אור ברסלב

פנים מאירות על זבחים· רבי מאיר איזנשטאט

דף מט:

דף מט.

תוס' בד"ח דף מ"ח ע"ב ד"ה מה לבן צאן וכו' וי"ל דהתם כל דינו בכהן לא שייך למיפרך מכלי נראה כוונתם אף דבאמת בן צאן חמור בכמה דברים מ"מ לענין כהן מצינו שבן עוף חמור מבן צאן א"כ כל היכא דצריך בן צאן כהן א"ד שצריך בן עוף כהן ועל תירוץ זה מקשין התוס' וא"ת וליעבד הכא קל והומר ממקום ר"ל דאיך אפשר לומר כיון דיליף כל דינו בכהן לא שייך למיפרך מכלי א"כ אמאי לא יליף נמי הכא ממקום ר"ל השתא יליף צפון בבן עוף מכהן ואיכא למיפרך שכן טעון כלי היה לו ללמוד הכל ממקום ושוב לא הייתי יכול למיפרך כלי דאף דבן צאן חמור בכמה דברים יותר מבן עוף מ"מ לענין מקום חמור בן עוף א"כ אינו דין בדבר שצריך בבן צאן מקום דהיינו צפון שטעון ג"כ בן עוף ולכך לא נמצא שום תירוץ בתוס' על קושיא זו אלא דכוונתם להדר תמיהתם לדוכתם דלפרוך התם בקדושין הך פירכא ובדברים אלו יתישבו לך כמה ספקות ודלא כמ"ו הב"ז דכתב וז"ל ולא מצאתי בשום מקום להגי' כי חסר כאן תירוץ על הקושיא ולי נראה לתרץ קושייתם דאכתי הלימוד בא מבן צאן ואיכא למיפרך הפירכא שכן קבעו לו כלי עכ"ל אבל כבר כתבנו שבכיון לא כתבו התוס' תירוץ להדר תמיהתם למקומה כאשר כתבתי וק"ל אבל נראה לי באמת תירוץ על קושיא זו דהא בן צאן נמי כשר על המזבח דאמרינן קדשי קדשים ששחטן בראש המזבח כאלו נשחטו בצפון ואין כאן ק"ו כלל ודוק והא דכתבו התוספות ול"נ כיון דהדין הוי מהזאה לא שייך מכלי דשחיטה נ"ל דתירוץ זה הוא מאיזה תלמיד ובאמת י"ל בהזאה גופיה בבן צאן צריך כלי וכן הקשו באמת התוספות בקדושין וע"כ צריך לומר אף דמקבל לצורך הזאה היה בכלי מ"מ הזאה גופיה היה באצבע וק"ל אבל על עיקר תמיהת התוספות נראה לי לתרץ דהא ע"כ קשה עוד קושיא למה לא פריך מה לבן צאן שקבע צפון אלא דאיכא למימר בן עוף במליקה יוכיח שאין טעון צפון ואין צריך כלי וצריך כהן ומ"מ צריך לי עיון בזה כיון דתחילת דינו במליקה אי אפשר לומר תוכיח וק"ל:

ד"ה אלא אין שוחט בצפון וכו' עוד ד"ה קבלה נמי למצוה וכו' וא"כ מקבל למצוה בעולה מנ"ל ועוד עכובא בחטאת מנ"ל וי"ל כיון דאשכחן למצוה מקבל כקבלה ה"ה לעכב ע"כ דבריהם וקושיא ראשונה מנ"ל בעולה למצוה לא נמצא תירוץ בדבריהם ונכנסו לדחוקים ונ"ל לתרץ כל קושייתם באר הטיב הדק דהא ע"כ למקבל צריך רבוי וא"כ ע"כ בלימוד אחד הייתי אומר אין שוחטין בצפון אבל מקבל בצפון דאי לשחיטה גופיה דאין שוחט בצפון או למעט למקבל בצפון א"כ לישתוק לגמרי וממילא ידענא דאין שוחט ומקבל בצפון אלא ע"כ דאתי לאשמועינן דיוקא אבל מקבל בצפון וא"כ למה לי אותו דגבי שעיר אלא מהתם הייתי יליף למצוה אבל לא לעכב ואיצטרך אותו בשעיר למילף מדיוקא לעכב והשתא מתרץ שפיר לאו למעוטי שוחט בצפון דזה אין צריך למעט אלא אבל מקבל בצפון ומלימוד דרב אחי הייתי מרבה מקבל למצוה ואיצטרך בשעיר אף לעכב ופריך מקבל מלקח ולקח נפקא ר"ל דאי ולקח למצוה לישתוק ומקבל למצוה נילף מדאיצטרך למעט שוחט אלא ע"כ לעיכוב ותירץ לקח ולקח לא משמע ליה וע"כ איצטרך תרי מיעוטי לעכב והשתא פריך שפיר אשכחן שחיטה בעולה למצוה קבלה נמי למצוה אשכחן שחיטה וקבלה לעכב מנ"ל ופי' רש"י שפיר אבל מקבל בצפון דמעולה נמי מוכח למצוה מקבל דלגופיה למעט שוחט לא צריך:

רש"י ד"ה וכ"ת אי לא מעטינן קרא הוה אמינא תיתי מבנין אב מושחט את החטאת כנ"ל והס"ד ואח"כ ד"ה א"כ סמיכה גופיה נמי לישתוק קרא מיניה ותיתי מבנין אב דכתיב וסמך וכו' ראשו ס"ד ושורה דלעיל נתחלף והב"ז הגי' בעינן אחר והיא היא:

גמרא אלא אין שוחט בצפון אבל מקבל בצפון עיין בתוס' מה שכתבתי כאן:

תוכן העניינים

פנים מאירות על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה