פנים מאירות על זבחים· רבי מאיר איזנשטאט
דף יא:
תוס' ד"ה אמר ר"א לא אם אמרת וכו' נהי דלא דמי לפסח ר"ל דפסח פסול לשמו כל השנה וחטאת כשר לשמו מ"מ כיון דבדבר (דבדבר) זה לא מופרך ק"ו דמותר חטאת א"כ מ"מ נלמד מק"ו דמותר חטאת שפסולים אחרים לשם חטאת וי"ל דעיקר טעמו סמך כדאיתא בפסחים דף ס"ב ע"ב דנלמד מקרא דואמרתם זבח פסח הוא הוא בהווייתו ע"ש ובפסח גלי רחמנא דוקא ויפסלו אחרים לשמו ולא בחטאת:
בא"ד וצ"ל דהא לא אם אמרת דקאמר ר"א לדברי ר"י קאמר אליבא דר' יוחנן ר"ל לר' יוחנן דסבר דאף בחטאת אמרו דבר אחד א"כ האי אם אמרת אמר לדברי ר' יהושע ר"ל לדידי אפילו אחרים לשם חטאת פסולים אלא לדידך אודי לי מיהת דפסח יהיו אחרים פסולים לשם פסח כוון דפסח חלוק מחטאת ועיין בספר הב"ז שהגיה בכאן על נכון:
גמרא מתני' הפסח מיימוני פ' ט"ו מה' פה"מ וז"ל מ"ו הב"ז ודע שהרב שפסק כבן בתירה ודחק שם הכ"מ למצוא טעם לזה ול"נ משום דבברייתא מפורש שרבי השיב לר' יהושע וסייע את בן בתירה וקי"ל הלכה כרבי מחבירו ואשתמיט מיניה דברי התוספות בדף י"א ע"ב בד"ה הגה אי אפלגו דכתבו התוספות וי"ל דמזה אינו חושש משום דשום תנא לא מכשר פסח שחרית אלא זה משמע בדברי ר"י היה חושש שלא לטעות לפסול פסח שחרית שלא לשמו משום דכל תנאי סברי הכי דפסח ששחטו בשחרית שלא לשמו כשר א"כ יפה תמה הכ"מ למה פסק כבן בתירה:
תוס' ד"ה הגה והוא בדפוס ישנים בדף י' ע"ב ותימא כו' וי"ל דמזה אינו חושש כו' יש להקשות לדברי התוספות בד"ה ואם איתא כוליה ראוי הוא דפירשו המקשה היה סבר דהא אמר ר' אושעי' דבן בתירה מכשיר פסח לשמו למד זה מדפוסל שלא לשמו וכן משמע מדברי התוספות בהגה זו קשה השתא מממ"נ מאי מקשים התוספות דהשתא נמי יכול לטעות בבן בתירה שיפסול י"ד לשמו שחרית ולפרש טעמו משום דמקצתו ראוי קשה אף דמזה אינו חושש כתירוץ התוס' מ"מ לפי האמת מנ"ל השתא לרבי אושעי' שבן בתירה מכשיר י"ד לשמו דילמא דפוסל שלא לשמו משום דמקצתו ראוי אלא ע"כ דלרבי אושעי' זה אינו טעם כלל דנימא דפוסל שלא לשמו משום דמקצתו ראוי אלא בכולו ראוי תליא מילתא אם כן קשה קושית הגמרא ליפלגו בלשמן דאין לומר דנימא דבשלא לשמן מודה ר"י לבן בתירא שפסול משום דמקצתו ראוי הלא זה אינו סברא כלל ומהי תיתי לומר סברא זו ולמה ליה להקשות מברייתא מדסייע רבי לבן בתירא היה להקשות מיניה וביה ממ"נ אי סברא טובה היא משום דמקצתו ראוי מנ"ל שמכשיר ב"ב י"ד לשמו דילמא טעמו משום דמקצתו ראוי ואי זה אינה סברא כלל א"כ ליפלוג בלשמן דלכא למימר דנטעי בר"י ונימא דסבר בשלא לשמן פסול משום דמקצתו ראוי הלא זה אינה
סברא כלל ויש לישב וק"ל: