אור ברסלב

פנים מאירות על זבחים· רבי מאיר איזנשטאט

דף נב:

דף נב.

גמרא יכול יעכבנו תלמוד לומר וכלה מכפר יש להקשות דמ"מ לישתוק מהפר ויש לישב דאי לא נכתב רבוי דהפר הייתי אומר ק"ו ניתן לידרש וכמאן דכתוב בהאי ענינא דמי וכלה מכפר על קל וחומר זה נמי קאי אבל השתא דכתיב רבוי בפירוש ובהאי ענינא דוכלה כפר לא כתיב שום רבוי ש"מ דלא קאי אלא על מה דכתיב בהאי ענינא וק"ל:

שם ק"ו לפר כהן משיח וכו' ופר העלם אף דיכולין ללמוד בק"ו כבר נתמעט מונסלח דאין מעכב לעיל בפ' ב"ש דף ל"ט ע"ב ועי"ש בתוספות אך יש להקשות איך קאמר יכול יעכבנו הלא איצטרך ללמוד אל יסוד מזבח עולה ולא יסוד מזבח פנימי ואי לא היה נכתב הכא הייתי מוקי קרא לפר העלם ושעיר נשיא כל חד לגופיה וכ"ת דפריך הכי דלא לכתוב רק יסוד דמזבח העולה או אל יסוד אשר פתח אוהל מועד ואמינא לגופיה לא איצטרך דילפינן מק"ו אלא ע"כ דאתי למעט שלא ליתן על יסוד מזבח הפנימי והשתא דנכתוב תרווייהו ש"מ לעיכובא אבל זה אי אפשר לומר דהא ע"כ פנים איצטרך לגופיה שישפכם ליסוד מזבח החיצון דאי מק"ו הייתי יליף שטעון יסוד על יסוד דידיה ויש לישב דר"י היה רוצה ללמוד מק"ו זה יכול יעכבנו ר"ל מנ"ל ללמוד לעיל מיסוד מזבח העולה מיעוטא דילמא יסוד דידיה ילפינן מק"ו והא דכתבה רחמנא תרי מיעוטי אתי לעכב ולכך קאמר ת"ל ואת כל הדם ישפוך וע"כ קרא אתי למעט פנימיות מיסוד ובזה מיושב מה שהקשו התוספות לעיל בפ' ב"ש דף ל"ט ע"ב ד"ה ונסלח וז"ל וקשיא לי דונסלח בפר העלם למה לי ניליף מכהן משיח דשירים לא מעכבי כיון דפר העלם נמי אתי בק"ו א"כ אי לאו קרא דונסלח הייתי אומר כל מה דכתב בגופיה כאלו שנה עליו לעכב כיון דאפילו אי לא כתב הוה אתי מק"ו והתם לא שינה בהילוך כמו שפי' התוס' שם א"כ הייתי מוקי קרא לעיכובא ולא למעט שאין לפנימית יסוד כלל ולכך איצטרך ונסלח דלא מעכב וע"כ קרא אתי למעט שאין לפנימי יסוד כלל ודוק:

תוס' ד"ה יכול יעכבנו קשה להם דלפי האמת קרא מיותר וע"כ צריך לומר מילתא דאתי בק"ו טרח וכתב לן קרא א"כ השתא נמי מנ"ל ללמוד עיכובא ולכך מפרשים דלית לן למימר טרח וכתב לן קרא כל מה דאיכא למיפרך למידרש וק"ל אבל לפי מה שכתבתי בפירוש הגמרא אין אנו צריכין לפי' זה:

ד"ה אותו שנתן דמו למעלה וא"ת היכי פריך לעיל כו' דדריש לעיל פ"ק ד"י אותו למעלה כו' הגהות הב"ז:

בא"ד ולא שייכא כאן ההיא דשמואל והוא בפ' ב' דף כ"ו ע"ב וז"ל מ"ו הב"ז אכן לא ידעתי למה לא שייך כאן הא דשמואל דהא מפורש שם דהניתנים למעלה שנתנם למטה פסול בשר ונתכפרו בעלים ואם כן בע"כ ס"ל דמיעוט אותה קאי אבשר וצל"ע רב ואפשר להגיה בלשונם ולא סבירא כאן ההיא דשמואל וכו' ודוק עכ"ל והנה אגב שיטפה לא דק בלישני' דכתב וא"כ בע"כ סבירא ליה דמיעוט אותה קאי אבשר וזה אינו דלשמואל אין צריך למעט בשר דילפינן התם מגופיה דקרא מדכתב לכפר לכפרה נתתיו ולא לדבר אחר ואפשר שטעות נפל בדפוס וצ"ל ס"ל דמיעוט אותה קאי אותה למעלה ולא אחרת למעלה ועל עיקר תירוץ התוספות קשה לי דעכשיו נמי מנ"ל לבטל הסברא דילמא אם נתן למטה כפר כמו שאם נתן במתנה אחד כפר וקרא אתי ללמוד אותה למעלה ואפשר בשביל זה תירצו תירוץ אחר וכו' ולא שייכא כאן ההיא דשמואל והנה לגירסת הב"ז דגרס ולא סבירא אין זה תלוי בתירוץ זה בל"ז פשיטא מוכח דלא סבירא הך דשמואל וכן היה להם לכתוב זה בפ' ב"ש על הא דפריך אימא וכפר אע"פ שלא נתן למעלה אלא למטה דמשמע אפילו בשר מותר באכילה ונ"ל דמאן דגר' כפשטה ולא שייך נמי לא משתבש דהא התוספות תירצו דקושית המקשה בענין זה דמאותה נילף מיעוטא שלא יאכלנה למטה וכפר אתי ללמוד שמ"מ מכפר ואי מאותה לבד הייתי יליף שאפי' אינו מכפר ואי מכפר לבד הייתי יליף אפילו באכילה מותר ולכך איצטרך תרווייהו ועל זה קשה דהא אף דלית להו דרשה דשמואל מ"מ יליף שמואל לעיל ממילת וכפר לכפרה נתתיו ולא לדבר אחר וממעט אכילה מגופיה דקרא א"כ ה"נ למה לי תרי קראי ליכתוב רק וכפר וממילא ידעינן דלכפרה נתתיו ולא לדבר אחר ולזה תירצו ולא שייכא וכו' דיש לחלק בין וכפר ובין לכפר וכן כתבו התוספות לעיל בפ' ב"ש דף ל"ח ע"א וז"ל ואין להקשות דהכא דרשינן וכפר לגמרי ואפי' בשר שרי באכילה ולעיל בפ' שני דרשינן לכפרה נתתיו ולא לדבר אחר דיש לחלק וכו' הרי להדיא דפשיטא להו דלית ליה הך דרשא דשמואל אך קשיא להו דלדרוש נמי מוכפר לכפרה נתתיו ולא לדבר אחר וק"ל והן הן הדברים בכאן:

ד"ה מה דמים האמורים למטה פי' הקונטרס וכו' ותימא הא בבהמה נמי כתיב היא נ"ל לישב תמיהת התוספות דבחטאת בהמה כתיב היא למעלה ואחר כך כתיב הכהן המחטא אותה דמשמע דהיא לא קאי על כהן המחטא אבל בחטאת עוף כתיב חטאת היא אחר והזה מדם החטאת על קיר המזבח ולכך ילפינן שפיר שאם שינה בהזיה פסול וק"ל:

תוכן העניינים

פנים מאירות על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה