פנים מאירות על זבחים· רבי מאיר איזנשטאט
דף כג:
תוס' ד"ה הא אינו נושא וכו' ואומר ר"ת משום דכתיב גבי ציץ יש להקשות על קרא גופיה דלמה לי לכתוב לרצון להם דבר שהוא לרצון להם במקום אחר דהיינו עון טומאה תיפוק ליה בלא קרא דאינו מכפר אלא עון טומאה דלא משכחת מידי דמיתוקם ביה קרא אלא טומאה ויש לישב דזה ילפינן מפשטא דקרא ולא מיתורא וזה מוכח נמי מסוף דבריהם דתירצו דנותר יש ללמדו עון עון מריצוי ציץ ולרצון להם איכא לאוקמי' כדרשינן בפ' הבא על יבמתו אבל לעע"א אפילו לפורענות וא"כ דילמא אף השתא דנכתב קרא בפיגול לא ירצה דילמא האמת כן דלרצון להם אתי לכדדרשינן בפ' הבא על יבמתו ומנ"ל ללמוד דבר שהוא לרצון במקום אחר אלא ע"כ דזה נלמד מפשטי' דקרא ועוד יש לישב דאי לאו קרא הייתי מרבה עון שמאל אף דלא מצינו לו הותר מכללו אבל השתא דנכתב לרצון להם ללמוד שמרצה דבר שהוא לרצון להם במקום אחר שפיר מעטינן שמאל מדכתיב עון דרשינן עון שהיה בו ודחיתיו עיין במנחות דף כ"ה וק"ל:
ד"ה א"נ טומאת שרץ כו' ואי סבר אין שוחטין וזורקין כו' וא"ל דהא אף דצבור עבדי בטומאה מ"מ לא אכלי בטומאת שרץ כיון דיכולים לטבול ותנא מהדר שטומאה הותרה בציבור לאכול כמו שתירצו התוס' לעיל ויש לישב דזה אינו מכח חומרא דשרץ אלא בשביל שיכול לטבול וק"ל:
בא"ד א"כ אין הציץ מרצה על היחיד דהא אין שוחטין וזורקין עליו ואין לומר דהא דאין שוחטין עליו לכתחילה אבל בדעבד מרצה זה אינו כיון דאין שוחטין וזורקין עליו ע"כ מיירי קרא איש כי יהיה טמא לנפש בטומאת מת שחל ז' שלו בערב פסח א"כ שוה טמא שרץ לטמא מת וכיון דמרצי בדעבד על טמא שרץ מרצה נמי בטמא מת והדרה קושיא לדוכתה על רמי בר חמא אלא ע"כ דאין מרצה אף בדיעבד וק"ל:
בא"ד וקשה מאי פריך כו' לוקמי' בכהן כו' ואין להקשות דילמא בשביל הכי לא מוקי בכהן דאף דכהן מרצי בצבור מ"מ לא אכלי בטומאה כמו דאמרינן בפסחים חמשה דברים באין בטומאה ואין אוכלים בטומאה והוא מהדר דוקא למצוא דטומאה הותרה בצבור בטומאת הגוף לאכול בטומאה ויש לישב דמצינו בכהנים שאוכלים בטומאה בפסח היכא דכל הכהנים טמאים:
בא"ד וי"ל כו' וכל שכן בטומאת מת ר"ל דהתם אי אפשר לומר מכפרים כמתכפרים וע"כ צריך לומר הא דבעי רמי בר חמא כהן המרצה בקרבנותיהם הותרה לו טומאת התהום מבעי' ליה אליבא דמ"ד אף דנודע לו קודם זריקה מרצה ומבעי' ליה אם צריכין לאהדורי אטהורין או לא דאי אפשר לומר בטומאת מת בשביעי דהא לדידיה אף בטומאת שרץ מרצה ואין לומר מאי קמבעי' ליה נלמד ק"ו מה אם נטמאו בעלים בטומאת ודאי ושחטו עליהם אינו מרצה ואפ"ה אם נטמאו בטומאת התהום מרצה וק"ו בכהן אם נטמא בטומאה ידוע דמרצה אינו דין שמרצה בטומאת התהום זו אינה קושיא דק"ו מהלכה לא ילפינן אך קשה מאי דוחקי' לאוקמי' בשרץ ובטומאת כהן לוקמי' בטומאת מת ובכהן אבל בשרץ מודה לזקני דרום דאינו מרצה ויש לישב דאי סבר רמי בר חמא בכהן בטמא שרץ דאינו מרצה ביחיד ובכהן בטמא מת סבר דמרצה קשה עליה כיון דסבר דטמא מת אין משלח קרבנותיו א"כ מה מקום שנטמאו בעלים בשרץ דמשלחים קרבנותיהם כהן שנטמא בשרץ אינו מרצה מקום שאם נטמאו בעלים במת שאין משלחים קרבנותיהם כהן שנטמא במת אינו דין שאינו מרצה אלא ע"כ מאי אית לך למימר דאף טמאי שרץ אין משלחים קרבנותיהם א"כ כהן טמא שרץ מרצי כמו טמא מת ודוק:
בא"ד וקצת קשה דלא הוי ליה למימר שם טומאה בעולם והנה קושיא זו קשה אף בלא תירוצם ללישנא דעון קדשים דמסיק לעולם בטמא שרץ וע"כ בכהן טמא שרץ איירי ואמאי נקט שם טומאה בעולם וק"ל:
ד"ה אימא זר במיתה כו' ומשני משום דהוי מחוסר בגדים כו' ר"ל דלכך הוי שני כתובים דלא ילפינן מיתה מהא דקרייה רחמנא זר דאל"כ לישתוק ממיתה גבי רחוץ ידים ונילף חוקה לג"ש ממחוסר בגדים אלא ע"כ דלא ילפינן מיתה מהא דקרייה רחמנא זר ובמח"ב הוא במיתה מג"ש דחוקה ובזה מיושב קושית רש"י שהניחה בתימא וק"ל:
בא"ד ולמאי דפרישית כו' לא מייתורא ר"ל לפי דס"ד דמקשה לא מייתורא אלא משום דהוי זר ולכך קשיא ליה יושב נמי להוי במיתה והתרצן השיב לו דהוי שני כתובים למימרא דלא ילפינן מיתה מהא דקרייה רחמנא זר וזה שכתבו ולכך לא אמרינן כו' ר"ל לפי האמת ודוק: