פנים מאירות על זבחים· רבי מאיר איזנשטאט
דף כו:
גמרא קיבלו אין זרקו לא אף דיש לכאורה לחלק דהכא הזריקה מרצה אף הבשר אם היה הכשר זורק במקום זה אבל לעיל מיירי שלא במקומו ואינו מרצה על הבשר ולכך אינו עושה הדם דחוי מ"מ כיון דזריקה עושה כפרה היה נראה דשפיר מדחה הדם וק"ל:
תוס' ד"ה אמר שמואל כו' נראה דקאי אניתנין למעלה כו' והנה לפירוש זה ע"כ הא דמקשי בגמרא תנן באידך פירקין לא מקשי אלא מניתנין למעלה דבנותן על הכבש ושלא כנגד היסוד וכן הניתנים בפנים כו' ניחא דהכא מודי כ"ע דשלא במקומן לאו כמקומן דמי אבל קשה על הא דמתרץ הכא ב"ע שקבלו פסול והא דקתני נתנו על גבי כבש ארישא דמתני' קאי כל הפסולים ששחטו וקשה דמאי איריא שקבלו פסול אפילו אם קבלו כשר בכל הנך בבי חוץ מן הניתנים למעלה צריך לחזור הכשר ויקבל דשלא במקומו לאו כמקומו דמי בכל הנך ולפי האמת ניחא דשמואל קאי אכולן חוץ מנתנים בחוץ שנתנו בפנים וצריך לומר דזה נקט אגב אידך בבא דדוקא בפסול מיירי אבל בניתנים בחוץ אף דקבלו כשר אם יש דם הנפש יחזור ויקבל וק"ל:
בא"ד תדע דאי לאו הכי למ"ד שלא במקומו לאו כמקומו דמי ר"ל בניתנים בפנים בחוץ וק"ל ועיין הגהות בב"ז על נכון:
ד"ה ואי שלא במקומו כו' תימא דלקמן בפרק כו' דדייק מיניה בגמרא דר"א סבר יש בילה יש לדקדק דבלא דייק מיניה היה להם להקשות בפשיטות דלמה לי יחזור ויתן למטה כיון דשלא במקומו כמקומו דמי ע"כ נראה לי ברור כוונתם דבאמת מסקינן שם בגמרא דיחזור ויתן למטה לשם שריים דחטאת אבל לשם עולה אין צריך ליתן א"כ ע"פ אמת אין כאן קושיא אלא התוספות מקשים דדייקא מיניה דר"א סבר יש בילה וע"כ ס"ד הא דקתני ויחזור ויתן למטה לשם נתינת עולה ועל זה מקשים התוס' איך אפשר לומר כן כיון דכבר נתכפר אמאי יחזור ויתן עיין בדף פ' ע"ב ובזה מיושב קושית מ"ו הב"ז דמקשה הא דמקשי התוספות ומיהו קשה כו' דקתני ונתן למעלה ולא נמלך כשר וז"ל וה"ה דהוי מצי להקשות גם לר"א דדייק התם מהא דקאמר נתן למעלה ולא נמלך יחזור ויתן למטה ואלו ואלו עלו לו וס"ל לר"א דיש בילה ואמאי צריך ליתן למטה כלל הא כבר נתכפר בדיעבד ונתן בסתם לשם דם ולא לשם מים ודוק וצ"ע עכ"ל אבל לפי מה שפירשתי אין כאן קושיא דהתוספות באמת לא היו מקשים אליבא דר"א אלא לפי מאי דס"ד דסבר יש בילה ובאמת ולמטה דקתני מוקים ליה לשירים דחטאת אין כאן קושיא וה"נ בנתן למעלה כו' אלו ואלו עלו לו ע"פ אמת מוקמינן דעלו לו לשם שירים דחטאת ולתירוץ שני מוקמינן כרבנן וא"כ אין כאן קושיא לר"א מהא ואי משום דנתן סתם לשם דם ולא לשם מים מה בכך דמ"מ אינו מתכוין לתת לתחתונים למעלה וכן פי' רש"י בהדיא שם במתני' דלכך אמרינן רואין דהואיל ואינו מתכוין כו' ע"ש והתוספות נמי נקטי הכי דלא יהיב ליה לשם כפרת תחתון וא"כ אף דתני נתן למעלה אין כאן קושיא לר"א דמ"מ אינו מתכוון לתת תחתונים למעלה ורואין כאלו מים וצריך ליתן למטה וק"ל. אלא דהתוספות מקשים דלפי האמת מוקמינן לרבנן יחזור ויתן למטה לשם עולה ולית להו רואין א"כ אמאי צריך לחזור וליתן כיון דכבר נתכפר בדיעבד דאית להו בילה וק"ל כנ"ל ברור באין גימגום:
בא"ד דקתני נתן למעלה ולא נמלך כו' כצ"ל ויש למחוק תיבת כשר דתיבת כשר מוזכר במתניתין והתוספות לא ציינו על זה דהתם אינו מוכח דיחזור ויתן למטה וגם שם אינו נזכר נתן למעלה אלא דהתוספות ציינו על הא דמקשי בגמרא מברייתא והיה נכתב לפני המדפיסים כו' וטעו וכתבו כשר וזה ברור:
בד"ה הכא במאי עסקינן דיהביה פסול תימא כו' עד כדאמרינן בפ' קמא דמעילה כו' והנה לפי תירוץ זה קושית התימא במקומה עומדת כיון דאם נתן במקומו כ"ע מודים דלא יחזור ויתן דהוי דחוי א"כ אף היכא דנתן שלא במקומו אי שלא במקומו כבמקומו דמי יהיה הדם דחוי אבל לי נראה לומר דלכך תני דנתן שלא במקומו לאשמועינן רבותא דאם נתן כשר שלא במקומו הדם דחוי ולא מהני שיקבל עוד לזרוק להכשיר הבשר אבל אם קיבל הפסול שלא במקומו אין הדם דחוי ויקבל אחר ומותר אף הבשר באכילה כמו דאשמועינן וכולן שקיבלו חוץ למקומן כו' אף דגם התם אם קבלו בלא שום מחשבה יחזור הכשר ויקבל אלא ע"כ דאשמועינן רבותא דאם קבלו הכשר במחשבה פסולה דדם דחוי אבל בפסול אין הדם דחוי וכן אשמועינן ג"כ הכא דבפסולין יחזור ויקבל אבל לא בכשרין וק"ל: