בה חטאת אף שהוא גורם איסור לשלמים דמיתסרי לזרים אלא ע"כ שמיירי שהיה ששים נגד הבלוע כגון שנחושתה דק ורחבה גדול ובכל יום הוי גיעול לחבירו וה"ה בקדירה של בשר שבישל בה חלב דינא הכי:

ד"ה אלא קדרות של מקדש כו' תימא מאי קשיא ליה לא זכיתי להבין דבריהם דהא ע"כ אבעיא דרמי בר חמי לא איפשטא ואף דבעי למיפשט מדאמר ר"נ תנור של מקדש של מתכות היה דקפיד אבישול בלא בלוע דחי ליה הש"ס דאיכא שירי מנחות ולעולם דקפיד אבלוע דוקא ומייתי הש"ס עובדא דרבה בר אהיליי ומה דאיתמר עלה דמהני היסק לכלי חרס ופריך הש"ס אלא קדרות של מקדש כו' ר"ל תיפשוט דע"כ קפיד רחמנא אבישול בלא בלוע דאי אבלוע א"כ למה לי שבירה להדרינהו לכבשונות וכן משמע מפי' רש"י ודחי לה הש"ס דאיבעיין לא נפשוט משום דאין עושין כבשונות בירושלים וכן פריך בתר הכי אלא הא דאמר ר"נ תנור של מקדש כו' נעביד דחרס דהסיק בפנים ולא היה צריך שבירה אלא ע"כ תפשוט דאבישול בלא בלוע קפיד ושבירה גזירת הכתוב היא ודחי ליה דכלי שרת דחרס לא עבדינן ואבעיין לא איפשטא וכיון דאנן פסקינן כהנך רבוותא דטעם כעיקר דאורייתא ולכך נקטינן לחומרא דיש לומר משום דאין יוצא מידי דופיו לעולם ולכך לא מהני בכל איסורים הגעלה לכלי חרס ולכך אמר רב קדירות בפסח ישברו משום דסבר ליה מין במינו לא בטיל מן התורה והוי ספיקא דאורייתא ולא מהני הגעלה וכן הא דאמרינן התורה העידה על כלי חרס שאינו יוצא מידי דופיו לעולם משום דסבירא ליה דמין במינו לא בטיל או טעם כעיקר דאורייתא אבל דעת בעל העיטור ביו"ד סי' צ"ג שהבאתי לעיל דסבר כרש"י ודעמי' דטעם כעיקר אינו דאורייתא וא"כ כיון דלא נפשטא האבעיא יש לומר הטעם דגזירת הכתוב דכלי חרס טעון שבירה דקפיד אבישול בלא בלוע ובשאר איסורים מהני הגעלה ולא חשש לתירוץ התוספות שתירצו כאן ובפסחים שהוא דחוק ובזה אזדא לה קושית הטור על בעל העיטור:

בא"ד ועוד קשה הא אפילו בחולין כו' עד ובכלי חרס לא התיר ש"מ הטעם משום בלועה הוא דזה יוצא מידי דופיו וזה אינו יוצא מידי דופיו ולפ"ז דמוכח דאף דקפיד אבישול בלא בלוע משום דהחמיר לחשבו כבלוע י"ל כאלו נבלע בתנור ואז לא מהני הגעלה וא"כ אין חילוק בשאר איסורים לענין קדשים דכל מה שאסור משום בלוע אמרינן בדף צ"ו ע"ב דשוה חולין לקדשים ומזה יש סתירא גדולה לדברי הט"ז בסימן צ"ג שהעתיק תירוץ התוס' דפסחים שתירצו מדמצינו שלכלי נחושת מועיל שטיפה ומריקה אפילו לבישול ובלוע א"כ מה שהקפיד בכ"ח אבישול בלא בלוע היינו שעשאו כבישול וכבלוע וכתב הט"ז שזה מועיל לתרץ קושית התוס' מ"מ נשארה קושייתנו דילמא חולין שאני מקדשים עכ"ל ונפלאתי על פה קדוש שע"כ הוא הבין בדברי התוס' שאף שפולט ע"י הגעלה מ"מ צריך שבירה מידי דהוי אבישול בלא בלוע וצריך שבירה ולכך הוקשה לו דילמא בקדשים דחמירי אבל בחולין קיל מזה ומהני הגעלה ולא דק דע"כ כוונת התוספות דמדלא מהני מריקה ושטיפה ש"מ משום דבלע ואינו יוצא מידי דופיו אלא דיש לומר דאף אם תלאו באויר התנור דהוי בישול בלא בלוע קפיד רחמנא שעשאו כאלו נתבשל ונבלע בו ולפ"ז כיון שאין יוצא מידי דופיו היכא שנתבשל בכלי חרס אין חילוק בין שאר איסורים לקדשים דטעם כעיקר הוא וזה פשוט וברור ואין מקום לקושי' הט"ז ולישנא דהתוספות דפסחים אטעיה וק"ל:

תוכן העניינים

פנים מאירות על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה