פנים מאירות על זבחים· רבי מאיר איזנשטאט
דף ג.
גמרא ורמינהו כל הגט כו' אין להקשות מאי פריך לעיל מנ"ל דזבחים בסתמן כשרים וגיטין בסתמן פסולין דילמא מדקשיא ליה הך מתניתין אדרב"י אמר רב וע"כ מוכרחין אנו לומר דל נכריות וסתמא פסולין וכו' ויש לישב דאי לאו דמוכח ממקום אחר דסתמא פסולין אין כאן מקום להקשות אדברי רב ממתניתין דכל הגט דהייתי אומר דנקט הכא בזבחים ובגיטין בחד לישנא לדיוקא דסתמא כשרין ולעולם הסברא מבחוץ הוא אמת בשניהם דמינה מחריב דשאינו מינה אינו מחריב ואפילו לשם נכריות נמי כשר אבל בתר דדייק דהאמת אפילו סתמא פסולין א"כ אמאי לא תני כל הגט שלא נכתב לשם אשה פסול אלא ע"כ דאתי לאשמועינן דאפילו אינו מינה כגון נכריות מחריב פריך שפיר אדרב ולכך דייק זה ממתני' דגיטין ולא ממתני' דזבחים דהכי הוא האמת דאפי' סתמא כשרים ולעולם דלאו מינה אינו מחריב וק"ל:
שם חטאת לשם עולה פסולה לשם חולין כשרה. וכתב הרמב"ם הפסח ששחטו במחשבת שינוי השם בין ששינהו לשם חולין פסול שנאמר ואמרתם זבח פסח הוא לה' וכתב הכ"מ אפשר הטעם מדכתיב ביה לה' והקשה הגאון הב"ז אדפרכת מתוכו אחטאת ליסייעיה מפסח דלאו מינה ומחריב (ואו) [פנים מאירות: ואי] משום דשאני פסח דכתיב לה' א"כ גבי טומאה נמי שאני דכתיב תוכו ואפילו כלי שטף עכ"ל ואני לא זכיתי להבין קושיא זו דהא ע"כ ס"ד דמקשה לאו מיתורה דוי"ו דתוכו ממעטין כלי שטף אלא ממשמעותו תוכו ולא תוך תוכו למעוטי כלי חרס וקאמר הש"ס ואפילו כלי שטף מציל דאין כלי מטמא מאויר חרס כמו שפי' רש"י ופריך שפיר ואמאי כלי שטף מציל הא אינו מינה אינו מחריב ובאמת לבתר דמסיק דמרבינן כלי שטף מיתורא דוי"ו דתוכו ע"כ גזירת הכתוב הוא אף דאינו מינה מחריב והא דלא משני הש"ס הכי כבר הקשו התוס' קושיא זו ותירצו דעדיפא משני וק"ל:
תוס' ד"ה הכותב טופסי גיטין כו' וי"ל דמשום דאמר ללבלר כו' כוונת דבריהם דהכותב טופסי גיטין יש לומר כיון דמתחילה לא אמר הבעל לכתוב לשם אשתו לכך פסול אם לא הניח שם האיש והאשה אבל אמר ללבלר ברישא כיון דאמר הבעל לכתוב לאיזה שירצה ה"א יש ברירה והוברר הדבר שמתחילה נכתב לשמו יהיה כשר קמ"ל דאפ"ה פסול וכיון דאי אפשר למשמע האי דינא דאמר ללבלר מהאי בבא דכותב טופסי גיטין לכך לא תני יתר והא דלא תירצו תירוץ זה בגיטין דף כ"ד ע"א ד"ה יתר משום דהתם תירצו וז"ל א"נ י"ל דמכל מקום שייך למתני יתר מיכן כיון שיש סברא אחת בסופרים מקרין לפסול טפי מבנמלך והקשו שפיר בהכותב טופסי גיטין הוי נמי למיתני יתר ע"כ דהא מכל הני לא מצי למידק דסתמא פסולין וההיא דהכותב מוכח דאפי' סתמא נמי פסולין דהא ע"כ אפי' יש סברא ברישא להכשיר יותר מבסיפא אפ"ה כיון דאיכא חד צד לומר לפסול טפי מ"מ תני בסיפא יתר מכן ה"נ גבי ההיא דטופסי גיטין אף דאיכא צד טיבותא באמר ללבלר דאיכא למימר יש ברירה מ"מ דכיון דאיכא צד גריעותא דלא מיחשב לסתמא ובכותב טופסי גיטין הוי כמו סתמא והי' נראה יותר להכשיר שייך למיתני יתר מכן כמו ברישא ולכך לא הקשו התוספות בגיטין קושיא זו בל"ז לפי תירוץ ראשון שתירצו שם אלא לפי א"נ י"ל הקשו קושיא זו ודוק:
בא"ד מיהו י"ל אף על גב דתני הוסיף אי לא הוי תני ליה לא הוי קשה ליה מידי כן הוא ג"ס ישנים ומ"ו הב"ז הגיה וז"ל והנלפע"ד להגיה בדבריהם וכצ"ל אי לא הוי תני לא הוי קמ"ל מידי ור"ל מדנקט הוסיף דייקינן התם שהוא איירי בדין שלא איירי ביה ר"ח אלא איירי שמג' עושים א' מה שלא שמעינן מר"ח ע"ש ואני איני מבין דבריו דהא ע"כ רב יהודא דתירץ שם בנר של מתכת לא דייק מדנקט הוסיף דאף בלא הוסיף מדקתני בנר שנטמא בטמא מת ולא נקט בנר שנטמא בשרץ אלא ע"כ דקמ"ל דמותר לעשות מפסול דאורייתא ראשון דאורייתא ולמ"ד דר"ח איירי בולד הטומאה דרבנן לא בא ר"ע אלא לפחות כקושית הירושלמי והקושיא במקומה עומדת ויותר נראה כמו ג"ס ישני' וכונתם דאף ע"ג דקתני הוסיף אי לא הוי תני לא הוי קשה לן מידי ר"ל דלא היה קשה לן למה לא קתני הוסיף כיון דאיכא למימר דדינו דר"ח לאשמועינן מעדותו דר"ע אף שהוא מוסיף דמותר לעשות ראשון לא תני הוסיף כמו דלא תני יתר על כן בהך דטופסי גיטין ואין זה דקדוק גמור אלא היכא דבבא דרישא נשמע מבבא דסיפא אבל היכא דאינו נשמע אין זה דקדוק להקשות למה לא תני ומאן דלא תני לא משתבש ומאן דתני נמי לא משתבש כיון דאיכא בחד צד יתר וק"ל: