פנים מאירות על זבחים· רבי מאיר איזנשטאט
דף נ:
גמרא דבר הלמד בהיקש מה שילמוד בבנין אב אמר ר' ירמיה לא נכתב צפונה באשם ק"ק דילמא איצטרך צפונה למילף דדבר הלמד בהיקש אין חוזר ומלמד בג"ש ויש לישב וק"ל:
תוס' ד"ה ונכתב בגופיה תימא כדאמר בפ' ב"ש משל למלך וכו' וי"ל דבשביל חיבתן לא היה לו לגלגל אלו דרשות למילף מהקישא לא יכולתי להבין דבריהם והיה נראה לי לומר דהא ע"כ הא דדרשינן משל למלך בשר ודם אינו אלא מכח האי קרא דכתיב כאשר יורם לרבות יותרת ושתי כליות בפר העלם וא"כ קשה למה לא כתיב בגופיה אלא ע"כ משל למלך וכו' אבל אי לאו האי קרא כאשר יורם א"כ אין כאן קושיא למה לא נאמר בפר העלם יותרת ושתי כליות כיון דילפינן מהקישא ומה לי דכתיב הכא או הכא ולפי זה קשה למה לא מקשים התוספות על תחילת הלימוד מנ"ל ללמוד דבר בהקיש אינו חוזר ומלמד בהקיש מהאי קרא דילמא איצטרך האי קרא למילף בשביל חיבתן ועל קושיא זו מתרצים התוספות וי"ל דבשביל חיבתן לא היה לו לגלגל אלו דרשות למילף מהקישא ר"ל דבשביל כך להודיענו חיבתן לא היה לגלגל אלו דרשות למילף מהקישא ומ"מ סוף כל סוף ימעט בסרחונו ומה בכך אם אין אנו יודעים שבשביל חיבתן עושה זה דמ"מ מיעט בסרחונו ונילף מהקישא ולא היה לגלגל אלו דרשות בשביל להודיע חיבתן אבל תמיהת התוספות על המקשה קשה דמאי פריך ונכתב בגופיה דילמא בשביל זה לא נכתב בגופיה למעט בסרחונו והשתא קשה להם אף לפי האמת דאי נכתב בגופיה הייתי אומר דבר הלמד בהקיש חוזר ומלמד בהקיש א"כ מנ"ל למילף חיבתן דילמא האי קרא נכתב ללמד שאין חוזר ומלמד בהקיש ובשביל כך לא נכתב בגופיה ומתרצים ומ"מ ילפינן מיניה חיבתן מדלא אשמועינן בדוכתא אחריתא דבר הלמד בהיקש כו' ודוק:
ד"ה קדשי קדשים יתירי כתיב תימא וכו' למה לן היקשות דלעיל כחטאת ואשם ר"ל בפ' קמא דילפינן מזה לסמיכה ודוק:
רש"י ד"ה מחדא לא אתי מילתא באפי נפשיה היא ולא למיפשוט בעיין עכ"ל לכאורה יש לדקדק דילמא רוצה למיפשט בעיין דאי דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בבנין אב א"כ למה תלתא קראי לכתוב צפון בהדיא בעולה ושני היקשות דחטאת ואשם לכתוב רק חד קרא בהדיא והיקש אחד והשלישי נלמד בבנין אב אלא ע"כ דדבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בבנין אב עד דדחי מהי תיתי ואפשר דלפי' רש"י כה"ג לא הוי דבר הלמד בהיקש דאפשר דלמד מהאי קרא דכתיב בהדיא אלא שלא תאמר בשביל איזה חומרא מה שיש בזה מה שאין בחבירו ובשביל חומרא זו הצריכה התורה צפון ואיצטרך היקשא דחטאת וע"כ אינו הטעם משום חומרא דעולה כולה כליל אלא ע"כ הטעם בשביל הצד השוה בשניהם שהם קדשי קדשים א"כ ילפינן אשם מעילה דכתיב בגופיה וזה כוונת רש"י בביצה דף כ' ע"א ד"ה אתי מבינייהו אבל לפי' התוספות הכא בדף מ"ח דמקשי מהאי וסברי דזה דבר הלמד בבנין אב הוא אם כן קשה דילמא רוצה המקשה לפשוט בעיין ולכאורה התוספות הסכימו לפי' רש"י בזה ויש לישב דאי אפשר לומר דרוצה לפשוט בעיין דדבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בבנין אב דהא אף דאינו חוזר ומלמד מ"מ קשה לישתוק מעולה ונכתב בחטאת ואשם בשניהם מפורש אלא ע"כ דידע המקשה דלא ילפינן מאיזה פירכא א"כ ה"נ מטעם פירכא זו אינו נפשוט אבייען וזה נ"ל כוונת התוספות דכתבו בד"ה לא נכתוב פי' ולכתוב דחטאת ואשם בהדיא ר"ל בתרווייהו.
תוס' ד"ה לא נכתב רחמנא וי"ל דאיכא למיפרך דמה לזבחי שלמי צבור שכן זמנן קבוע וכ"ת אם כן נכתב עוד באשם ולזה תירצו ועוד דחטאת לא אתי מיניה וכ"ת נכתב חטאת אם כן אשם לא אתי מיניה וא"כ איצטרך בלאו הכי תלתא קראי וע"ז מקשי' וא"ת למה לי קרא רביעי ר"ל היקשא דזבחי שלמי צבור תיפוק ליה בבנין אב דברי מ"ו הב"ז ר"ל מעולה וחטאת או מעולה ואשם ויפה כיון בפי' התוספות אך קשיא לי על התוס' א"כ לישתוק קרא בעולה ונלמד בבנין אב מחטאת וזבחי שלמי צבור דלכתוב רחמנא בהדיא בחטאת והיקשא בזבחי שלמי צבור ואתי מבינייהו או מזבחי שלמי צבור ואשם וא"כ לכתוב חד קרא בהדיא וב' הקישות ולישתוק בעולה ונילוף מבינייהו וצ"ע:
שם וא"ת והיכא גמר בפ' שני דביצה סמיכה בבנין אב והנה לפי' רש"י שם אין כאן קושיא כאשר כתבתי בפי' הגמרא ובאמת שם לא הקשו התוספות על הא דרוצה ללמוד בבנין אב אלא על הא דקאמר דילמא מעולה חובה גמר אבל אליבא דאמת דאתיא מבינייהו לא קשיא כאשר כתבתי בפי' רש"י וק"ל: