פנים מאירות על זבחים· רבי מאיר איזנשטאט
דף כז.
תוס' ד"ה ואי שלא במקומו כו' והוא בדף כ"ו ע"ב תימא ואי לאו כמקומו דמי לאלתר אמאי כשר וכתב מ"ו הב"ז וז"ל ונראה לפירוש רש"י ד"ה ליתן את כו' וז"ל וא"כ זריקה פסולה היא כו' לא קשה מידי דבהניח להקריב לאלתר שלא במקומו לא מיפסל אי זרק אח"כ במקומו אבל בהניח למחר מיפסל א"כ פסול לר"י אף במחשבת הינוח אכן מפרק כל הפסולין דר"י לטעמי' הוכיחו שפיר ומסוגיא דכאן ל"ק כלל ואין צריך ולטעמיך ודוק נ"ל עכ"ל ואני לא זכיתי להבין דבריו דנראה לי דמסוגי' דכאן שפיר מקשים התוס' בתימא גדולה והוכרחו לומר ולטעמיך וזה פירושם תימא ואי לא כבמקומו דמי וע"כ אמאי פסול אלא ע"כ משום דהוי מחשבת הינוח דהא עכ"פ חישב להניח למחר והוי מחשבה כמעשה א"כ לאלתר אמאי כשר כיון דחישב לזרוק שלא במקומו יהיה פסול כמו אם זרק שלא במקומו היה פסול לגמרי כן אם חישב לזרוק שלא במקומו יהיה פסול כיון דמחשבה כמעשה ושלא במקומו לאו כבמקומו דמי כנ"ל ברור דבריהם ואין להקשות מאי קשיא להו דילמא המקשה היה סבר כיון דשלא במקומו לאו כבמקומו הוי כמו שנשפך מן הכלי אל הרצפה ויאספנו ולכך לאלתר כשר אבל למחר הוי כמו מחשבת הינוח זו אינה קושיא כלל חדא כיון דאיצטרך לאוקמי' אליבא דר"י ולקמן אמרינן לר"י לא יאספנו היכא דקלטיה מזבח ועוד דמ"מ תקשי ליה אמתניתין דאמאי קתני פסול יאספנו ושפיר מקשים התוספות תימא והוכרחו לתרץ דהוי מצי למימר ולטעמיך וק"ל:
ד"ה יצא כו' עד וי"ל כו' דהא לא שרי בשר באכילה ר"ל אבל בשירים שחסרו דאי לא היה מחשבה היה הקטרה מעליא ולא היה איסור מחמת הקטרה אלא היה איסור מקודם הקטרה מחמת שחסרו ולכך מהני להו הקטרה למקבעינהו בפיגול ובזה מתורץ גם קושיא ראשונה דאיצטרך לא יחשב ולא הייתי ממעט זה רק היכא דאי לא הוי מחשבה לא הוי זריקה מעליא אבל היכא דאי לא הוי מחשבה הוי זריקה מעליא דאף דהיה אסור לאכול מקודם כיון דלא תלוי בזריקה שפיר הוא קובע פיגול בזריקה ואין לומר דמי שפגולו גרם לו משמע שפיגולו גרם לו עתה יצא זה שאיסור דבר אחר גרם לו מקודם ולכן פירשו התוספות וי"ל דמי שפיגולו גרם לו משמע באותה עבודה ותירוץ זה עולה עם וי"ל דלעיל לכוונה אחת ודוק:
בא"ד קמשמע לן לא יחשב ואין להקשות השתא אפילו אי לא היה מחשבה היה זריקה מעליא מ"מ כיון דנפסל תחילה לא קבע פיגול בזריקה א"כ בשירים שחסרו נמי נימא הכי כיון דנפסלו מקודם לא יקבע פיגול בזריקה וי"ל דלא יחשב משמע דוקא מחשבות מוציאות זו מזו אך קשה לי דלפי זה מאי דוחקיה דהתוס' דמי שפיגולו גרם לו משמע באותה עבודה היה להם לתרץ דמי שפיגולו גרם לו משמע אף בעבודה אחרת ואיצטרך לא יחשב דאי לא נכתב הייתי ממעט מי שפיגולו גרם לו יצא זה שאיסור דבר אחר גרם לו אפילו שירים שחסרו דלא מקבעי פיגול בהקטרה ואיצטרך לא יחשב ללמד דדוקא פסול מחשבות מוציאות זו מזו ולא מה שנפסל בפסול אחר וק"ל ובאמת היה נראה לי תירוץ אחר על הא דמקשי התוס' דלמה לי לא יחשב כיון דבהאי קרא אם אכל יאכל כתיב לא ירצה הייתי אומר דהקפידה תורה על לא ירצה דזריקה דלא מרצי דלא מייתי לידי פיגול אבל זריקה דמרצי אף דלא שריא בשר אכילה מייתי לידי פיגול ולכך איצטריך לא יחשב ואתי ללמד כל היכא דלא מרצי לא מייתי לידי פיגול וע"כ מי שפיגולו גרם לו אתי אפילו היכא דמרצי אלא דלא שרי בשר באכילה לא מייתי לידי פיגול וק"ל:
בא"ד דאי לאו הכי ליפלוג בנתנים למעלה למטה פסול בשר באכילה כמו במעשה ר"ל דהתם פריך ולפלוג ר' יהודא בניתנים למעלה למטה ותירצו סבר שלא במקומו כבמקומו דמי ואי ס"ד דר"י עביד מחשבה כמעשה אף דבמעשה לאו פסול גמור הוא א"כ מ"מ קשה קושית המקשה דליפלוג ר"י בניתנין למעלה למטה דפסול בשר באכילה אם עביד מעשה ולחכמים כשר בחישב אף הבשר וק"ל:
גמרא מנ"ל הא דכתיב אם האכל יאכל ויקרא ז' יש להקשות דלפי זה מאי פריך לעיל בדף כ"ו ע"ב אי הכי בשר נמי אמר קרא לכפר תיפוק ליה בלא קרא ע"כ אי אפשר לומר דמרצי אבשר דא"כ למה לי קרא פיגול יהיה מי שפיגולו גרם לו ללמד דזריקה דלא שרי בשר באכילה לא מייתי לידי פיגול תיפוק ליה דמרצה אבשר ושפיר קובע פיגול בזריקה זו אלא ע"כ מדאיצטרך פיגול יהיה ש"מ דאינו מרצה אבשר ויש לישב:
שם ריש לקיש אמר לעולם פסול ממש כו' תנן חישב את הניתנים תמיא לי טובא דאליבא דריש לקיש דמוקי למתניתין באמירה ושלא במקומו כבמקומו דמי היה לו להקשות ממתניתין גופיה דקתני פסול ואין בו כרת ואי שלא במקומו כבמקומו דמי ומיירי שנתן באמירה כרת נמי לחייב אלא ע"כ דזריקה דשריא בשר באכילה מביא לידי פיגול כו' ומידי דהוי אמחשבת הינוח ומאי אולמיה להקשות מברייתא יותר ממתניתין גופיה בשלמא לשמואל דמוקי ליה בשתיקה ולכך אין בו כרת שפיר מקשה מברייתא עד שהוכרח לתרץ זריקה דשריא בשר באכילה כו' אבל לר"ל דמוקי למתניתין שנתן באמירה ושלא במקומו כבמקומו דמי קשה ממתניתין גופיה דאמאי אינו חייב כרת ואין להקשות דהא לשמואל נמי קשה דמאי פריך מברייתא הלא ע"כ לשמואל קשה מאי אין בו כרת דפשיטא דאין בו כרת אלא ע"כ מוכרחים אנו לומר תירוץ הגמרא אם נתן במחשבה פסול ואין בו כרת וא"כ קשה קושית הגמרא כרת נמי לחייב כיון דשלא במקומו כבמקומו דמי אלא ע"כ זריקה דלא שריא לא מביא לידי פיגול א"כ מאי מקשי מברייתא ע"כ היה יודע מתירוץ זה י"ל דזו אינה קושיא כלל דבלא ברייתא אין כאן קושיא לשמואל דמוקי מתני' בשתיקה אמאי אין בו כרת דיש לומר לדיוקא אתי דהכא שנתן בשתיקה אין בו כרת אבל אם נתן במחשבה יש בו כרת דשלא במקומו כבמקומו דמי ולכך פריך שפיר מברייתא דאפילו במחשבה אין בו כרת והוכרח לתרץ זריקה דשריא בשר כו' ולכך פריך שפיר השתא לשמואל מאי אין בו כרת פשיטא דהא אפילו אם נתן במחשבה אין בו כרת ק"ו היכא דנתן בשתיקה כל זה נכון לשמואל אבל לריש לקיש קשה היה לו להקשית ממתני' גופיה וצ"ע:
תנן חישב כו' עד למטה כו' מידי כצ"ל וצריך למחוק כל:
אלא לר"י מאי אין בו כרת קשיא ותיובתא לא הוי דמצינו למימר דפסול ממש ואין בו כרת אפילו אם חישב אח"כ חוץ לזמנו אין בו כרת בקרבן זה דלא קרבו מתיריו וק"ל:
תוס' ד"ה אלא דבר אחר גרם לו וכו' מ"מ סברא הוא שאין דבר אחר יגרום לו כצ"ל: