פנים מאירות על זבחים· רבי מאיר איזנשטאט
דף כד.
גמרא אבל חבירו דאדם הוא אימא לא צריכי וע"כ לא זו אף זו נקט א"נ י"ל דאמרינן ביומא דף נ"ח שאני רגל חבירו דלא מצי מבטל ליה וא"כ אי תני רגל חבירו הייתי אומר משום דאין יכול לבטל אבל כלים דיכול לבטל אימא לא ואי תני רגל חבירו וכלים הייתי אומר דכל אחד יש לו חדא לריעותא אבל רגל בהמה דמינה דבשר הוא ויכול לבטל אימא לא ואי תני רגל חבירו ובהמה הייתי אומר משום דבעלי חיים אינם בטלים אבל כלים אימא לא קמ"ל:
שם ואי לית ליה ג"ש כי נאמרה יד בקבלה מאי הוי ה"ה דהוי מצי למקשי אי לית ליה ג"ש אפילו נתינה נמי לא אלא דמניה וביה קפריך וק"ל:
תוס' ד"ה הואיל ורצפה מקדשת כו' וי"ל דהתם לא מיירי כצ"ל:
בא"ד וקצת קשה מההיא דיומא כו' כי האי גוונא הוי לקיחה ע"י דבר אחר ונ"ל קושיא גמורה אינה דהא ע"כ רבה ורבא פליגי בלקיחה ע"י דבר אחר שהחיצון יד לפנימי דסבר רבה דלא הוי לקיחה וכן פליגי נמי אם מין במינו חוצץ או לא וסבר רבה דחוצץ וא"כ שפיר קמבעי' ליה התם הניח מזרק לתוך מזרק אם מין במינו חוצץ ולמ"ד דמין במינו שוה לשאינו מינו וחייץ א"כ אף היכא דחיצון יד לפנימי חייצא או דילמא מין במינו אינו חוצץ אך מ"מ קצת קשה דאי כפי' היה למבעי' בשאינו מינו היכא דחיצון הוי יד לפנימי אם חייצי או לא ותירצו התוספות דהכא מיירי שנושא חיצון מתחתיו ולכך שפיר קמבעי' ליה במינו אבל בשאינו מינו פשיטא ליה דחייץ דאפילו רבא מודה בזה: