אור ברסלב

פנים מאירות על זבחים· רבי מאיר איזנשטאט

דף נ.

דף מט:

גמרא א"כ נכתוב בהאי וכו' וע"כ צריך לומר דהיה סבר דבר הלמד בהקיש חוזר ומלמד בבנין אב:

שם אי אקשיה לחטאת ה"א וכו' דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש ר"ל בשביל כך הקשה לחטאת ולא לעולה שלא יטעה אדם ולומר דלא ניחא ליה לאקושי' לעיקר אם לא ללמוד דדבר הלמד בהיקש אין חוזר ומלמד וק"ל ואין להקשות איך אפשר לומר אי אקשי' לחטאת דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש הא האי איצטרך לעכובא ועכובא כתיב בחטאת ועוד אי דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד א"כ בכללא נמי נכתב במקום אשר ישחטו החטאת ישחטו את האשם ויש לישב דהמקשה פריך אף על הכלל למה לי לאקושי' ר"ל או ליקשי הכל לעולה או הכל לחטאת ודוק:

רש"י ד"ה דבעי כהונה דהא בחזרתו כתיב כחטאת האשם הוא לכהן וע"כ צריך לומר דכהן אתי לשום דרש':

תוס' ד"ה לעכב מנ"ל למקבל לא ידעינן עכובא ולפי מה שכתבתי לעיל דבחטאת מוכח אף למקבל עיכובא א"כ אף באשם יכול למילף מבחטאת עיכובא דבגופיה כתיב וק"ל:

ד"ה לפי שיצא אשם מצורע וכו' וא"ת למ"ד כללא גמר מיניה יהיו כל אשמות טעונין מתן בהונות ר"ל בשלמא בל"ז הייתי אומר הא דפליגי בדבר החדש אי כללא גמר מיניה היינו דוקא בדבר הנוסף על הכלל אבל דבר הסותר הכלל כ"ע מודי דלא ילפי' מיניה אבל השתא דמוכח דאינו מיקרי דבר חדש אלא כשסותר כללא וע"כ בסותר כללא פליגא א"כ שפיר מקשים התוספות למ"ד כללו גמר מיניה יהיו כל אשמות טעונים מתן בהונות וק"ל והנה מה שהקשה מ"ו הב"ז קושיא גדולה על דברי התוספות לא רציתי להכניס ראשי מפני שכתב ששאל את רבותיו ולא השיבו לו דבר נאה ומתקבל ובאמת בגמרא דמנחות דף (ד') צ"א ע"א ה"א למעט תודה הואיל ואיכא לחם בהדה ולאו בשביל דבר חדש ע"ש וקשיא לי עוד על פי' רש"י בחומש בפ' מצורע במקום אשר ישחט ומה ת"ל והלא כבר נאמר וכו' לפי שיצא אשם זה מכלל אשמות לידון בהעמדה יכול תהא שחיטתו במקום העמדתו לכך נאמר ושחט והכא אמרינן דכבר אהדרי' קרא וקרא אתי לעכובא וצל"ע:

ד"ה נכתוב בהאי ולא נכתוב בהאי תימא וכו' מה לאשם מצורע שכן בא להתיר ר"ל להתירו לבא במחנה ועיין בתוס' דמנחות דף צ"א ע"ב ד"ה אבל היכא:

ד"ה אי אקשי' לעולה תימא וראיתי למ"ו הב"ז דכתב וז"ל בא"ד וכן יש להקשות כו' דבריהם נראים ככפולים קצת וק"ל עכ"ל ונ"ל דאין ספק שלא נשנה אלא בשביל דבר שנתחדש בה ונבאר פי' התוספות בס"ד דהא ע"כ יש להקשות מאי מקשים התוספות בתימא תיפוק ליה מחטאת ואשם דמה חטאת צפון מעכב אף אשם כן הא ע"כ אף מעולה לעכובא לא יכול למילף מהקישא אלא למצוה ולא לעכובא למ"ד דכתיב בעולה גופה עיכובא מ"מ לא יוכל חטאת למילף מיניה דא"כ לישתוק קרא בחטאת א"כ ה"נ כיון דיצא מן הכלל ולא אהדרי' עד דכתיב האשם כשאר אשמות יהיה א"כ אימא דלא אהדרי' אלא למצוה ואיצטרך קרא להקיש לעולה למילף עיכובא אלא ע"כ צריך לומר דאיכא הכא תרי הקישא הקישא חדא כחטאת דמשמע דאשם מצורע איתקיש לחטאת אלא דהייתי אומר דאהדרי' קרא למידי דבעי כהונה אבל למידי דלא בעי כהונה לא אהדריה משום דכתיב לכהן אבל השתא דנכתב עוד הקישא האשם כשאר אשמות יהיה וע"כ לכהן לאו דוקא וילפינן למצוה א"כ יכולין עכשיו למילף מכחטאת מה חטאת מעכב צפון אף אשם כן ולתמיה זו היו רוצים לתרץ וי"ל דאי לא כתב צפון לא הוי אמינא הא אהדריה קרא לשחיטת צפון למידי דלא בעי כהונה והאשם לא דרשינן ליה כלל דהא לא כתיב כאשם דהוי משמע כשאר אשמות דעלמא לצפון יהא כוונתם מבוארת בשלמא אי כתיב כאשם משמע בודאי אשם דמצורע יהיה (כאשר) [פנים מאירות: כשאר] אשמות וילפינן מיניה למצוה וכיון דילפינן למצוה יכולים אנו למילף עיכובא מכחטאת אבל השתא דכתיב האשם משמע האשם זה יהיה כחטאת ר"ל רק הקיש אחד דאשם דמצורע איתקיש לחטאת למתן דמים ואין לומר לישתוק מהאשם א"כ לא ידעינן לצפון אפילו למצוה דהייתי אומר דילמא כי אהדריה קרא למידי דבעי כהונה ואיצטרך האשם לאקושי לחטאת לאהדריה לכללא למצוה כך כוונתם אבל מ"מ קושית התימא במקומה עומדת דמ"מ איך אפשר לומר דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש אם כן לישתוק מקרא ושחט את הכבש במקום עולה רק לכתוב כאשם כיון דכאשם משמע בודאי כשאר אשם דעלמא וא"כ יהיו תרי הקישא ונילף למצוה מכאשם ולעכב נילף מכחטאת וא"כ קושייתם במקומה עומדת וע"ז מקשים וכן יש להקשות ר"ל עוד קושיא אי דבר הלמד בהקיש חוזר ומלמד בהקיש לא נכתב צפון כלל ר"ל הן בכלל במקום אשר ישחטו את העולה ישחטו את האשם הן בפרט ר"ל במצורע ותיתי מכחטאת ואשם כי היכי דנילף מיניה סמיכה בפ"ק ר"ל וזה מקרא אחר דכתיב בפ' ויקרא באשם גופיה ואם כן נילף למצוה בכל אשמות מהאי הקישא ואשם מצורע הייתי מהדר לכללא מכאשם לשאר אשמות ולעכובא הייתי יליף מהקישא דכחטאת וזה שפירשו התוספות ועוד נילף ר"ל שאר אשמות לעכובא מאשם מצורע ואשם מצורע ר"ל לעכובא מהיקשא דכחטאת ולכך לא נקטי התוספות הכא אשם אלא כחטאת לבד ולקושיא זו תירצו וי"ל דלא הוה אמינא דאהדרי' קרא וכו' ולא הוה דרשינן כאשם כשאר אשמות כיון דלא כתיב ר"ל באמת לא כתיב כאשם אלא האשם אלא דעיקר קושיא מדאיצטרך דהי' לכתוב כאשם ולזה תירצו דלא הוה דרשינן כאשם כשאר אשמות כיון דלא כתיב אנן נמי לא הוה דרשינן והטעם כיון דלא כתיב צפון בהדיא בשאר אשמות וזה תירוץ לקושיא שניה דלא נכתוב כלל צפון אבל קושיא ראשונה דנכתוב צפון בכלל ובמצורע לכתוב ושחט את הכבש וכו' במקום אשר ישחוט את העולה וע"כ דבר הלמד בהיקש אין חוזר ומלמד בהיקש דאי חוזר ומלמד א"כ לישתוק קרא מיניה ולכתוב במצורע כאשם דע"כ כיון דכתיב באשם צפון בהדיא א"כ שפיר משמע דאשם מצורע יהיה כשאר אשמות וא"כ ממילא הדרי' קרא למצוה ומהיקש דכחטאת הייתי יליף עיכובא וכן נראה לי דברים ברורים למבין בס"ד אבל על עיקר תמיהת התוספות היה נראה דבאמת זה קושי' המקשה וכ"ת ניקשי אקושי לחטאת ר"ל לישתוק מהקישא דעולה ונסמוך על הקישא דחטאת דכבר איתקש לחטאת ותירץ דניחא ליה דמקיש לעיקר ולא נקיש ליה לטפל וק"ל:

תוכן העניינים

פנים מאירות על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה