פנים מאירות על זבחים· רבי מאיר איזנשטאט
דף סא
גמרא מהו דתימא איפסלו לה ביוצא ופי' רש"י ולא אכילה משנעקר המזבח אתי לאשמועינן אלא אכילת קדשי קדשים בלא קלעים אתי לאשמועינן ואין להקשות לוקמי אידי ואידי בקדשים קלים ואתי לאשמועינן דאינם נפסלים משום חוץ דזה פשיטא כיון דשמעינן דזבין ומצורעין משתלחין ש"מ דקדושת מחנה ישראל קיימא לענין קדשים קלים אבל בקדשי קדשים איצטרך לאשמועינן דלא נימא ונסע אהל מועד לאו דוקא לענין מחנה שכינה והא דקתנא בברייתא לעיל מיירי בקדשי קדשים ופסולים משום יוצא ולכך אשמועינן בשני מקומות קדשים נאכלים וע"כ מיירי כשמזבח קיים וקדשי קדשים בלא קלעים אתי לאשמועינן וע"כ הא דתני לעיל קדשים נפסלים הטעם משום פגימת המזבח ולא משום יוצא זה פשוט ועיין מה שאכתוב בדברי התוספות אבל לפי הגירסא דגרסינן במנחות קדשים נפסלים ביוצא א"כ ע"כ ברייתא קמייתא איירי בקודש קדשים דאי בקדשים קלים אמאי נפסלים ביוצא כיון דזבים משתלחים ולפ"ז הא דקתני בשני מקומות קדשים נאכלים אי אפשר לפרש כפי' רש"י אלא כפי' התוספות ודוק:
תוס' ד"ה קדשים כו' ואתקפתא הוי מדקתני נאכלים בשני מקומות דמיירי בקדשים קלים ואף ע"פ שאין מזבח במקומו דאי מזבח במקומו א"כ פשיטא שקדשים קלים נאכלים כיון דזבין משתלחין אבל קשה לי הא בתוספות ע"ב סד"ה אף ע"פ תירצו אף שנשאן בכתף מזבח הוא כמו דאמרינן אע"פ שנסע אהל מועד הוא א"כ מאי פריך הכא דילמא בקדשים קלים דרשינן אע"פ שנסע אהל מועד הוא א"כ דרשינן נמי אע"פ שנשאן בכתף מזבח הוא ולא נפסל בפגימה משא"כ בק"ק דלא דרשינן אהל מועד הוא לא דרשינן מזבח הוא ויש לישב דאף דלא דרשינן אהל מועד לענין דליכשר בסילוק קלעים מ"מ דרשינן בסילוק משכן לבד דאינן נפסלים א"כ בק"ק אף במזבח נימא הכי אם קלעי החצר עומדים עיין מה שכתבתי למטה בתוספות:
ד"ה לאחר שיפרקו הלוים כו' וא"ת במנחות כו' ומאוד אינם מובנים לי דבריהם דלפי פירושם דמזבח וקלעי החצר קיימי' אבל נסע מכל וכל אין מחנה שכינה קיים לגבי ק"ק א"כ מאי משני ונסע אהל מועד דילמא קרא אתי ללמוד על קדשים קלים דנאכלים במחנה ישראל דרך הילוכם דבפ' בתרא ילפינן מהאי קרא וי"ל כיון דדרשיה ונסע אהל מועד דעיקר אוהל מועד הוא המשכן ש"מ אע"פ שנסע אהל מועד הוא כאלו הוא קיים כיון דקלעי החצר והמזבח עומדים ולי נראה לומר דלהאי תירוצ' מצי סבר דמחנה שכינה קיים אפי' לגבי ק"ק אלא ר"י דאקשיה לרבין מהני ברייתות לא ניחא ליה לאוקמי בק"ק דס"ל דאוה"מ לאו דוקא לענין מחנה שכינה וע"כ בקדשים קלים מיירי ומותר לאכול בפגימת המזבח ותני לעיל דקדשים נפסלים אף אם המזבח קיים כיון דנסתלקו קלעי החצר נפסלים ק"ק ביוצא ורבין קודם שבא לר"י היה אפשר לומר כדמשני הכא רבינא דאשמועינן דאוהל מועד דוקא אפי' למחנה שכינה והא דקדשים נפסלים בשעת סילוק המסעות משום פגימת המזבח אבל ר"י דאקשיה ליה דע"כ ברייתא שניה בקדשים קלים מיירי משום דלא ניחא ליה בהנך שינויי דאין מחנה שכינה קיים לגבי ק"ק ולכך אמרינן במנחות כי אתי רבין ר"ל שבא מא"י וקיבלה לקושיא מר"י אמר ש"מ דאהל מועד לאו דוקא ולא פליגי מר אמר במסודר דלא פסיל מגזירת הכתוב ומר אמר במסולק אבל הכא קיימא הסוגי' דלא כר' ירמיה ואפי' לגבי קדשי קדשים אמרינן ונסע אהל מועד ובזה מיושב קושית התוס' גם בד"ה אע"פ ודוק:
ד"ה אע"פ שנסע כו' שנשאן בכתף מוכח הוא אע"ג דהכא מסקינן דק"ק פסולים בסילוק המזבח וצ"ל דהתוספות כתבו כן לפי מאי דס"ד ופשוט הוא:
ד"ה ארבע אמות מן הדרום כו' ומייתינן לה בפ' לולב וכו' ונראה לי דהא דאמר ר' יוחנן שם שיתין מששת ימי בראשית נבראו ויליף מחמוקי ירכיך ופי' רש"י לשון ירך המזבח וירך המזבח היה בצפון א"כ מוכח דשיתין היו בצפון והא דאמרינן לול קטן היה פליג על הא דאמר ר"י וכן פי' רש"י שם ולפי"ז ניחא הכא לגירסת ר"ת דמעיקרא לא היו מושכין שיהיו השיתין בתוך המזבח ולבסוף סברו שתיה כאכילה והוסיפו למזבח עד שבאו השיתין לתוך המזבח וק"ל: