פנים מאירות על זבחים· רבי מאיר איזנשטאט
דף כג.
תוס' ד"ה אלא למעוטי מטומאת התהום דזיבה וא"ת מ"מ קשיא כו' ומיירי ברייתא דר' חייא בכהן בטומאת ודאי של שרץ כו' ר"ל דיוקא דהוא מיירי בטומאת התהום במת בשביעי או בשרץ ודוקא טומאת התהום הוא דטהור אבל בטומאת ודאי בשרץ או במת בשביעי אין מרצה ותירוץ זה מיירי אליבא דמ"ד דטומאת התהום שרי דוקא נזרק ואח"כ נודע אבל למ"ד נודע ואח"כ נזרק [פנים מאירות: מרצה] בטומאת התהום אין צריכין אנו לתירוץ זה אלא כמו שתירצו התוספות בעוד יש לפרש דהני מרצי לכתחילה אפילו קודם זריקה וטומאה ידוע לא מרצי לכתחילה אלא מהדרינן אטהורין והא דנקטי התוספות דטומאה דחוי' בצבור לשונם אינו מדוקדק דהא אפילו טומאה הותרה בצבור מהדרינן הכא אטהורין בטומאה ידוע דקרבנות יחיד הם ולא נקטי התוספות טומאה דחויה אלא משום כהן המרצה בתמיד דמבעי ליה אי יכול לזרוק לכתחילה אפילו אינם טהורים וע"כ למ"ד טומאה דחויה קמבעי' ליה וק"ל:
ד"ה טומאת התהום פ"ה כגון ראה בין השמשות כו' ונ"ל ברוך דבעינן הד"א ורבינו מקשה כו' כצ"ל וקשה על פירושי ביו"ד כצ"ל משמעתין וג' תיבות של כהן מרצה בצבור יש למחוק וכן הוא בס"א וכן הוא בהגה' מ"ו הב"ז ויפה הגי' אבל בסוף דבריו כתב אמנם עדיין צריכין לי ישוב ולימוד הטיב ודוק עכ"ל ונכתב קצת דבריו בקיצור וז"ל ורבינו מתרץ מ"מ לעולם הוא קרוי טמא שרץ בשעת כו' עכ"ל וכתב הוא אבל בספק ראיה דיום ז' ומ"מ לענין כהן קרוי שפיר טומאת התהום דאף בטמא שרץ בודאי לא מרצי ביחיד עכ"ל מ"ו הב"ז ולא ידעתי כוונתו דאיך אפשר לומר טומאת התהום בכהן בענין זה שראה קודם שחיטה דזה טומאה ודאית היא דאם לא יראה אחר שחיטה חילל דאפילו אם טבל הוי טבול יום ואם עבד חילל ואין ספק לי שחסר איזה דברים מכתיבת ידו בכאן וע"כ אכתוב פי' דברי התוספות על נכון בס"ד ונראה לי ברוך דבעינן שלא יהא נודע עד לאחר שחיטה ר"ל אם ידע קודם שחיטה שראה בין השמשות ושכח ואח"כ הזכיר מעצמו מ"מ כיון שידע פעם אחת הוי נודע הספק קודם השחיטה ואם אמרו לו לאחר ר"ל שהוא לא ידע רק אמרו לו לאחר השחיטה הא בעינן שלא יהיה אחד מכיר בסוף עולם:
בא"ד ורבינו מקשה כו' ורבינו מתרץ כיון דראיה אינה מטמא במשא כו' אחר כך לא פקע שמו ואם שחטו בשביעי שלו ואח"כ ראה כיון דלר"י מכאן ולהבא מטמא לא סתר מידי ולרבנן כיון דלמפרע מטמא והיה מטמא במשא ולכך לא מרצי:
בא"ד וקשה על פירושו משמעתין ר"ל דהכא ממעטינן טומאת התהום דזיבה בכהן עצמו ואי אפשר למצוא שום טומאת התהום בזיבה בכהן עצמו דאי בז' בין (לרבן) [פנים מאירות: לרבנן] בין לר"י מ"מ הוא טמא ודאי ואי ראה היום ראיה אחת ושחט מ"מ טמא טומאת ערב בראיה ראשונה ואסור בעבודה ועוד דהוי נודע הספק קודם השחיטה ובראיה בין השמשות (ואי) [פנים מאירות: אי] אפשר לאוקמי' ואף דהתם מצינו לדחוק ולאוקמי אנפשי' דאין טמא טומאת ערב דמיירי שטבל גם כן בין השמשות ומספק' ליה דילמא כולו מן היום וטהור מ"מ הוי נודע הספק קודם שחיטה ומתרצים וי"ל כגון שראה אחת בי"ג כו' והא דלא משכחת לר"י בפרק כ"צ הכי שראו בעלים בי"ג וטבלו ובי"ד שחטו עליהם י"ל כיון דטהור היה בשעת שחיטה פשיטא שמרצה ופטור לעשות פסח שני ובאמת על פי' רש"י הכא אינו קשה דהא בעינן שלא נדע מספק קודם שחיטה וגם שלא ידע א' מסוף עולם וי"ל דמיירי שראה בין השמשות וטבל וסבר שהיה יום ולמחר שחט הכהן ואמרו לו אחר שחיטה שאתמול היה בין השמשות באותו פעם שטבל ומעט קודם לזה א"כ שפיר לא נודע הספק קודם השחיטה וגם מטומאה לא ידע אחד בסוף עולם רק אמרו לו שאתמול היה בין השמשות ונולד לו הספק אחר שחיטה אך קשה דא"כ משכחת לר"י בפ' כ"צ ג"כ בענין זה בבעלים: