פנים מאירות על זבחים· רבי מאיר איזנשטאט
דף לט:
ד"ה לכפר זה פר י"כ לקמן אמר כו' וע"כ הא דמקשי התוס' דלישתיק מן ועשה לכפול בהזאות ע"כ מקשי דלישתוק נמי מוכפר ונסלח דאל"כ אין כאן קושיא כיון דלא נכתב עיכובא א"כ ע"כ הייתי מוקי וכפר ונסלח דהזאות לא מעכבי דלא נילף מפר י"כ דלשירים לא צריך קרא דפשיטא דאינן מעכבי אלא ע"כ דקושייתם דלישתוק אף מוכפר ונסלח ונילף עיכובא בהזאה מפר י"כ וזה פשוט:
בא"ד ולהאי לישנא דלר"י שיריים מעכבי ניחא קשה לי להבין דבריהם הא כתבו התוספות ד"ה ומכשיר אני בסמיכה דלר"י בכל הפנימים מעכבים וכן כתבו התוספות בדף מ' ד"ה אביי אמר דר"י לית ליה הך דרשה ונסלח אע"פ שלא נתן שיריים וא"כ שיריים מעכבי א"כ הדרה קושיא לדוכתה לישתוק או בפר י"כ או בפר העלם דבר לכן נראה לי לישב ע"כ אף דלית ליה לר"י דרשא ונסלח אלא דרשא דוכפר ללמוד על סמיכה דלא מעכבא וטעמא י"ל כדאמרינן לעיל והא מבעיא ליה לגופיה אמר רבא בר אידי אסברא לי אמר קרא וכפר ונסלח זו היא כפרה זו היא סליחה והוא בדף ל"ח ע"א א"כ י"ל סברא זו אית ליה לר"י ואינו אלא חד יתור ויליף מיניה סמיכה דלא מעכבא ועם כל זה ע"כ לא יוכל למילף דשיריים מעכבי משום דכפילן דא"כ מאי פליגי בכלה וכפר דר"ע סבר שיריים לא מעכבי ור"י סבר שיריים מעכבי ליפלגו הכא וממילא ידעינן דלמ"ד דסבר הכא שיריים מעכבי דלית ליה דרוש ונסלח א"כ בי"כ נמי שיריים מעכבי דהא איתקיש להדדי ואף די"ל דאשמועינן רבותא בפלוגתא זו דאף למ"ד אין מעכבים סבר דבי"כ נמי אינן מעכבים דוכלה וכפר לא קאי על עבודה זו מ"מ נראה דלא יוכל לילף עיכובא לשיריים בפר העלם דבר מדכפילין וכתיבין משום דאיכא למימר מידי דהוי אסמיכה אע"ג דכפילה וכתיבה לא מעכבי שיריים נמי לא מעכבי אבל השתא דכתיב גבי י"כ וכלה וכפר דשיריים מעכבי א"כ ילפינן פר העלם דבר מי"כ דשיריים מעכבי וי"כ ילפינן מהעלם דבר דסמיכה לא מעכבי דיותר מסתברא דשיריים דמעכבי מסמיכה וזה פשוט והשתא שפיר תירצו התוספות דלר"י שיריים מעכבי מוכלה וכפר ניחא ומתורצים שני קושיות התוספות דאי לא נכתב בפר העלם עיכובא הייתי מוקי וכלה וכפר על הזאות דס"ל מדכסדרן לא מעכבי הזאות נמי לא מעכבי ולכך איצטרך הכא עיכובא וע"כ וכלה וכפר מיותר ואתי אף על שיריים דמעכבי וילפינן כל הפנימים מי"כ ואי לא נכתב עיכובא בי"כ והייתי יליף מהעלם דבר הייתי אומר דשירים לא מעכבי דכשם דסמיכה כפילה וכתיבה ולא מעכבי הייתי ממעט שיריים ולכך איצטרך תרווייהו כל זה נראה לי ברור ואמת לפי' התוס' דפירשו דר"י לית ליה הך דרשה דונסלח ודוק:
בא"ד וי"ל דאיצטרך וכלה כו' דליתנהו בהעלם ובזה מיושב קושיא ראשונה דאי לא נכתב בהעלם עיכובא הייתי יליף עיכובא אפילו בז' על טהרו אבל השתא מדאיצטרך הכא עיכובא ש"מ דלא ילפינן בהעלם ז' על טהרו ועל זה מקשים התוספות וא"ת היא גופיה נילף ר"ל עכ"פ נילף ז' על טהרו בהעלם למצוה ונהי דלעיכובא אי אפשר ללמוד מדאיצטרך הכא עיכובא אבל למצוה שפיר נילף בהעלם מי"כ אלא ע"כ דאית לנו איזה לימוד שאין צריך ליתן ז' על טהרו בהעלם אפילו למצוה א"כ הדרה קושיא ראשונה לדוכתה לישתוק הכא מעיכובא ונילף מי"כ ועל זה רצו לתרץ וכ"ת דפר י"כ הוא דאיתקש כו' ודוחים זה וע"כ שפיר נקטו בלשונם ה"נ נילף עיכובא בהעלם מפר י"כ דהדרה קושיא ראשונה לדוכתה אך יש לדקדק דהא איצטרך הכא בהעלם עיכובא משום שעירי ע"ז דלא להוי למד מן הלמד דהא אף לפי' רש"י מישבים התוספות בדף מ' ד"ה לא נצרכה דאיתקש פר ראשון לפר שני ואיתקיש פר י"כ לפר משיח מ"מ פירשו דשעירי ע"ז לא איתקיש אפילו למשיח ופשיטא דלא איתקיש לפר י"כ א"כ איצטרך הכא עיכובא בהעלם דלא להוי שעירי ע"ז למד מן הלמד ואפשר שתירוץ זה תירצו באמת התוספות כשתדקדק בלשונם וכתבו דקרבנות דאתי מרבוי דהאי קרא לא ילפינן זה מזה וכיון דלא ילפינן שעירי ע"ז מי"כ א"כ איצטרך הכא לעיכובא דלא להוי למד מן הלמד אך אי לתירוץ זה נתכוונו א"כ מאי כתבו מיהו לפי' רש"י דלקמן אינו יכול להיות תירוץ זה הא אפילו לפי' רש"י י"ל דשעירי ע"ז לא איתקיש א"כ איצטרך בשביל שעירי ע"ז ועוד דהקשו התוס' בסוף ד"ה ונסלח וז"ל וקשי' לי דונסלח בפר העלם למה לי נילף ממשיח דשריים לא מעכבי ומאי קשי' להו דילמא איצטרך בהעלם דשריים אינם מעכבי ללמוד ממנו שעירי ע"ז דלא להוי למד מן הלמד ואפשר לומר דשריים אינם מעכבים בשעירי ע"ז אין צריך ללמוד דמהי תיתי לומר דמעכבי ודוק:
ד"ה ונסלח כו' וקשיא לי דונסלח דפר כו' עיין מה שכתבתי ישוב נכון על קושיא זו בפרק איזהו מקומן דף נ"ב ע"ב גמרא ע"ש: