פנים מאירות על זבחים· רבי מאיר איזנשטאט
דף יח.
רש"י ד"ה אי מהתם כו' וכל חייבי מיתות בפסולי עבודה מזרות גמרי' כדתנן פ' בתרא כו' אין בהם משום זרות כו' ולא משום מחוסר בגדים ולא משום שלא רחוץ ידים ורגלים יש להקשות דהא ע"כ הטעם דאין בהם משום מחוסר בגדים ולא משום שלא רחוץ ידים משום דילפינן בג"ש חוקה חוקה ממחוסרי בגדים ומחוסר בגדים אמרינן דהוי זר והכא אכתי לא קמה ליה ג"ש וגם לא קמה ליה דמחוסר בגדים הוי זר וא"כ איך מביא רש"י ראיה מהתם דכל פסולים ילפינן מזר ועוד צריך עיון רב למה לא תני בהך ברייתא דאין בו משום שתוי יין דשתוי יין ג"כ ילפינן בג"ש חוקה חוקה מזר דמחוסר בגדים א"כ שתוי יין אינה חייב מיתה אלא בעבודה תמה והיה להתנא להשמיענו שאין בו משום שתוי יין וצ"ע אבל מצאתי ישוב על זה דהא שתוי יין איתקיש לפרועי ראש ופרועי ראש חייב מיתה אף בעבודה שאינה תמה כמו שכתבו התוספות בדף ט"ו ע"ב ד"ה אתי בק"ו והכי פי' בשמעתין דאי מהתם ה"א כו' דזר חייב מיתה כלומר אף דחייב מיתה על הכל מ"מ אינו מחלל אלא היכא דמצינו דזר חייב מיתה אבל היכא דזר אינו חייב מיתה אינו מחלל אף דבמיתה כמו דלמ"ד פרועי ראש אף דבמיתה אינו מחלל אבל לפי האמת ילפינן מפרועי ראש דבמיתה אף היכא דאין זר חייב מיתה וק"ל:
תוס' ד"ה אין בגדיהם עליהם כו' ועוד י"ל דקרא דוחגרת צריך לחילול עבודה דמקרי זר אף על גב דממילא משמע שחייב מיתה מ"מ מכנסי' לא כתיב הכא ולכך איצטרך בפרשה דלעיל מיתה ולעולם דקאי אכולהו בגדים ועיין בסמוך בדברינו בד"ה אתיא חוקה דכתבנו דלא הבין יפה קושית הר"ר יעקב דאורליינ"ש ודוק:
ד"ה אתיא חוקה כו' ותירץ הר"ר יעקב דאורליינ"ש משום דהוי דבר הבא מן הכלל טפי מהני נראה בשלמא התם לא כתיב כלל חילול באונן א"כ תיבת חילול שהוא עיקר ג"ש לא כתיב אבל הכא עכ"פ עיקר ג"ש חוקה חוקה כתיבי וכן הנך דכתיבי ולא יחללו דילפינן הא אם עבדו חיללו כתיב קרא בגופייהו אבל הכא חילול לא כתיב בכהן הדיוט אלא בכהן גדול כתיב לא יחלל ודייקינן הא אחר שלא יצא חילל א"כ שפיר הוי דבר הבא מן הכלל אלא בתרומה קשיא דילפינן דתורם מן הרעה על היפה דתרומתו תרומה דאם אינו קדוש נשיאת חטא למה אלא מכאן דהתורם מן הרעה על היפה דתרומתו תרומה אלא קרא קמשמע לן דאם תורם מן היפה לא תשא עליו חטא הא תורם מן הרעה דנושא חטא א"כ ילפינן הכא דנושא חטא מקרא דכתיב בגופי' כמו דילפינן חילול א"כ נילף חטא חטא דבמיתה וק"ל ועיין בב"ז:
בא"ד ותימא לי כו' והשתא גם קושית הר"ר יעקב ר"ל קושית הר"ר יעקב דמקשי בד"ה אין בגדיהם עליהם דכתיב מיתה מפורש במחוסר בגדים ולמה לי קרא תיפוק ליה דאין בגדיהם עליהם אבל השתא כמו שמתורץ קושיא זו דלמה לי מיתה בשתוי יין ושלא רחוץ ידים תיפוק ליה מג"ש ותירצו התוספות דאיצטרך משום דלהוי ג' כתובים כמו כן מתורץ קושית הר"י דאיצטרך בשלשתן כו' אבל יושב אע"ג דקרוי זר אינו במיתה וכ"ת דיושב הוי במיתה כיון דהוי זר כמו דכתיב מיתה בהדיא דמי ושלשה כתובים אתי למעט שאר פסולין ולכך פירשו דעל שאר פסולין לא איצטרך וע"כ למעט יושב אתי וק"ל:
בא"ד חזרני לומר דקושית הר"י קיימת ר"ל קושית הר"י בד"ה אין בגדיהם וכתבו ומיהו תירוץ לקושית הר"י דהאי קרא וחגרת איצטרך משום חילול וכו' ולעולם בפרשה דלעיל קאי מיתה אכולהו בגדים לאפוקי מתירוץ הר"י דלעיל שתירץ דמיתה אמכנסים דוקא כתיבא ותירץ זה הוא כמו תירוץ ועוד י"ל שכתבו התוספות בד"ה אין בגדיהם ומ"ו הב"ז הבין דתירוץ הר"י דכתבו התוס' לעיל וכתבו אחר זה ותימא לי דזה הכל מדברי הר"י ולכך היה מהדר לאוקמי הך קושיא הנ"ל דלא נכתב בשתוי יין ושלא רחוץ ידים ונכנס לדחוקים והאמת יורה דרכו כמו שכתבנו וכן מצאתי בגליון הש"ס של הגאון המחבר מג"א שהרגיש בזה על הב"ז וק"ל ומ"מ תירוץ הר"י יותר ניחא דלכך לא יליף הש"ס בסנהדרין מח"כ במיתה מהאי קרא דכתיב בהדיא משום דלא קאי אלא על מכנסים אבל לפירוש הרב דמיתה קאי אכלהו בגדים מ"מ קשה דלמה לא יליף הש"ס מיתה במח"כ מהאי קרא דכתיב בתרי' וק"ל ועיין בדף כ"ג ע"ב ד"ה אימא מה זר בס"ד מה שכתבנו: