אור ברסלב

פנים מאירות על זבחים· רבי מאיר איזנשטאט

דף מ.

דף לט:

גמרא סד"א הני מילי עבודה דמעכבא כפרה כו' ואין להקשות הא דלא פריך לר"ש מנ"ל סמיכה ושריים בי"כ ואף דיש לדחוק ולאוקמי נפשיה דר"ש לית ליה הך סברא לחלק בין עבודה דמעכבא כפרה ובין עבודה דלא מעכבא כפרה מ"מ היכא דמצינו לומר דר"ש יליף מלימוד אחר כמו שהביאו התוס' ד"ה לסמיכה דיליף מדכתיב הפר וכו' וסמיכה יליף מדכתיב וסמך על ראש הפר עדיף טפי משנאמר דלית ליה הך סברא ובזה מיושב קושית מ"ו הב"ז דהקשה וז"ל אכן אי קשיא הא קשיא טובא דמאי פריך בסמוך לפי זה פר י"כ למאי הילכתא דילמא לפר אתי לרבות שפיכת שריים וסמיכה בי"כ וחוקה די"כ דלא קאי אשריים דלא מעכבי בכל מקום וצריכי רבוי אבל לפי מה שאמרנו אין כאן קושיא כלל דאף דלאביי דאיצטרך כן יעשה אמתן ד' מ"מ יליף סמיכה ושריים בי"כ כמו דיליף ר"ש מהני לימודי דכתבי התוספות א"כ פריך שפיר למאי הילכתא איתקש פר י"כ לפר העלם דאפילו בחטאת חיצונות נמי שריים למצוה וק"ל:

שם אביי אמר לר"י נמי איצטרך יש להקשות לפי זה דאם לא נכתב כן יעשה הייתי ממעט מתן ד' נמי דלא מעכבי דדמי לסמיכה ושריים אע"ג דכתיב רק תרי לימודים מ"מ הייתי אומר דשקולים הם א"כ השתא לפי האמת לכתוב רק וכפר או ונסלח ונמעט שניהם דמ"ש סמיכה דכפילה וכתיבה ולא מעכבי שיריים נמי כן בשלמא לפי ה"א אין להקשות דאיך אפשר למעט מתן ד' א"כ לכתוב רק וכפר או ונסלח די"ל דהמקשה היה פריך דאי לא נכתב כן יעשה הייתי מוקי הני תרי מעוטי אחד על שריים ואחד על מתן ד' דלסמיכה י"ל דאין צריך לימוד כיון דאינו עבודת דם א"כ אף דכפילן לא מעכבי כשם שאין צריך לימוד על הקטרת אימורים ואי לא נכתב רק מיעוטא אחד הייתי מוקי בשריים דלא מעכבי אבל לפי האמת קשה לכתוב רק מיעוט אחד ואף דנימא דקאי על שריים מ"מ נשמע מיניה דסמיכה נמי לא מעכבא וי"ל דאיצטרך תרי מעוטי דלא נימא כן יעשה אתי לשריים דמעכבי ומיעוטי אתי לסמיכה ולכך איצטרך תרי מיעוטי וע"כ כן יעשה למתן ד' דמעכבי אתי אך הא קשיא לי דלפי סברא זו מנ"ל לר"ש דמתן ד' מעכבי דילמא כן יעשה אתי למתן שנים דאף דכפילן י"ל דלא מעכבי מידי דהוי אסמיכה ושריים קמ"ל דמעכבי אבל מתן ד' י"ל דלא מעכבי דלא כתיבי לר"ש ואם נאמר דלר"ש דיש לו אם למקרא א"כ אף בחיצונים שתים מעכבי אתי שפיר אבל אם נאמר דממעט שתים מדכתיב תלתא וכפר כב"ה קשה ויש לישב ודוק:

תוס' ד"ה לסמיכה ותימא להאי תנא סמיכה מנ"ל אע"ג דהכא לר"י נמי חד לימוד כן יעשה לו ומנ"ל למעוטי תרתי וי"ל דהכא אתי כן יעשה דהקישא אתי אף על עבודה דלא מעכבא כפרה וממילא ילפינן תרתי וק"ל:

ד"ה אביי אמר תימא כו' ונראה דהך סוגיא אתיא דלא כר"י ולי נראה לפי מה שפירשתי לעיל בדברי התוספות אפשר דר"י ואביי מתרצים אף למ"ד שריים מעכבי והכי פירושא סד"א הני מילי עבודה דמעכבא כפרה ר"ל כל זמן דלא ילפינן שריים בי"כ למצוה אי אפשר ללמוד מוכלה וכפר לעיכוב כיון דשריים לא כתיבי בהאי ענינא ולפי זה אין לנו שום לימוד דשריים מעכבי בכל הקרבנות ואי לאו וכן יעשה לא הייתי יליף י"כ למצוה משום דלא מעכבי כפרה וע"כ אי אפשר ללמוד עיכוב אבל השתא דכתיב כן יעשה אתי ללמוד דילפינן אפילו שריים דלא מעכבי למצוה בי"כ וכיון דילפינן למצוה שפיר ילפינן מוכלה וכפר לעיכובא על כל עבודות אפילו מה דילפינן ממקום אחר וילפינן השתא כל הפנימים מפר י"כ וכן תירץ אביי דאי לא וכן יעשה היייתי אומר דאפילו מתן ד' נמי לא מעכבי וע"כ לא הייתי יליף מוכלה וכפר על שריים דמעכבי אלא הייתי מוקי לגופיה דמתן ד' מעכבי דא"א ללמוד מפר העלם דהתם ילפינן מוכפר דמתן ד' לא מעכבי ולכך איצטרך וכן יעשה ע"כ דמתן ד' מעכבי בהעלם וע"כ וכלה וכפר אתי דשריים מעכבי וילפינן העלם דבר מיני' דשריים נמי מעכבי וכפר אתי לסמיכה ודוק אך יש לדקדק דלפי תירוצא דלעיל דלר"י איצטרך דשריים מעכבי ולפי מה שפירשתי לעיל בדבריהם א"כ מאי פריך מתקיף לה רב פפא ומי מציא אמרת הכי והתניא וכלה וכפר מאי פריך דילמא איצטרך דאי לאו הקישא הייתי מוקי וכלה וכפר לחיצונים דמעכבי אבל השתא דכתיב הקישא ע"כ וכלה וכפר אתי דשריים מעכבי וצ"ע וע"כ אתי זה כמ"ד שריים לא מעכבי לר"י ודוק:

ד"ה לא נצרכה לאת בדם בטבילה כו' וכן בפ' איזהו מקומן דאיצטרך כאשר יורם נ"ל דעל קושיא ראשונה י"ל דלרב דלית ליה הך סברא ופר אתי לפר י"כ א"כ מנ"ל יותרת ושתי כליות אלא ע"כ דאיתקוש כל הני דכתיבי בקרא ומפני זה כתבו וכן בפ' איזהו מקומן דאיצטרך כאשר יורם וע"כ זה איצטרך לרב ומזה מוכח דלא איתקיש כל הני דכתיבי בקרא אהדדי וכן כתבו התוספות להדיא דזה איצטרך לרב ועיין מה שכתבו בד"ה אבל יותרת וב' כליות:

בא"ד ומיהו קשה את בדם דשעירי ע"ז מנין ולי היה נראה לישב לפי' רש"י דבאמת בלא קרא כאשר יורם הייתי אומר דלא איתקיש אהדדי כל הני דכתיבי בקרא ולא הייתי יכול למילף יותרת בשעירים משום דדבר הלמד בהקיש אינו חוזר ומלמד בהקיש אבל השתא דכתיב כאשר יורם בא ללמד לכפול שאפילו שעירי ע"ז איתקיש לפר משוח ומוכח גם שפיר דדבר הלמד בהקיש אינו חוזר ומלמד:

בא"ד ובחטאת החיצונות מנ"ל את בדם וטבילה ולי נראה לתרץ קושייתם בענין זה דהא אמרינן לעיל דאי לאו תלתא וכפר הייתי יליף חטאת חיצונות יותר מפנימיות דחטאת וד' קרנות רק תלתא וכפר מיעוטי אבל בנתינה אחת דלא מעטי ילפינן מפנימים שפיר לאת בדם וטבילה והא דלא ילפינן פנימים מפנימים משום דאיכא למיפרך מה להנך שמכפרים על עבירות מצות ידועות ועוד על גוף הקרא אין כאן קושיא כיון דאות הוא קולא ע"כ לא ילפינן פר י"כ ושעירי י"כ מפנימיות ואיצטרך הקישא וק"ל:

ד"ה לאת בדם וטבילה כו' לקטורת הסמים זה ע"כ מפרשי לפי' רש"י אבל לפי' ר"ת לא יוכל ללמוד קטורת הסמים דהוי למד מן הלמד דקטורת הסמים לא כתיבי רק בפר משוח:

ד"ה ומה מקום כו' ס"ד ומיהו יש לדחות ונראה לי מלבד דחי' זו יש לדחות דהא איצטרך עכ"פ הקישא דפר כהן משיח ליותרת ושתי הכליות ולאת בדם וטבילה בפר העלם דבר גופיה ודוק:

תוכן העניינים

פנים מאירות על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה