אור ברסלב

פנים מאירות על זבחים· רבי מאיר איזנשטאט

דף כד:

דף כד.

גמרא קא סלקא דעתך תרתי בעינן כו' והרי קמיצה דלא כתיב בה אלא כהונה כו' אלא אמר רבא או אצבע או כהונה יש להקשות מאי דוחקי' דרבא לאוקמי' דלא בעינן תרתי הא אמר רבא גופיה דילפינן יד יד לקמיצה א"כ היה לו לתרץ דלעולם דבעינן תרתי כדסלקא דעתן והא דפסל בקמיצה שמאל משום דילפינן יד יד ממצורע ויש לישב דלפי מאי דס"ד דתרתי בעינן אצבע וכהונה כמו כן בעינן יד וכהונה והתם במצורע עני לא כתיב ביה כהן ולכך לא ילפינן מהתם אבל לבסוף דמסיק או אצבע או כהונה א"כ ביד נמי לא בעי כהונה ושפיר ילפינן קמיצה ממצורע ובזה ניחא נמי הא דמקשי אביי והרי הולכה ולכאורה קשה דאף בלא תירוץ של רבא היה לו להקשות מאי שנא הולכה מקמיצה דבתרויייהו לא כתיב אלא כהונה ולמה בקמיצה פסול שמאל ובהולכה כשירה אבל לדברינו אין כאן קושיא דבלא רבא היה סבר דהטעם דבקמיצה פסל שמאל משום דילפינן יד ממצורע אבל עכשיו דתירץ רבא או אצבע או כהונה פריך שפיר מהולכה דכתיב ג"כ כהונה וק"ל:

והרי זריקה ולא פליג ר"ש יש להקשות דלפי מאי דס"ד דבעינן כהונה ואצבע היה לו להקשות מזריקה דלא כתיב אלא כהונה ואמאי פסל ת"ק בזריקה וכן היה לו להקשות ממליקה למאן דמישב גירסת הספרים וע"כ צ"ל חד מינייהו פריך:

רש"י ד"ה כגון קמיצה אבל הולכת איברים דלא מעכבא כפרה דהוא עצמו שלא הוקטרו אימורים כשר צ"ע דבמנחות פי' רש"י לאפוקי הולכה דלא מעכבא דאפשר לפשוט ולנתח אצל הכבש אי נמי אם יש הרבה כהנים יושיטו זה לזה:

ד"ה אלא כהן למה לי הכתיב בני אהרן נראה כונתו דלא תפרש קושיא אלא כהן למה לי דלא איצטרך כלל כהן כיון דלא ילפינן מיניה מידי דכהונה בעי אצבע וע"כ א"א לפרש כן דא"כ קשה למאן דסבר מקרא נדרש לפניו ואו אצבע או כהונה וא"כ למה לי כהונה אלא ע"כ דלגופיה אתי א"כ ה"נ דילמא לגופיה לכן פירש רש"י דמיותר כהונה דהא כתיב בני אהרן וזה קשה דוקא לר"ש וק"ל:

תוס' ד"ה והרי זריקה עיין כל הגהות בברכת הזבח כו' וצריך לתרץ דהאי תנא סבר ליה כוותיה בחדא ופי' מ"ו הב"ז וז"ל י"ל דתנא דברייתא ס"ל לאכשורי במליקה בשמאל ובשאר קרבנות לפסול בשמאל דיליף הקושיא דזאת התורה ולכך נקט פלוגתייהו במליקה לחוד וק"ל עכ"ל ולא זכיתי להבין דבריו דלפי סברתו דתנא דברייתא סבר בשאר קרבנות לפסול בשמאל מ"מ קושי' התוספות במקומה עומדת מדקאמר מ"ט דר"ש בא לעבודה ביד כו' בא לעבודה בכלי עובדה בשמאל כאשם מוכח דמכשיר ר"ש זריקה בשאר קרבנות בשמאל והתם מוכח בסוף התודה ובמנחות דיליף שאר קרבנות מחטאת ע"כ נ"ל ברור דהכי פירושו וצריך לתרץ דהאי תנא סבר ליה כוותיה בחדא ר"ל האי תנא דסוף דם חטאת ובמנחות סוף התודה סבר ליה כוותיה דר"ש בחדא דכהונה בעי אצבע אבל פליג עליה בחדא דר"ש מכשיר זריקה בשמאל בשאר קרבנות והוא פוסל דיליף מהיקישא דזאת תורת עולה כמו שמתרץ ר"ת בגירסא דזריקה וזה ברור אחר זה מצאתי בהדיא בתוס' במנחות דף י' ע"ב דמתרצים על הך קושיא תירוץ זה וז"ל וצריך לתרץ דהאי תנא סבר לה כר"ש אבל ר"ש לא סבר כוותיה והפלאתי על הגאון שציין בדבר זה במנחות ולא ראה דברי התוספות ונכנס בדחוקים:

בא"ד וא"ת לפר"ת נהי דגרסינן מליקה כו' וי"ל דמליקה שהיא כנגד שחיטה והא דלא ניחא להו לתרץ כתירוץ דלעיל דהאי תנא סבר ליה כר"ש בחדא דכהונה בעי אצבע ופליג עליה בחדא דהוא סבר מליקה כשירה בשמאל והוא סבר דמליקה פסולה בשמאל דילפינן מכמשפט י"ל משום דקשיא להם דעכ"פ מעיקרא כי פריך והרי מליקה דלא פליג ר"ש דילמא היינו מטעם דנילף מכמשפט ולכך לא ניחא להו תירוץ זה וק"ל:

בא"ד אי נמי האי תנא סבר כו' ומוקי אצבעו דכתיב גבי חטאת גם על הקבלה אין להקשות לפי זה אמאי נקט סבר לה כר"ש הלא אף לת"ק נמי כהונה בעי אצבע ויש לישב דזה אינו מוכרח בדברי ת"ק דיש לפרש כדמפרשי התוספות בסוף דבריהם אבל בדברי ר"ש מוכרח ע"כ דכהונה בעי אצבע ולכך נקט סבר לה כר"ש וק"ל:

בא"ד וצ"ע אי מצי לפרש הכי ותנן זרק בשמאל פסול מפ' כל הפסולים כצ"ל והאי צ"ע קאי אלמטה ולא אדלעיל דמספקא להו הא דתנן קבל בימין ונתן בשמאל יחזור לימין והיינו משום זריקה אי פסיל בדיעבד או לכתחילה יחזור לימין אבל בדיעבד כשר ויש עוד ספק דילמא משום הולכה נקט ולכתחילה אי נמי דמיירי בחטאת משום הני ספיקא הניחו בצ"ע אם יש להביא ראיה ממשנה זו דזריקה בימין פסולה או לא דיש לדחות כמו שפי' התוס' ודלא כב"ז:

בא"ד והשתא הא דמשני כו' אבל לר"ש דמכשיר כו' עד מהזאה לא ילפינן עכ"ל פי' מ"ו הב"ז וז"ל לכאורה היה נראה דט"ס הוא דהא המקשה שהקשה בכאן אליבא דמ"ד דאינו חוזר ומלמד בהיקש א"כ ליכשר ר"ש ומקומו הוא לעיל גבי ועוד אומר ר"ת וגו' אכן נראה דאין לשבש הספרים והתוספות לרווחא דמילתא מישבים דהסוגי' דחולין דס"ל דחוזר ומלמד יכול לסבור ג"כ כברייתא ע"ש אבל לי נראה דלאו לרווחא דמילתא כתבו אלא מפני הכרח קושיא גדולה דהא ע"כ דהמקשה דפריך והרי זריקה ולא פליג ר"ש ע"כ לא אסיק אדעתיה דהא דר"ש דאמר בא לעובדה ביד עובדה בימין דמוכח התם דפליג ר"ש ולכך שפיר נוכל לומר דהקשה אליבא דמ"ד אין חוזר ומלמד אמאי לא פליג ר"ש אבל אליבא דאמת דפליג ר"ש בברייתא א"א לפרש הטעם משום דאין חוזר ומלמד ולכך פליג ר"ש א"כ תקשי מדידיה אדידיה דהא סבר ר"ש בא לעובדה ביד עובדה בימין והיינו הקישא וע"כ סבר דחוזר ומלמד אפילו אם נאמר דמצורע חול ובתר מלמד ראשון אזלינן מ"מ קושיא במקומה עומדת למה פליג בזריקה דהא חטאת נלמד ממצורע והוא חול ושפיר יכול למילף שאר קרבנות מיניה ולכך פירשו התוספות אבל לר"ש דמכשר בברייתא כו' הטעם דסבר דזריקה מהזאה לא ילפינן ומוקי זאת תורת עולה לשאר לימודים דילפינן בפ"ק מחטאת ואין להקשות מאי דוחקה דהתוספות דתירצו בתר הכי ומיהו הכא מודי כ"ע דחוזר ומלמד כו' ותירוץ זה אנו צריכים בסמוך דמוכח דחוזר ומלמד מאי קושיא דילמא ר"ש סבר חוזר ומלמד והא דפליג בזריקה היינו משום דזריקה מהזאה לא ילפינן זו אינה קושיא כלל דהא ע"כ מדפריך המקשה דלמ"ד אינו חוזר ומלמד אמאי לא פליג ר"ש ע"כ מוכרחים אנו לתרץ שניהם מאן דסבר מלמדין ומאן דסבר אין מלמדין אליבא דר"ש א"כ איך אפשר לומר דהא סבר ר"ש בא לעובדה ביד עובדה בימין מטעם דסבר דחוזר ומלמד א"כ קשה אליבא דמ"ד דסבר אין חוזר ומלמד אמאי סבר ר"ש דעובד' בימין דבשלמא על הא דפליג ר"ש בברייתא על זריקה דלמ"ד אין מלמדין סבר דהטעם דאין מלמדין כל זמן שלא אסיק אדעתיא מהא דתני בא לעובדה ביד ולמ"ד דחוזר ומלמד סבר הטעם הא דמכשיר ר"ש משום דזריקה מהזאה לא ילפינן אבל הא דתני בסמוך בא לעובדה ביד כו' והיינו הקישא ליכא למימר דסבר באמת ר"ש דחוזר ומלמד א"כ תקשי למ"ד דאין חוזר ומלמד אמאי אמר ר"ש בא לעובדה ביד ולכן פירשו התוספות דהכא כ"ע מודים אף למ"ד אין חוזר ומלמד מודה הכא דחוזר ומלמד דמצורע חול הוא וזה שפירשו התוספות ותירוץ זה אנו צריכים בסמוך דעד עכשיו לא היינו מוכרחים לתירוץ זה אבל מבסמוך מוכרחים הם לתירוץ זה וע"כ הוא דפליג ר"ש בזריקה משום דזריקה מהזאה לא ילפינן ודוק:

תוכן העניינים

פנים מאירות על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה