פנים מאירות על זבחים· רבי מאיר איזנשטאט
דף כו.
גמרא אמר רב חסדא חותך באבר עד שמגיע (לעצה) [גמ': לעצם] ולפי תירוץ זה היה יכול לאוקמי' בחתך ואח"כ שחט וק"ל:
תוס' ד"ה חתך ואח"כ שחט כו' היינו לכתחילה ולפי זה הא דמבעי' ליה הוא בפנים וציציתו בחוץ מהו מיירי נמי לכתחילה דהא נפשוט מהא לאו אמרת והביאום לה' כו' ה"נ בבואם אל אוהל מועד עד שיבא כולו לאהל מועד וא"כ כמו דדרשינן מוהביאום לה' שיהיה כולו לפנים היינו לכתחילה א"כ ה"נ הא דדרשינן בבואם אל אוהל מועד עד שיבא כו' היינו לכתחילה וא"כ הא דאמרינן לעיל הכניס ראשו ורובו כאלו לא נכנס ופי' רש"י כדילפינן לקמן בשמעתין בבואם אל אהל מועד ע"כ מיירי שלא שחט ולכתחילה נמי אמרינן דמחויב לכנס כולו לקבל דם אבל בקדשי קדשים אם הכניס ראשו ורובו לצפון מותר לכתחילה לקבל ובקדשים קלים אסור לכתחילה אבל בדיעבד אם קיבל כך כשר ודוק:
ד"ה ש"מ דם המובלע באיברים דם הוא פי' בקונטרס ונפקא מיניה שחייבין כרת כו' ואי אפשר לומר כן דהא קימ"ל במעילה דדם אברים בלאו כצ"ל ואין לפרש כו' ונראה דע"כ לדברי התוספות צריכין אנו לומר הא דקאמר ש"מ דם וכו' אינה קושיא בלשון תימא אלא דהאמת כן הוא דרוצה לפשוט דם (פנים מאירות:וכו' אינה קושיא בלשון תימא אלא דהאמת כן הוא דרוצה לפשוט דם) המובלע באברים דם הוא אלא דאחר כך דחו דילמא משום שמנונית וליכא למפשט מיניה ועל זה מקשים התוספות דאי אפשר לומר כן דהא קי"ל דדם אברים בלאו וכן אי אפשר לפרש להתחייב עליו משום דם קודם שיפריש מן האבר דפשיטא דשרי באכילה ולא מספקים בכל אלה בשום מקום אבל הגירס' בפי' רש"י ש"מ דם המובלע באיברים דם הוא וכרת נמי לחייב א"כ אין מקום לקושית התוס' דהאי ש"מ לשון קושיא הוא ר"ל דמהכא שמעינן דהוי דם וכרת נמי לחייב ובאמת קימ"ל דדם אברים בלאו דלא הוי בכלל כרת הנאמר בדם וגם י"ל דמיירי הכא להתחייב עליו משום דם קודם שיפריש מאבר והוא ג"כ לשון קושיא דמהכא ש"מ דהוי דם להתחייב עליו והתם פשיטא לן דאינו חייב ושרי באכילה ודוק:
בא"ד ונראה לפרש דאיירי הכא לפסול ביוצא משום דסופו לצאת כו' נראה לי כוונתם דהוקשה להם דמהי תיתי שלא לפסול ביוצא דאיצטרך לומר ש"מ ותירצו משום דסופו לצאת ר"ל דכל בשר יש דם נבלע באברים והייתי אומר דאין פסול ביוצא למ"ד אין יוצא בבשר קדשים קלים ולכך איצטריך לומר דבדם כ"ע מודים דפסול ביוצא אף דדם אברים סופו לצאת דלא כב"ז שהגי' בכאן לאין צורך וק"ל:
ד"ה דילמא באליה וא"ת כו' ולקמן בפ' כל התדיר ר"ל דכשרין אליבא דר"י ולא מסייע ליה למתניתין מפלוגתא דר"י ור"ל ולמה לא מביא סייעתא מהאי ברייתא אבל אין לפרש דקשיא להו דאיך רצה לומר שם דכשרין אליבא דר"י ומהאי ברייתא מוכח דפסולין דהא כי היכי דר"י פליג אמתניתין הכי נמי פליג אברייתא אלא ע"כ כדפרשינן ודוק: