פנים מאירות חלק ג· רבי מאיר איזנשטאט
שאלה מח
חולין דף ע"א ע"א תוס' ד"ה מנין לאותו ואת בנו שנוהג במקדשים וא"ת ואמאי ס"ד דלא איירי קרא במוקדשים הא סתמא כו' ונראה דמעיקרא קשיא ליה משום דשור הפסיק הענין דמשמע למעוטי מוקדשים כו' ולפי המסקנ' צריך לומר דלשום דרשה נכתב שם הנה המעיין בדברי התוס' בצדק ישפוט שתירוצם דחוק מאוד דאיך שתיק סתם הגמ' לפרש למה נכתב כאן ונראה לומר תירוץ מספיק בלי שום דוחק כלל משום דבסוף פירקן איתא ת"ר את זו דרש ר' שמעון בן זומא לפי שכל הענין אינו מדבר אלא בקדשים ובקדשים לילה הולך אחר יום יכול אף זה כן נאמר כאן יום אחד ונאמר במעשה בראשית יום אחד מה יום אחד האומר במעשה בראשית היום הולך אחר הלילה אף יום האמור באותו ואת בנו היום הולך אחר הלילה ופי' רש"י לפי שכל ענין פרשה זאת סמוכה לקדשים דכתיב ירצה לקרבן אשה וסמוך ליה אותו ואת בנו בקדשים הלילה הולך אחר היום דכתיב ביום קרבנו יאכל לא יניח ממנו עד בוקר אלמא לילה של אחריו קרוי יום קרבנו עד הבוקר עכ"ל רש"י ז"ל ולפי זה ניחא דאי כתבה רחמנא לאותו ואת בנו במקום אחר ולא. סמכה בענינ' דקדשים הוי אמינא דהאי ג"ש דאחד אחד מבריאת עולם דילפינן שיום הולך אחר לילה מיניה ממעטינן קדשים ששם הלילה הולך אחר יום ואי כתבה במקום אחר בלא ג"ש הוי אמינא אף דנוהג מצוה זו בקדשים אבל היתי אומר האי כדינא והאי כדינא דבקדשים יום אחד הלילה הולך אחר יום ובחולין היום הולך אחר הלילה ולכך כתבה רחמנא בענינא דקדשים וויו מוסיף על ענין ראשון ואפ"ה גמרינן האי ג"ש דיום אחד ממעשה בראשית דאף בקדשים היום הולך אחר הלילה וזה גילה לו התרצן אבל המקשן פריך מנין לאותו ואת בנו דנוהג בקדשים דילמא דקבלינן להאי ג"ש ממילא יש לומר דנמעט קדשים דבקדשים הלילה הולך אחר יום וגילה לו התרצן דילפינן מסמיכ' ומכח ויו דמוסיף על ענין ראשון דנוהג בין בחולין ובין בקדשים ואפ"ה קבלנו ג"ש דאחד ממעשה בראשית ש"מ דאף בקדשים אף דשם היום הולך אחר לילה מ"מ במצוה דאותו ואת בנו אף בקדשים הלילה הולך אחר היום וק"ל והצעתי דבר זה לפני הלומדים וישרו דברי בעיניהם: