פנים מאירות על זבחים· רבי מאיר איזנשטאט
דף מג:
גמרא אמר רב אחאי הילכך כו' אע"ג דאם היה כולה על המזבח ילפינן בק"ו מ"מ נראה דשייך גם בענין זה דבפלגא נמי יכול לקבוע פיגול ושייך ללמוד אם אחרים מביא לידי פיגול ודוק:
רש"י ד"ה פקע איסורן מהן איסור פיגול לכדאמרן שאם ירד יעלה ופי' מ"ו הב"ז והא דלא מפרש בפיגול לענין אכילה דפקע פיגולו ממנו ומותר לאכלו דא"כ הוי חסר הקומץ באכילה ולא קרב המתיר כמצותו ובלאו טעם דמתיר לא הוי שייך ביה פיגול ודלא כמש"כ התוס' ד"ה הקומץ עכ"ל ולא זכיתי להבין דבריו דהא ר"י על כל פיגול קאי אפילו פיגול אברים והתם הוי קרב המתיר אף אם אוכל ועוד קשה דלפי מה שכתבתי דאיסור פיגול לענין אכילה פקע קודם שמשלה האור אתי שפיר דרש"י פי' אליבא דאמת דר"י מיירי במשלה בהן אור ואי לענין איסור אכילה פקע פיגול א"כ מאי אירי' דפיגול פקע איסור במשלה האור תיפוק ליה אף בלא משלה האור פקע איסור פיגול אלא ע"כ דפקע לענין שאם ירד יעלה וזה דוקא במשלה בהן אור וק"ל והא דמקשי התוס' על תירוץ של רש"י בד"ה הקומץ היה נראה לומר דע"כ דאי לא היה לנו קרא דאינו חייב בקומץ משום פיגול הייתי אומר דע"כ גזירת הכתוב הוא שחייב בקומץ משום פיגול לאחר שהוצת האור כיון דאי אפשר למצוא פיגול בכה"ג וא"כ לא הייתי יכול למילף אבר פיגול מקומץ פיגול בהאי ק"ו דהייתי אומר קומץ פיגול בעצמו תוכיח דע"כ אי אפשר להתחייב משום פיגול אלא לאחר שהוצת האור וע"כ גזירת הכתוב הוא שאחרים יביא לידי פיגול והוא עצמו לא פקע פיגולו אבל עכשיו דנלמד דבקומץ לא שייך פיגול לענין אכילה א"כ שפיר נוכל למילף אבר פיגול מקומץ דע"כ אי אין מזבח מרצה לפיגולו איך מביא אחרים לידי פיגול כנלפע"ד:
תוס' ד"ה נאמר כאן וטומאתו עליו כו' דאע"ג דלא מסיק כו' אבל קדשים פשיטא ליה דלשון רבים והנה אף אליבא דאמת צריך לחלק כך לרבי דיליף מן ואכל דקרא דשני א"כ כרת שלישי דילפינן מכל איש מנ"ל דילמא בטומאת בשר קאי וע"כ צריך לומר אף דלית ליה דלהוי שלמים לשון רבים אבל קדשים אית ליה וק"ל: