פנים מאירות על זבחים· רבי מאיר איזנשטאט
דף ב:
תוס' ד"ה סתם אשה לא לגירושין כו' יש לדקדק דלמה לא פשיט הש"ס מדגוי פסול לכתוב הגט אף שישראל עומד על גביו ע"כ מוכח דסתם אשה לא לגירושין עומדת דאל"כ תיקשי הא דקתני ימול ארמאי וי"ל דממתני' עדיפא ליה למיפשט והרא"ש בהלכות ס"ת תירץ לקושית התוספות בענין אחר והארכתי בדבריו בתשובה:
ד"ה הא לשם פסח כו' ונראה לפרש דבשתי עבודות מיירי יש להקשות לפי' התוס' דבשתי עבודות מיירי וע"ז מסיק הש"ס דאמרינן הוכיח סופו על תחילתו א"כ מאי פריך לעיל תנן כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן הא סתמא עלו נמי לשם בעלים דילמא איצטרך לומר דכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן אף ששאר עבודות עשה לשמן כמו דדייק הש"ס מלישנא דאלא אפ"ה לא עלו לבעלים לשם חובה אבל אם שחט סתם ואח"כ עבד שאר עבודות לשמו אמרינן הוכיח סופו על תחילתו ולעולם דאם עשה כל עבודות בסתם פסולין אבל אין להקשות דאי תני שלא נזבחו לשמן ה"א היכי ששחט שלא לשמה דהוא פסול לגמרי זה א"א לומר דהא ילפינן מקרא דאינו פסול לגמרי ודוק:
בא"ד ועבודה אחת היינו כפי' רש"י. צ"ע דהא בשתי עבודות נמי צ"ל כפי' רש"י דהא ע"כ הך שתי עבודות קמ"ל דמחשבין מעבודה לעבודה ואי אפשר לפרש אלא כפי' רש"י וק"ל:
ד"ה קיימי ב"ד כו' ק"ק א"כ מאי דייק לעיל טעמא דשלא לשמו הא סתמא עלו דילמא מיירי שחישב בלבו למה שדינו להיות ולכך עלו אבל סתם לעולם פסול עיין בב"ז ויש לישב אבל לי נראה דמעיקרא אין כאן מקום לקושית התוספות דאף דתני בדברי ר"י אף מי שלא היה בלבו כו' כשר י"ל דת"ק פליג עליה וס"ל דאם לא היה בלבו לשם אלו דפסול דסתמא פסול ולכך דייק אי ס"ד דס"ל לת"ק דסתמא פסול מדאורייתא א"כ איך קאמר ר"י שתנאי ב"ד איך קיימי ומתני מילתא דמיפסיל ביה אלא ע"כ דלכ"ע סתמא כשר ות"ק לכתחילה קאמר דצריך לומר בלבו לשם ו' דברים ור' יוסי ס"ל דתנאי ב"ד דאף לכתחילה אתנו ב"ד דלא לימא לשמו וק"ל: