פנים מאירות על זבחים· רבי מאיר איזנשטאט
דף כה:
גמרא היה מקבל ונפחת שולי המזרק כו' אויר שאין סופו לנוח פי' רש"י אבל כשהגיע הדם לאויר דופנותיו עד שלא נפחת שוליו לא מבעי' ליה דמשנכנס לתוכו הוי קבלה וע"כ צריכין אנו לומר הא דפשיטא ליה הא משום דחשבינן מיד כשהגיע לאויר דפנותיו הוי כמו שהגיע לשוליו דאל"כ נמצא כשיורד לשולי הכלי מן האויר הוא בא וא"כ אינו מקבל מן הפר והתורה אמרה דם מהפר יקבלנו כמו שפי' רש"י ד"ה ופשט ליה מזרק ולפ"ז איכא למידק מאי קמבעי ליה בעוד הדם למעלה על כנגד אוירו כיון דורידין צריך ליתן לתוך כלי והאי תוך לאו דוקא כפי' רש"י דהא לא אפשר אלא על אוירו של תוך כלי ואי אויר בעוד הדם למעלה לא חשיב כמונח מיד בתוך שולי הכלי דמי א"כ אינו מקבלו מהפר ועוד יש לדקדק הא דמסיק תרתי קא בעי מיניה אויר שסופו לנוח מאי אמאי לא פשיט ליה דכמונח דמי דאל"כ א"כ לא מצינו קבלה מהפר והיה לי לפרש פירושים אחרים בסוגי' זו ולא רציתי לכותבם מפני שהם נגד פי' רש"י ומסוגיא זו מוכח אם זרק ארנקי לתוך פתח הבית וכשהגיע לתוך הבית נפתח פתח כנגדו ויצא אויר כזה כמונח דמי אבל אם זרק לתוך פתח הבית כבר היה פתוח פתח כנגדו ויצא לחוץ מבעי' ליה לרבא בפ"ק דמציעא דף י"ב אי כמונח דמי אי לא ולא איפשטיה מהכא די"ל דאף דהני לאו כמונח דמי מ"מ גבי בית כמונח דמי משום דאמרינן בית כמאן דמליא דמי וכן כתבו התוספות בגיטין דף ע"ט בהדיא סברא זו ובזה מסולק תמיהת הב"ז מהרא"ש ונ"י יעויין בו וק"ל: